ויקרא כו, מד

ואף גם זאת. ואף אפלו אני עושה עמהם זאת הפרענות אשר אמרתי בהיותם בארץ אויביהם, לא אמאסם לכלותם ולהפר בריתי אשר אתם:

וְאַף בְּרַם דָא בְּמֶהֱוֵיהוֹן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן לָא אַרְטֵשִׁנוּן וְלָא אַרְחֵקִנוּן לְשֵׁיצָיוּתְהוֹן לְאַשְׁנָאָה קְיָמִי עִמְהוֹן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲהוֹן

וְאוּף עַל כָּל דָא אֲרַחִים יַתְהוֹן בְּמֵימְרִי כַּד יֶהֶוְויָין גַלְיָין בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן לָא אֶמְאָסִינוּן בְּמַלְכוּתָא דְבָבֶל וְלָא יִרְחַק מֵימְרִי יַתְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דְמָדַי לִמְשֵׁיצַיָא יַתְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דְיָוָן לְמִפְסוֹק קְיָימִי עִמְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דֶאֱדוֹם אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּיוֹמוֹי דְגוֹג

וּלְחוֹד בַּהֲדָא כִּי הֲוֵיתוּן שַׁרְיָן בְּאַרְעָא בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן לָא מְאָסִית יַתְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דְבָּבֶל וְלֹא רְחִיקִית יַתְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דְיָוָן לְמִיפְסָא קְיָמִי עִמְהוֹן בְּמַלְכוּתָא דֶּאֱדוֹם אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּיוֹמֵי גּוֹג:

ואף גם זאת. לשון צחות והאחד יספיק וכל המקרא כך וכן הרק אך במשה המבלי אין קברים:

לא מאסתים לכלותם. רק ליסרם עד שיכנע לבם:

געלתים. סרתי מהם או בחלה נפשי מהם:

להפר בריתי. שנשבעתי להם ואף אם הם הפרו את בריתי כי כן כתוב. אני לא אפר בריתי אתם כי אלהים אני:

ואף גם זאת. ע"ד הפשט יאמר אע"פ שאני עתיד להביא עליהם זאת הפורענות לא אמאסם בגלות אבל אשמור להם הברית.

וע"ד המדרש אמר זאת על התורה שכתוב בה (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה, ובא לרמוז שהתורה לא תזוז להם אפילו בהיותם בגלות בארץ אויביהם, כענין שהבטיח בפסוק (שם לא) כי לא תשכח מפי זרעו, ומזה דרשו רז"ל בתורת כהנים וכי מה נשתייר להן לישראל שלא נמאסו ושלא נגעלו והלא כל המתנות הטובות שנתנו לישראל נטלו מהם ולולא התורה שנשתיירה להם לא הניחו להם האומות כלום, כוונו בזה למה שאמרתי.

לא מאסתים. בימי אספסיאנוס. ולא גאלתים. בימי יון. לכלותם להפר בריתי אתם. בימי המן. כי אני ה' אלהיהם. בימי גוג ומגוג, שאין כל בריה יכולה לשלוט בהם.

ותמצא בפרשה זו מן ואם לא תשמעו לי עד געלה נפשם, ש"ץ תיבות בכוון, ואין בכלן זכרון השם, ובא לרמוז ש"ץ שנים שחטאו השבטים בארץ, על שם שאמרו (שמואל ב כ׳:א׳) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי וגו'. ותמצא בדברי הימים (א טז) ושבועתו לישחק בשי"ן, וקרי בצד"י, שנשבע לו הקב"ה שאם אין בניו חוטאים יותר מש"ץ שנים שלא יגלה אותם מן הארץ, והוא שאמר יחזקאל (ד) ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום, יום לשנה יום לשנה יום לשנה נתתיו לך.

וע"ד הקבלה ואף גם זאת לרבות כנסת ישראל שנקראת זאת שנאמר (תהילים קי״ח:כ״ג) מאת ה' היתה זאת (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם. והכוונה שבכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, וזהו שאמר הכתוב לא מאסתים ולא געלתים לכלתם כתיב, בשביל כלתם לא אפר בריתי אתם, וזהו שהזכיר אסף (תהילים פ׳:ט״ו) הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת, הבט משמים וראה כמו (מלכים א ח׳:ל״ב) ואתה תשמע השמים, ופקוד גפן של זאת. ובאר בתוך דבריו כי הגפן של זאת מפורסמת מן הרשעה הנקראת חזיר יער, וכבר הזכרתי זה בפסוק (בראשית ל״ו:ל״א) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, ושם תראה.

ודע כי מדרך הקבלה יש הפרש גדול בין לשון אף ללשון גם אע"פ ששניהם לשון רבוי, כי לשון אף ירמוז למדת הדין ולשון גם ירמוז למדת רחמים, מלשון גמילות חסדים, כענין (שם ל) וגם שמע בקולי, והשמיעה ברחמים, וזהו ואף גם זאת, כי מלת זאת כלולה מן הדין והרחמים, וזה מבואר.

ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם וגו׳ וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נמאסו ולא נגעלו, הלא כל המתנות טובות שנתנו להם נתבטלו מהם, אלא אלולי ס״ת שנשתייר להם לישראל לא היו משונים משאר אומות כלום ועל זה ייסד הפיוט ואין שיור רק התורה הזאת.

ואף גם זאת בהיותם וגו׳. צריך לדעת איך יצדק ״ואף גם זאת״ שהוא ענין הטבה עם מה שקדם לו בענין היסורין והצרות. ואולי שחוזר לתחלת הענין שהזכיר עונותם והליכתם במקרה עם ה׳, אף על פי כן לא מאסתים וכו׳.

עוד יתבאר על דרך מה שפרשתי במה שקדם, כי ה׳ נותן טעם להקפדת כל חכם לב למה יגלה ישראל מארצו ולא שם לו שם בארץ עצמה משפט תט אשורם מני ארח. עוד הוסיף לומר אף גם טעם זה, והוא באמצעות הבאתם בארץ אויביהם ותעזב הארץ מהם לא מאסתים וגו׳ לכלותם, על דרך אמרם זכרונם לברכה (מדרש תהלים עט) כי ה׳ השליך חמתו על עצים ועל אבנים למלט עם בני ישראל, כ״מזמור לאסף באו גוים וגו׳ שמו את ירושלים לעיים״ וגו׳, שהיה מזמר על הדבר. גם יסובב רחמיו ותכבש מדת הדין בראות עם עליון בני מלכים שפלים ביד אויביהם, וזה יסובב שפלם שלא תכלה אותם מדת הדין, והוא אמרו ואף גם זאת סבה להבאתם בארץ אויביהם שבהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו׳ לכלותם, ולצד זה בחרתי בענש כזה.

להפר בריתי אתם. ברית זו היא שלא יחליפם באומה אחרת שקים ה׳ כן במאמרו ליוצאי מצרים, והוא מה שגמר אומר כי אני ה׳ אלהיהם – פרוש, זאת אות הברית, אלהיהם ולא אלהים לאומה אחרת, גם מאמרו בשעת מתן תורה שיהיו עם סגלה מכל העמים וממלכת כהנים, ומאמר ה׳ הוא במקום ברית.

עוד נראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך: לא מאסתים וגו׳ לכלותם, והטעם הוא לצד בריתי אתם, וחזר ופרש מה הוא הברית – כי אני ה׳ אלהיהם, זה הוא הברית שהופר אם אכלה אותם, כי אין מקים ברית ה׳ שיהיה להם לאלוה אשר נתחיבו הם לקימו. גם ירצה על התורה שנקראת ברית, שאם אין ישראל, התורה שנתן ה׳ להם והיא אתם עמם הופרה.

ואף גם זאת וגו׳. עוד סיפרה התורה חסדי ה׳ שגם בהיותם בארץ אויביהם בעוד לא הגיעה השעה למ״ש והבאתי אותם בארצות איביהם שאז החלה השגחה לטובה להגדילם בעושר ובדעת. אמנם גם עד שהגיעו לזה והיו אבודים בגוים. מכ״מ לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. אע״ג שהיו מאוסים וגעולים בעיני אבל לא עד שיגיע לכלותם ח״ו:

להפר בריתי אתם. שכרתי את משה רבינו בבקשתו בעת רצון ה׳ הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו׳ וביארנו שם שהוא הפלא דלא כלי שבטא בשום אופן:

כי אני ה׳ אלהיהם. אע״ג שאין עוסקים בתורה ובמצות מכ״מ הנני אלהיהם משגיח עליהם בדרך כלל שלא יאבדו לגמרי. אלא לראות עצות שישובו לתכליתם. ובני הה״נ מ׳ חיים ברלין נ״י פי׳ דתרי מילי קאמר קרא שלא געלתים לכלותם. ביד אוה״ע:

להפר בריתי אתם. היינו התורה לא תופר ע״י רשעי ישראל וכדומה. או ע״י טעות שבחו״ל אין תורה ומצות כמש״כ לעיל. או פי׳ לא מאסתים לכלותם. ולא געלתים להפר בריתי אתם. וכן פירש הראב״ע: