ויקרא כו, לא

ונתתי את עריכם חרבה. יכול מאדם, כשהוא אומר והשמותי אני את הארץ (פסוק לב) הרי אדם אמור, הא מה אני מקים חרבה מעובר ושב:

והשמותי את מקדשיכם. יכול מן הקרבנות, כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים, הא מה אני מקים והשמותי את מקדשיכם, מן הגדודיות, שירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם הרי שבע פרעניות אכילת בשר בנים ובנות, והשמדת במות, הרי שתים. כריתת חמנים אין כאן פרענות אלא על ידי השמדת הבירניות יפלו החמנים שבראשי הגגות ויכרתו. ונתתי את פגריכם וגו' הרי שלש. סלוק שכינה ארבע. חרבן ערים, שממון מקדש מן הגדודיות, ולא אריח קרבנות, הרי שבע:

וְאֶתֵּן יָת קִרְוֵיכוֹן צָדָא וְאֶצְדֵי יָת מַקְדְשֵׁיכוֹן וְלָא אֲקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֻרְבַּן כְּנִשָׁתְכוֹן

וְאֶתֵּן יַת קוּרְיֵיכוֹן צַדְיָין וַאֲשַׁעְמֵם יַת מוּקְדָשֵׁיכוֹן וְלָא אֲקַבֵּל בְּרַעֲוָא רֵיחַ קוּרְבָּנֵיכוֹן

אז תחרבנה עריכם ונשמו המקדשים שלכם והטעם בתחלה היו מקדשי:

ולא אריח בריח. והטעם כי כבוד השם מלא שמים וארץ וכתוב על נח וידח ה׳ את ריח הניחוח והטעם שלא אקבל עולה אחרי כן מכם:

ונתתי את עריכם חרבה. על ידי מלך בבל ושריו:

והשימותי את מקדשיכם. על ידי נבוזראדן:

ולא אריח בריח ניחוחכם. אף על פי שהיו בו אז הכהנים בני צדוק שהיה קרבנם ריח ניחוח בלי ספק מכל מקום לא היה לרצון לאשמת העם:

והשמותי את מקדשיכם. אף בשעה שהם שוממין בקדושתם הן עומדין. ואמרו במדרש תהלים אמר רבי פדת בין שחרב ביהמ"ק בין שלא חרב אין השכינה זזה מתוכו, שנאמר (תהילים י״א:ד׳) ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו, אע"פ שכסאו בשמים השכינה בביהמ"ק וההיכל בקדושתו עומד, שנאמר (מלכים א ט׳:ג׳) והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכן הוא אומר (תהילים ג׳:ה׳) ויענני מהר קדשו סלה, אע"פ שהוא הר בקדושתו עומד סלה, וכן הוא אומר (מיכה ד׳:י׳) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ושכנתי כתיב, אע"פ שחרב ונעשה שדה שכינתי בשדה. א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר השירים ב׳:ט׳) הנה זה עומד אחר כתלנו.

עריכם חרבה כנגד ורדפו מכם והיא רביעית.

והשמותי את מקדשיכם כנגד ונתתי משכני בתוככם והיא חמישית.

ולא אריח בריח ניחחכם כנגד והתהלכתי בתוככם והיא שישית.

והשימותי את מקדשיכם. מקום שאמר: ונתתי משכני בתוככם:

והשימותי את מקדשיכם אף בשעה שהם שוממין בקדושתן הם עומדים וכן במדרש תלים אף שחרב בהמ"ק אין השכינה זזה מתוכו שנא' ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו אף ע"פ שכסאו בשמים השכינה בבית המקדש וההיכל בקדושתו עומד שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואמרו לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלינו:

ונתתי את עריכם חרבה. פרוש, אפלו ישוב כשאר עירות לגוים לא תהיה, וזה עגמת נפש גדול. גם זה יגיד בר מנן כליון התקוה ״ציון מדבר היתה״ וגו׳ (ישעיהו סד:ט), כל זמן שישראל לא יטיבו דרכיהם.

והשמותי וגו׳. פרוש – השראת הטמאה ושימת שכונתה בבית המקדש, כי הקליפה תקרא שממון, וכבר הודיעו המקבלים כי שם הרגיעה שדה ורגל ס״מ דורכת על בית ה׳, אשר על זה יקרעו לבם ותערג נפש כל חי למול בעל הבירה.

ולא אריח וגו׳. פרוש, שלא יתרצה במעשיהם הטובים שגם להם יתיחס ריח ניחוח, וכמו כן אמר ירמיה (איכה ג:ח) ״שתם תפלתי״.

ונתתי את עריכם חרבה. אחר שהשכינה מסתלקת מכלל א״י פנה זיוה ובזה יהיו ערי ישראל חרבה:

והשמותי את מקדשיכם. היה ראוי לומר וחללתי את מקדשיכם וכלשון יחזקאל הנביא ז׳ ובאו בה פריצים וחללוה. מכאן דרשו חז״ל במגילה פ״ד קדושתן אף כשהן שוממין שלא יתחללו הבנינים כמו כלי קודש וכדאי׳ במס׳ ע״ז דנ״ב ב׳ מקרא דיחזקאל הנ״ל משא״כ קדושת ב״כ וב״מ אינו מתחלל אלא שומם:

ולא אריח בריח ניחחכם. דאע״ג דהמקדש שומם מכ״מ אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו. וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני. דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח. היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי׳ בסנהדרין פ״א שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים מכ״מ לא אריח וגו׳. מש״ה רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח משא״כ כל הקרבנות כתיב ריח ניחוח בחטאת בפ׳ ויקרא ד׳ ל׳ ובבכור בפ׳ קרח י״ח י״ח ומעשר ה״ה כבכור. מש״ה לא הקריבו בחרבן בהמ״ק משום דכתיב ולא אריח בריח וגו׳ . וע׳ מש״כ עוד בזה בס׳ דברים ט״ז בפ׳ שמור את חודש האביב: