ויקרא כג, יג

ומנחתו. מנחת נסכיו:

שני עשרנים. כפולה היתה:

ונסכה יין רביעית ההין. אף על פי שמנחתו כפולה, אין נסכיו כפולים:

וּמִנְחָתֵהּ תְּרֵין עֶשְׂרוֹנִין סֻלְתָּא דְפִילָא בִמְשַׁח קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא וְנִסְכֵּהּ חַמְרָא רַבְעוּת הִינָא

וּמִנְחָתֵיהּ תְּרֵין עֶשְרוֹנִין סְמִידָא פְּתִיכָא בִּמְשַׁח זֵיתָא קוּרְבָּנָא לִשְׁמָא דַיְיָ מְטוֹל לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא וְנִיסוּכֵיהּ חֲמַר עִינְבֵי רַבְעוּת הִינָא

ומנחתו שני עשרונים. ארז"ל זה חלוק מכל שאר כבשים דאין לך כבש בתורה שיהא במנחתו יותר מעשרון אבל מן הנסך אינו חלוק כדכתיב ונסכו יין רביעית ההין ולכך אנו מפרשים בתחלת המוסף שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש לפי שמצינו כבש שמנחתו חלוקה שהיא משני עשרונים אבל מן הנסוך אין אנו אומרי' כי אם ויין כנסכו בלבד ואין אנו מפרשי' הנסכי' לפי שלא מצינו שום כבש חלוק בנסוך היין ולכך כתי' ונסכו דהכא בה"א למדרש ונסכה דאכלה מנחה קאי דאי כתי' ונסכו הוא אמינא דאכל עשרון ועשרון קאי. ולפי הפשט משמע כי אחד משני עשרונים הוי מנחת העומר שהוא עשרון והוא בא עם זה הכבש והעשרון השני הוא עשרון הראוי למנחתו ותדע שאין בנסכו כי אם רביעית כמו בשאר נסכים:

ומנחתו שני עשרנים כפל מנחתו לפי שהוא קרבן תחלת הקציר סימן ברכה לתבואות שיתברכו. ולפי שמנחתו כפולה מה שאין כן בשאר כבשים, אנו מזכירים בתפלת מוספי יו״ט חלוק העשרונים. וי״מ אחד משני העשרונים הללו הוא העומר שהוא עשרון והוא בא עם כבש זה והעשרון השני הוא העשרון הראוי למנחתו וראיה שלהם שהרי אינו מוסיף בנסך אלא רביעית ההין כמו לשאר כבשים ולאו מילתא היא שהרי שני עשרונים אלו באין חטים דהא כתיב בהו סולת וקים לן דאין סלת אלא מן החטים והעומר בא מן השעורים.

ונסכה יין רביעת ההין אמר ר׳ אלעזר כתיב ונסכה וקרינן ונסכו הא כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין מה נסכו דיין רביעית אף נסכה דמנחה דהיינו שמן, כלומר אין בו שום דבר כפול רק המנחה.

ומנחתו שני עשרנים ונסכה יין לפי שקרבן זה אינו עתיד ליכתב בפרשת פנחס כתבו לך כאן ומנחתו ונסכו וכן שבעת כבשים ופר אחד ואילים שנים הבאים בעצרת בגלל הלחם הזכירם כאן ומנחתם ונסכיהם לפי שאינן עתידים ליכתב בפרשת פנחס אבל שאר קרבנות של מועדים נזכרים כאן בסתם בלשון אשה דהואיל ועתידין הם ומנחתם ונסכיהם עתידין ליכתב בפרשת פנחס.

ומנחתו שני עשרנים. אמרו רבותינו: יצא כבש זה מכלל כל הכבשים שאין לך כבש בתורה שמנחתו אלא עשרון וזה שני עשרונים. ונראה לפי הפשט, כי אחד מאלו שני עשרונים הוא העומר שהוא עשרון, והוא בא עם זה הכבש, והעשרון השני הוא עשרון הראוי למנחתו, תדע, שהרי אינו מוסיף בנסך כי אם רביעית ההין כמו לשאר כבשים, שאם בא להוסיף למנחה שני עשרונים כמו לאיל, היה לו להוסיף נסך, להביא שלישית ההין יין כמו לאיל. אלא אחד עשרון העומר, שבא להתיר החדש. וי"ל שלכך כפל מנחתו של כבש זה, לפי שהוא תחלת הקציר והוא סימן ברכה לתבואות שיכפלו וירבו:

ד כלומר לא המנחה בפני עצמה האמורה בפרשת ויקרא מדכתיב בתריה ונסכו יין רביעית ההין וכיון דיין הוא יין הנסכים ודאי מנחה היא גם כן מנחת נסכים אף על פי שהוא שני עשרונים ומנחת נסכים לכבש הוא עשרון אחד אפילו הכי היא מנחת נסכים אלא שהיא כפולה: