ויקרא כג, יב

ועשיתם, כבש. חובה לעמר הוא בא:

וְתַעֲבְּדוּן בְּיוֹמָא דַאֲרָמוּתְכוֹן יָת עוּמְרָא אִמַר שְׁלִים בַּר שַׁתֵּהּ לַעֲלָתָא קֳדָם יְיָ

וְתַעַבְדוּן בְּיוֹם אֲרָמוּתְכוֹן יַת עוּמְרָא אִימַר שְׁלִים בַּר שַׁתֵּיהּ לְעָלָתָא לִשְׁמָא דַיְיָ

והמכחישים אמרו כי בן שנה איננו כבן שנתו כי בן שנתו עוד אין לו שנה ובן שנה שיש לו שנה תמימה והנה לא קראו בחנוכת המזבח כבש אחד בן שנתו לעולה ובפרשה אחרונה כבשים בני שנה שנים עשר:

בן שנתו. שנה שלו ולא של מנין עולם. אבל בתו״מ כתיב סתם בן שנה דא״א לטעות בבן שנה של מ״ע דא״כ בר״ה ליכא תמידין ומוספין. וכבר כתבנו לעיל פ׳ תזריע:

ג דקשה לרש"י הא בפרשת פנחס מנה קרבנות המוספין כמו שפירש ולמה לא מנה גם כן כבש זה. ומתרץ דכבש זה לא בא למוספין אלא חובה לעומר בא: