ויקרא כו, מא

והבאתי אתם. אני בעצמי אביאם, זו מדה טובה לישראל, שלא יהיו אומרים, הואיל וגלינו בין האמות נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי, שנאמר (יחזקאל כ לב לג) והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני וגו' אם לא ביד חזקה וגו':

או אז יכנע. כמו (שמות כא לו) או נודע כי שור נגח הוא, אם אז יכנע לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם וגו':

ואז ירצו את עונם. יכפרו על עונם ביסוריהם:

אַף אֲנָא אֱהַךְ עִמְהוֹן בְּקַשְׁיוּ וְאָעֵיל יָתְהוֹן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן אוֹ בְּכֵן יִתָּבַר לִבְּהוֹן טַפְשָׁא וּבְכֵן יִרְעוּן יָת חוֹבֵיהוֹן

בְּרַם אֲנָא אִידַבֵּר יַתְהוֹן בְּעַרַאי בְּעַלְמָא וְאָעֵיל יַתְהוֹן בְּגָלוּתָא בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן הָא בְּכֵן יִתְבַּר לִבְּהוֹן זְדָנָא וּבְכֵן יַרְעוּן יַת חוֹבֵיהוֹן

או אז יכנע לבבם הערל כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו) לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם הערל "ואז ירצו את עונם" יכפרו על עונם ביסוריהם לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ו:מ״א) והנכון בעיני שיאמר והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן יכנע לבבם הערל או עד זמן ירצו את עונם באורך הגלות והנה אחר "והתודו את עונם" (ויקרא כ״ו:מ׳) היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא כ״ו:מ״ב) כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם ופירש רבי אברהם אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל והזכיר זה בכאן כי התודו את עונם בעבור שאני המסבב להם כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל והוא רמז שהביאם אל הארץ ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם כמו שנאמר ויאמרו צרינו (נחמיה ד ה) ויהי כאשר שמעו אויבינו (שם פסוק ט) והארץ ביד העמים היתה כמו שאמר עזרא בתפלתו (שם ט לו לז) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו:

אף אני. כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם אל ארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל ועוד אפרשנו:

ואז ירצו את עונם. ישלימו ויפרעו:

והבאתי אותם בארץ אויביהם. כשחזרו בני הגולה לארץ ישראל במצות כורש מלך פרס היתה הארץ תחת ממשלת האומות כאמרו והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו:

או אז יכנע לבבם הערל. בעון חילול שבת שהוא שביעי כמנין א"ז יכנע לבבם:

ואז ירצו את עונם. מכאן דרשו רז"ל יסורין מכפרין כשם שהקרבנות מכפרין, כתיב הכא ואז ירצו את עונם, וכתיב בקרבנות (ויקרא א׳:ד׳) ונרצה לו לכפר עליו, ולא עוד אלא שהקרבנות בממון והיסורין בגוף.

אף אני אלך עמם בקרי אע״פ שהתודו את עונם מאחר שאינם נכנעים וחוזרים.

או אז יכנע לבבם הערל וגו׳ וזכרתי, אבל אם אז יכנע לבבם וזכרתי את בריתי כי כן היא המדה כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

או אז יכנע בעון חלול שבת שהוא ז' מנין א"ו ובעון ברית מילה שנתנה לח' כמנין א"ז:

והבאתי אתם. ושלחתי אותם, אינו נאמר אלא והבאתי אותם, שאני אלך עמהם ולא אעזבם:

או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם. כמו: ואחריהם בפיהם ירצו סלה, שמזכירים יום המיתה ואינם חרדים, וכן ירצו את עונם, יזכירו עונם ויתודו עליהם, כמו שאמר: והתודו את עונם ואת עון אבתם:

ואמרו אף אני וגו׳. פרוש, גם זה יאמרו בכלל הודוי כי צדיק ה׳ על כל הבא עליהם, וכן ראוי למשפט צדק לילך עמם בקרי ולא יעול האל משפט.

ואמרו והבאתי אתם וגו׳. פרוש, גם זה יאמרו בכלל הודוי. והנה ממה שמצריכם ה׳ להתודות עליו אתה יודע שהם היו מרשיעים בפרט זה, והרשע הוא כי יאמרו: למה ה׳ יוציאם מארצם ויגלם בין האמות? אם לפרעון עונם – ייסרם תוך ארצותם ולא יגלם בין האמות, כי אדרבה זה יסובב הפך תקון המבקש, שאם המבקש הוא להיטיב מעשיהם, והנה כשיזרה אותם בארצות יגמרו לעשות רע ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וזה יחזק מחשבת קרי. לזה כשאמר ה׳ ״והתודו״ זכר שיאמרו גם כן בודוים כי צדיק ה׳ במה שהלך עמהם קרי, ולאותו הטעם ולאותו המבחן הביאם בארץ אויביהם כדרך מעשה המקרה בלא כון אל הצריך.

ואמרו או אז. פרוש, שיתלו טעם הבאתם בארץ אויביהם לצד הליכה, או לטעם כדי שיכנע לבבם הערל, לזה הביאם בארץ אויביהם מה שלא היה נכנע באפן אחר זולת זה, שבזה יהיה להם הרוחה נכונה, שעל ידי הכנעה לבד ירצו את עונם ולא יצטרכו למרוק אחר, על דרך אמרו (מלכים א כא:כט) ״הראית כי נכנע אחאב״, ואמרו זכרונם לברכה (ברכות ז.) טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות, והוא אמרו ״אז יכנע וגו׳ ואז ירצו את עונם״:

אף אני אלך עמם בקרי. אחר שיתחרטו על עיקר רצונם מכבר להנתק מאחרי ה׳. וכסבורים שעתה בחו״ל אין תורה ומצות וא״א שישגיח ה׳ עליהם. אז הקב״ה מכיר להם שהוא משגיח עליהם וזהו בקרי. נגד דעתם זאת שחושבים שא״א שיהא הקב״ה משגיח עליהם בחו״ל:

והבאתי אותם בארץ איביהם. אביא אותם בהשגחה פרטית גם כשהם בארץ אויביהם והיינו דאי׳ בת״כ ע״ז המקרא מעמיד אני נביאים עליהם. והוא התגלות ההשגחה. שמאז שהתודו תהי׳ ההשגחה ניכרת להם. וידעו שהשכינה עמהם. ומובן שמאז יהי׳ טוב להם מעט להחשב לאנשים או גם כאזרחי ארץ ולא כאבודים כאשר היו עד כה:

או אז. שיראו שיועיל ודוים ולא כמו שסברו. אלא שיש השגחת ה׳ עליהם גם בארץ אויביהם:

יכנע לבבם הערל. מלהאמין לדברי הנביאים שהיו בהם והזהירו לנהוג תורה ומצות אפי׳ בחו״ל. כמו שמצינו בס׳ ירמי׳ הציבי לך ציונים וגו׳. ובלי ספק שכמו כן היו עוד גדולי ישראל שידעו כי מצות התורה שאין תלוי בארץ נוהג בכ״מ. הזהירם ע״ז הרבה. אבל המה הי׳ לבבם ערל מלשמוע ולהאמין בזה. ועתה שראו שיש השגחת ה׳ לטובה גם בחו״ל יאמינו שיש גם שם תורה ומצות:

ואז ירצו את עונם. ירצו מלשון מנין כמו לשון גמרא הרצאת ממון. ופי׳ שיתודו על כל חטא ועון שבין אדם לשמים שעד כה חשבו שאין להם עון בזה אלא הוא חטא אבותם שלא שמרו בא״י. ועתה יתודו על עונם וירצו כל חטא בפ״ע כדין ודוי שהורה הושע הנביא ואמר אמרו אליו כל תשא עון. היינו כל עון בפ״ע. ואמרה תורה לשון ירצו לכלול בזה עוד מאמר הנביא הושע וקח טוב. פי׳ בשעת ודוי יקח דברים טובים וזכרונות טובים כמו מעשה אבות ועקידה. ונשלמה פרים שפתינו. היינו שיזכרו מעשה קרבנות ויהא נחשב להבאת חטאת ועולה. וכ״ז נכלל בלשון ירצו. שירצו להקב״ה בדברי רצוי. את עונם כמו עם עונם. פי׳ בשעת ודוי על עונם:

ח פירוש מדכתיב והבאתי אתכם ולא כתיב והולכתי אתכם כמו יולך ה' אתכם ואת מלככם וכו' אלא שמע מינה למידרש שיביאם תחת כנפיו בהיותם בארץ אויביהם:

ט כתב הרא"ם לא הבנתי כוונת הרב בזה דלפי זה יהיה המובן ממנו שאני בעצמי אביאם תחת כנפי השכינה אם יכנע לבבם הערל אבל אם לא יכנע לבבם לא אביאם תחת כנפי השכינה וזה היפך מן המדרש שהביא אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם על כרחך ממליך אני מלכותי עליכם אבל היה לו לפרש או אז כמשמעו שפירושו אז אני אביאם תחת כנפי השכינה בעל כרחם או אז יכנע לבבם מעצמם ולא אצטרך להביאם אני תחת כנפי השכינה בעל כרחם עד כאן לשונו וקשה מזה דהא רש"י בפרשת משפטים מפרש או לא היה תם אלא נודע וכו'. ונראה לי דהכי פירושו או לא אצטרך למלוך עליהם בעל כרחם אם אז מעצמם יכנע לבבם הערל ואז יתודו את עונם ויתכפרו ביסורים ואם יעשו כן אז וזכרתי את בריתי וגו' ויהיה פירושו או אז יכנע כמו פירוש או נודע כי שור נגח הוא לפי מה שפירש רש"י לעיל. ובזה יתורץ נמי מאי לשון אחר של רש"י. ודו"ק:

י דקשה ליה מי מרצה את עוונם, ומתרץ דירצו קאי על היסורים שהם יכפרו על עונם: