ויקרא כה, יח

וישבתם על הארץ לבטח. שבעון שמטה ישראל גולים, שנאמר (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתתיה והרצת את שבתתיה, ושבעים שנה שלגלות בבל, כנגד שבעים שמטות שבטלו, היו:

וְתַעְבְּדוּן יָת קְיָמַי וְיָת דִינַי תִּטְּרוּן וְתַעֲבְּדוּן יָתְהוֹן וְתֵיתְבוּן עַל אַרְעָא לְרָחֲצָן

וְתַעַבְדוּן יַת קְיָמַי וְיַת סִדְרֵי דִינַי תִטְרוּן וְתַעְבְדוּן יַתְהוֹן וְתֵיתְבוּן עַל אַרְעָא לְרוֹחֲצָן

ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו יזהיר בחוקים מפני השמיטה והיובל הנזכרים לפי שהם מכלל החוקים והמשפטים מפני דין חזרת הממכרים והעבדים ביובל והאונאה ואמר "וישבתם על הארץ לבטח" שבעון שמיטה ויובל ישראל גולים (אבות ה:ט) וחזר ואמר (ויקרא כ״ה:י״ט) ונתנה הארץ פריה וגו' וישבתם לבטח עליה" שלא תצטרכו לצאת ממנה בשביעית לגור בארץ אחרת מפני חוסר לחם:

ועשיתם את חקותי. ענין השביעית והיובל:

ואת משפטי תשמרו. בענין המכר והמקנה למנין היובל וזולתו שלא תהיה שום אונאה:

וישבתם על הארץ לבטח. שלא תגלו ממנה על הפך ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם ועל הפך בעון בצעו קצפתי:

וישבתם לבטח בטח בא"ת ב"ש שנ"ס כחשבון שנ"ס עמד הבית וישבו בטח:

ועשיתם את חקותי. שמיטה ויובל הנזכרים שהם מכלל החקים. ואת משפטי תשמרו, אלו דיני חזרת הממכרים והעבדים ביובל ודיני האונאה, כי כולן נזכרים בפרשה זו. וישבתם על הארץ לבטח, שהרי ישראל גולים מן הארץ בעון שמטה שנאמר (ויקרא כ״ו:ל״ד) אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה, ולא היו שבעים שנה של גלות בבל אלא כנגד שבעים שמטות שבטלו.

ועשיתם את חקתי מצות התלויות בארץ הנהוגות בשביעית וביובל.

ואת משפטי כגון אל תונו איש את אחיו.

וישבתם על הארץ לבטח בשכר שמור מצותי ולא תיראו להיות גולים ממנה.

וישבתם על הארץ לבטח. אל ירע בעיניכם, כי בזאת תשבו בטח:

ועשיתם את חקתי. בכל פסוקים שכדומה לזה כתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי וגו׳ וכאן שינה הכתוב בלשונו לכונה עמוקה. דכבר ביארנו דבכ״מ שהקדים הכתוב חקים למשפטים משמעו חקים כללים שהתורה נדרשת ומתפרשת בהם. ומשפטים החקירה היוצא מכללים. ופירוש שמירה ועשיה. הוא שמירה מה שלמד כבר שלא ישכח. ועשיה להוסיף עפ״י העיון חדשות. והנה לעשות חידושי תורה עפ״י הכללים שנשנו כבר א״צ עיון יתירה כ״כ כמו לעשות איזה כלל בדרשת התורה עפ״י הקבלות בהלכות שמכבר כמו שהוסיף תדר״י י״ג מדות. ומתחלה היה שבע מדות שהביא הלל הזקן כדתניא בתוספתא דסנהדרין ובכ״מ. ואחר תדר״י נתוספו עוד כללים. והוא ע״פ עיון מחדש בכל דור ודור. והנה בשני יובל שעה מוכשרת להרבות בעיון תורה יותר מאידך שנים מטעם שיבואר. מש״ה הזהיר כאן הכתוב ועשיתם את חקתי לעשות כללים ע״פ עומק העיון:

ואת משפטי תשמרו. המשפטים היינו החקירות שכבר נשנו תשמרו ועשיתם אותם וגם תעשו חדשות:

וישבתם על הארץ לבטח. הוא הטעם והסיבה מה שנדרש בשני יובל להגדיל תורה. דשמירת הארץ. מאוה״ע הוא ע״י אנשי חיל היושבים על הספר. וביובל אין אנשי חיל חמושים למלחמה שהרי כל א׳ שב לאחוזתו ולמשפחתו וא״כ יש סכנה בישיבת הארץ שנית דלשמירת הארץ נדרש שיהיה אוצרות המלך במבצרים כדכתיב בדה״ב י״א כ״ג. ויובל הבא אחר שנה שביעית כבר האוצרות מתרוקנים מש״ה הזהיר הכתוב ועשיתם את חקתי וגו׳ ופלפולה ש״ת היא חרבם של ישראל. והיא המוספת שמירת המדינה וכל מה שהמלחמה יותר מסוכנת יש לחדד יותר החרב. וע״ע ס׳ שמות ל״ד כ״ד:

כ ופירוש ועשיתם את חקותי וגו' דהתחלת הקרא מיירי בחקות ומשפטים של שמיטה דאם לא כן מה ענין זה לכאן: