ויקרא ה, כא

נפש כי תחטא. אמר ר' עקיבא מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם:

בתשומת יד. ששם בידו ממון להתעסק או במלוה:

או בגזל. שגזל מידו כלום:

או עשק. הוא שכר שכיר:

אֱנַשׁ אֲרֵי יֵחוֹב וִישַׁקַר שְׁקַר קֳדָם יְיָ וִיכַדֵב בְּחַבְרֵהּ בְּפִקְדוֹנָא אוֹ בְשֻׁתָּפוּת יְדָא אוֹ בִגְזֵלָא אוֹ אַנִיס יָת חַבְרֵהּ

בַּר נַשׁ אֲרוּם יֵיחוֹב וְיִשְׁקַר שִׁיקְרִין לְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְיִכְפּוֹר בְּחַבְרֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא דְאַפְקֵיד גַבֵּיהּ אוֹ בְּשׁוּתָּפוּת יְדָא אוֹ בִגְזוֹלָא אוֹ דְיִטְלוֹם יַת חַבְרֵיהּ

ומעלה מעל בה׳. שעבר על מצות לא תעשה מדבר שהוא בינו ובין אדם:

או בתשומת יד. שותפות ששם ידו עמו:

בגזל. בחזקה כמו ויגזול את החנית:

עשק. בסתר:

ועמיתו. רעהו ויתכן שהוא בעומתו. וה״א בהנה נוסף:

וכחש בעמיתו וגו' - אשם גזילות בפרשת זו.

בה' וכחש בעמיתו הואיל וכחש בין בה' בין בעמיתו שמכחש בדבר שאינו יודע בו אלא הקב"ה וחבירו:

או בגזל או עשק את עמיתו. הפרש יש בין גזל לעושק, וזהו שכתוב (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשק את רעך ולא תגזול, פרט כל אחד בלאו בפני עצמו כי שני דברים הם, גזל המודה לו שיש בידו הגזלה אבל אינו רוצה להשיבה אליו, עשק הוא שמכחיש ואמר כבר החזרתיו לך וכבר פרעתי לך שכירותך, וזהו שאמר בבבא מציעא (קיא, א) איזהו גזל ואיזהו עשק, יש לך בידי ואיני נותן לך זהו גזל, נתתיו לך זהו עשק.

נפש כי תחטא ומעלה וגו׳. צריך לדעת למה אמר כי תחטא, ואין לנו לפרש כאן כי החטא הוא ההכחשה, שהרי הוא אומר ״וכחש בעמיתו״. עוד אמרו ״מעל בה׳״ מה שלא אמר בכל החטאות. עוד אמרו ״וכחש בעמיתו״ שלא היה צריך לומר ״בעמיתו״. גם שעור התבה אינו מדקדק.

ואולי כי יודיע הכתוב שלשה ענפי רשע שיעשה בעל עברה זו. האחד נטילת דבר שאינו שלו, הוא ענף הגזל. שני – ״ומעלה מעל בה׳״, פרוש בה׳ כביכול עשה המעל, פרוש לשון שנוי, כי הוא שפט על פי המעשים וזכה לזה שיהיה לו ממון, וכשזה בא וגוזלו נמצא שגורם מעילה בה׳ ששנה עליו את הדין, שלא עמד בידו ממה שהגיעו כפי משפט ה׳, ונמצא ה׳ כביכול נחשד שלא עשה משפט צדק. ואולי שכפל לומר ״ומעלה מעל״, ולא הספיק לומר ״ומעלה בה׳״, נתכון לכלל גם כן צד הגזלן, כי גם לצדו מעל בה׳ כביכול כי הוא דנו בחסרון הלקוח, והוא נוטל מה שלא נקצב עליו במשפטי ה׳. שלישי – ״וכחש בעמיתו״, פרוש שמרשיע את הצדיק כשתובע ממנו פקדונו וכו׳ והוא אומר לו ״לא היו דברים מעולם״, ומשימו מכחש, והוא אמרו ״וכחש בעמיתו״, פרוש משים הכחוש בעמיתו, שהוא הנגזל ממנו, משימו רשע, שתובע דבר שאינו שלו ואומר לו ״למה תשקר עלי״ ויריב עמו. והנה שני דברים אלו אינם אלא בפקדון או בתשומת יד או בגזל כשגוזל ממנו את שלו, או עושק שכר שכיר, אבל במצא אבדה אין בה כחש בעמיתו, לזה אמר הכתוב בפני עצמה, ״או מצא אבדה וכחש בה״ וגו׳:

עוד ירמוז שלשה דברים רעים הגורמת הנפש המרשעת. האחד היא נחסרת מאורה וממעלתה, והוא אמרו ״נפש כי תחטא״ לשון חסרון בנפש עצמה. שני – ״ומעלה מעל בה׳״ על דרך אמרו אנשי אמת כי אין לך נפש מישראל שאין שפע נשמתו יורד לה להתקים שזולת זה אין לה חיות, זולת הנפש אשר עלתה צחנתה ובאשה בעון פלילי לזה יכרת ממנה השפע האלהי, כאמרו (בראשית יז:יד) ״ונכרתה הנפש ההיא״, ודרך השפע בא דרך שני חוטין דקים, דרך שני נקבי האף, והוא דרך מקום דבקות הנפש עם קונה, כאמרו (דברים ד:ד) ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״.

והנה בחטא האדם מהחטאים כאלה, הנפש ההיא שולטים בה ובשפעה החיצונים כידוע, ונהנים מהשפע האלהי הרשעים ההם, וזהו אמרו ״ומעלה מעל בה׳״, כביכול באור הנמשך ממנו, והוא סוד הרמוז באמרו (משלי כח:כד) ״גוזל אביו ואמו וגו׳ חבר הוא לאיש משחית״, פרוש לצד שמתחבר לבחינת הרע הנקרא איש משחית, והבן:

השלישי כי גם לכללות הקהל הוא גורם הכחשה, פרוש לצד שכל ישראל כאחד רעת אחד תסובב רע לכל הנצר, והוא אמרו ״וכחש בעמיתו״ שנעשית עמיתו כחושה מצדו רחמנא לצלן, והוא מה שרמוז בפסוק (משלי כח:כד) ״גוזל אביו ואמו״ ואמרו זכרונם לברכה (ברכות לה:) אמו זו כנסת ישראל, כי באמצעות אנשי חיל מתרבה בכללות עם ה׳ השלום והטוב והחיים:

חסלת פרשת ויקרא

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' כאן הקדים חטא למעילה, ובגזל הקדש (בפסוק טו) הקדים מעילה לחטא, לפי שפר' זו מדברת בכופר ממון חבירו ואח"כ נשבע לשקר והרי חטא לחבירו חטא אחת, ולשמים חטאו כפול, כי מצד הגזילה עבר על מצות ה' ואח"כ נשבע לשקר וזה"ש נפש כי תחטא היינו בעמיתו ומעלה מעל בה' ב' מעילות כאמור, ולשון מעילה שייך ביותר כלפי מעלה כמו שפירש"י אין מעילה אלא שינוי כו' כי טוב ה' לכל והוא לא כגמול ידו השיב לו והוא משנה ואינו עושה כמו שעשה לו, אבל אצל ב"ו אין שייך לשון מעילה כי מה טובה הטיב לו בפקדון או בגזל. אבל בגזל הקדש הקדים מעילה כי מיד כשאכל ונהנה מן ההקדש מעל בה' כי שלח ידו בשלחן גבוה וכפל המעילה לרבות הנהנה בלא אכילה כפירש"י ואחר כך אמר וחטאה כי חטא גם לאדם כי גזל חלק הכהנים כי מן הקדשים המה יקחו חלקם.

ועל צד הרמז אמר נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון. כי בכל לילה האדם מפקיד רוחו ביד הקב"ה ואע"פ שהנשמה חייבת להקב"ה כי ע"י העונות היא נרדפת עד חובה, מ"מ אין הקב"ה מעכב פקדונו ומחזירו לו כעין שנתנה לו וזה המכחש בפקדון חבירו אע"פ שאינו חייב לו, לא כגמול ידו השיב להקב"ה ולפי זה הנפש החוטאת בפקדון חבירו מועל בשלישי דהיינו בה' אשר צוה לו להחזיר פקדונו.

נפש כי תחטא. במה שמפרש המקרא באיזה חטא מיירי. ואח״כ הוסיף לפשוע:

ומעלה מעל בה׳. פי׳ מעילה הוא שנוי רשות כדאיתא בת״כ ובמס׳ מעילה ד״כ. ובמה שנשבע להכחיש יצא מרשות בעלים לרשות הנפקד. היינו לרב בב״ק דק״ו א׳ דאמר שבועה קונה. הרי יצא לגמרי לרשות ואפי׳ להמסקנא דשבועה אינה קונה מכ״מ חייב באונסין ויצא בזה מגדר פקדון. ועתה מפרש המקרא באיזה חטא מדבר:

וכחש בעמיתו וגו׳. זה החטא על אזהרה לא תכחשו וגו׳. והיה ראוי לכתוב וכחש לעמיתו. אלא כמש״כ הרמב״ם ה״ע פי״ז. לא תענה ברעך ע״י רעך ה״נ פי׳ בעמיתו ע״י עמיתו היינו שתבעו וכחש משא״כ אם לא תבעו:

ג (נחלת יעקב) בתורת כהנים והכי פירושו והלא בפרשת מעילות כתיב נפש כי תמעול מעל ולא כתיב בה':

ד פירוש הקדוש ברוך הוא שהוא השלישי שביניהם ומה שכתב אחר כן או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או כחש בעמיתו לחודיה קאי ולא אמעל בה'. (דברי דוד) קשה מאי הכחשה שייך כאן בעדים ושטר ונשבע על שקר דהא כשיש עדים אין נותנין לו שבועה אלא צריך לשלם. ונראה דנתכוין בזה במה דאיתא בבבא מציעא דתני רבי חייא האומר לחבירו יש לי בידך מאה זהובים והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו בידו חמשים דנותן לו חמשים ונשבע על השאר כדין מודה במקצת שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים וכן הדין כשמראה אחר כך השטר על חמשים:

ה פירוש דהאי או בגזל לא קאי אוכחש בעמיתו דלימא דלאו בגזל דומיא דפקדון כלומר שנתן לו חבירו פקדון ששם בידו ממון להתעסק בו ונימא או בגזל נמי פירושו הכי שנתן חבירו בידו הגזילה אשר גזל וכחש בחבירו באותו פקדון דאם כן היינו או בגזל או בפקדון: