ויקרא ה, ט

והזה מדם החטאת. בעולה לא הטעין אלא מצוי, ובחטאת הזאה ומצוי אוחז בעורף ומתיז, והדם נתז והולך למזבח:

חטאת הוא. לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה:

וְיַדִי מִדְמָא דְחַטָּאתָא עַל כֹּתֶל מַדְבְּחָא וּדְאִשְׁתָּאַר בִּדְמָא יִתִּמְצֵי לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא חַטָאתָא הוּא

וְיַדֵי מִן אֲדַם חַטָאתָא עַל כּוֹתַל מַדְבְּחָא וּדְאִשְׁתַּיֵיר בְּאַדְמָא יִתְמְצֵי לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא חַטָאתָא הוּא

והזה מדם החטאת - אוחז בגוף ומזה מרחוק והנשאר ימצה, אבל עולת העוף אין בו הזייה אלא ונמצא דמו.

והנשאר בדם ימצה ומקיף בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם מתמצה ויורד ליסוד. ימצא באלף כתיב דמשמע נמי לענין הזאה דממילא יהא דם מצוי אצל הקיר הכי מתניא והכי פירש״י בזבחים בפרק קדשי קדשים.

ח מפורש הוא לעיל בחטאת דנשיא והא דחזר וכתב לפי שזה מיירי בחטאת העוף ולעיל מיירי בחטאת בהמה ולא ראי זה כראי זה משום הכי חזר ופירש כאן: