ויקרא כ, ד

ואם העלם יעלימו. אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה:

וְאִם מִכְבַּשׁ יִכְבְּשׁוּן עַמָא בֵית יִשְׂרָאֵל יָת עֵינֵיהוֹן מִן גַבְרָא הַהוּא בִּדְיָהֵב מִזַרְעֵהּ לְמוֹלֶךְ בְּדִיל דְלָא לְקַטָלָא יָתֵהּ

וְאִין מִכְבַּשׁ יִכְבְשׁוּן עַמָא בֵית יִשְרָאֵל יַת עֵינֵיהוֹן מִן גַבְרָא הַהוּא בִּדְיִתֵּן מִזַרְעֵיהּ לְפוּלְחָנָא אוֹחֲרָא מְטוֹל דְלָא לְמִקְטוֹל יָתֵיהּ

ואם העלם יעלימו. שיש עדים ואסור בידם ואינם רוצים להורגו, אז אשים פני בו ובמשפחתו' כלומר, בכל מסייעיו ומחזיקיו ואעבירם מן העולם:

ואם העלם יעלימו – טעם הכפל, לומר שאם העלימו מן האחד שוב אינם יכולין שלא להעלים מהבאים אחריהם, ויעלימו ודאי מכלם, כי אם ירצו לעשות דין בהם יאמרו להם ״למה לא עשיתם דין באחד״. או יאמר העלם לבל ימנעוהו מלתן למולך, יעלימו מלעשות בו משפט אחר אשר נתן, כאמרו ״בתתו מזרעו״ וגומר.

ואם וגו׳ בתתו מזרעו למולך. דייק הכתוב ומפרש דבזו השעה שהוא נותן מזרעו למולך ויש לו דין רודף ומותר להרגו והמה יעלימו עיניהם בשעה זו כדי לבלתי המית אותו. שאחר המעשה שוב לא יוכלו להמיתו אלא בב״ד. וזה לא יגיע בנקל כידוע וממילא לא יומת כלל: