ויקרא כה, יז

ולא תונו איש את עמיתו. כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ ואם תאמר, מי יודע אם נתכונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

וְלָא תוֹנוּן גְבַר יָת חַבְרֵהּ וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן

וְלָא תוֹנוּן גְבַר יַת חַבְרֵיהּ בְּמִילִין קָשִׁין וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן

וטעם אל תונו איש את עמיתו. אזהרה למוכר כי הראשון לקונה:

כי אני ה׳ אלהיכם. ואחר שאני אלהיכם אפרע משניהם מאשר יונה עמיתו. ואם תעשו חקותי תתן הארץ פריה וטעם להזכיר זה בעבור מספר תבואות:

ולא תונו. אפילו בדברים וגניבת דעת ועצות רעות אפילו בלתי שום דררא דממונא:

כי אני ה' אלהיכם. אלהי הקונה ואלהי המוכר ומקפיד אני על אונאת כל אחד מהם:

איש את עמיתו ויראת ס"ת שתות לומר לך שאונאה עד שתות:

אני ה' אלהיכם וסמיך ליה ועשיתם את חקותי יעשה המצות לשם פועלם:

ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. זו אונאת דברים שלא יקניט את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הגונה לו, ואמרו רז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, שנאמר (עמוס ז׳:ז׳) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך, והטעם לפי שהמתאנה מצטער ביותר ומחליש דעתו ולבו נכנע על צרתו ומתפלל מתוך דאגת לבו בכוונה ונשמע. ואם הוא אומר ומי יודע אם נתכונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך.

ולא תונו איש את עמיתו. למכר כפי שהקרקע שוה, שהרי תחזר, ואעפ"י שאין אונאה לקרקעות, הכא יש אונאה, שאין הקונה קרקע בא"י קונה רק התבואות, כדמפר' קרא: [כי] מספר תבואת הוא מכר לך, כי מספר תבואות, שאם היו שנים כשני אליהו או שנת שדפון וירקון, אינו ממעט בחשבון הכסף אם בא לגאל, וכן שתי שנים שאמרו חכמים שצריך להניחה בידו, צריך שיהיו שנים של תבואה:

ולא תונו וגו׳. רבותינו זכרונם לברכה דרשו (בבא מציעא נח:) שהכתוב מדבר באונאת דברים, ולפי פשט הכתוב ירצה כי הגם שאמר למעלה אל תונו ודקדק לומר מיד להודיע כי באונאת מטלטלים הכתוב מדבר ולא באונאת קרקע, חש הכתוב שיטעה הטועה כי בקרקעות מתר לאונות, לזה אמר לא תונו וגו׳. ואמר ויראת מאלהיך פרוש, הגם שאין דין אונאה בהם, הוא דוקא לענין משפט יושבי תבל, אבל לעולם אסור אונאה יש בדבר, וטעם שאמרתי שאין בו אונאה הוא מטעם שהנחתי משפט זה לדון אותו אני, והוא אמרו כי אני ה׳ אלהיכם פרוש, שופט אתכם בדבר הזה לא לצד שמתר לאונות בקרקע. והרבה דינים מצינו בתורה שה׳ סלק משפטם לבית דין של מעלה, ועין מה שכתבתי בפרשת משפטים (שמות כא:יב). ומה שלפנינו יש טעם בדבר לצד שימצא אדם מוכר שוה מאה בחמשים או להפך, אין בית דין יכול לעמד על הדבר לדעת הקנין שהוא לצד הרצון ואת שהוא לצד האונאה, וסלק ה׳ דינו לבוחן לבבות ויודע מחשבות אדם ותחבולותיו.

וכבר כתבתי למעלה כי מקח טעות ישנו אפלו בקרקעות, וכן כתב הרמב״ם בפרק ט״ו מהלכות מכירה: וכן המוכר לחברו קרקע וכו׳ ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפלו לאחר כמה שנים, עד כאן. ופרושנו זה כללוהו חז״ל במאמרם שאמרו ״אל תונו״ באונאת דברים, שבזה נכלל כל מין אונאה, כי גם המאנה חברו לרמותו בדברי שקר הוא מאנהו, והרי הוא בכלל אונאת דברים.

ולא תונו איש את עמיתו. ידוע הדרש שהוא אזהרה לאונאת דברים ובאשר שמצוי הוא במו״מ להתקצף ולאנות את חבירו בדברים מש״ה סמך אזהרה זו לכאן שיהי נזכר אז מאותה אזהרה. וה״ה בכל שעה: