ויקרא כ, כב

וְתִטְרוּן יָת כָּל קְיָמַי וְיָת כָּל דִינַי וְתַעְבְּדוּן יָתְהוֹן וְלָא תְרוֹקֵן יָתְכוֹן אַרְעָא דִי אֲנָא מָעֵיל יָתְכוֹן תַּמָן לְמִתַּב בַּהּ

וְתִיטְרוּן אַתּוּן כְּנִישְׁתָּא דְיִשְרָאֵל יַת כָּל קְיָימַי וְיַת כָּל סִדְרֵי דִינַיי וְתַעַבְדוּן יַתְהוֹן וְלָא תִפְלוֹט יַתְכוֹן אַרְעָא דַאֲנָא מָעִיל יַתְכוֹן לְתַמָן לְמֵיתַב בָּהּ

ושמרתם את כל חקתי. שלא לעבור על אלה העריות:

ואת כל משפטי. משפטי העונש:

וטעם ולא תקיא הארץ. אפרש בפרשת וילך:

ושמרתם את כל חקתי שלא לעבור על אזהרות אלו העריות.

ואת כל משפטי משפטי העונש.

ושמרתם את כל חקתי אהדריה קרא ולמעלה בחוץ לארץ וכאן לארץ.

ושמרתם את וגו׳. טעם שהצרך לומר פעם אחרת פסוק זה, הגם שכבר אמר כן בפרשת אחרי מות (ויקרא יח:כו), נתכון לומר שצריכין לשמר המצוות לבל יתבטלו בין מהם בין מזולתם, ובזה לא תקיא הארץ. הא למדת שאם לא יהיו נשמרים המצוות תקיא הארץ גם השומרים, על שלא מחו בשלא שמרו.

ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא וגו׳. כבר ביארנו לעיל י״ח כ״ו דשמירת חקים ומשפטים שהוא הויות התלמוד משמר את האדם שלא יבא לידי עריות. וכאן הוסיף המקרא שאפילו חלילה הדור פרוץ בעריות וא״כ הוא סיבה לגלות הארץ כמש״כ שם מכ״מ אם שוקדים בתורה מועיל זכות התורה שלא תקיא אותם הארץ. אלא יהיו נענשים אז בארץ וכדאי׳ בנדרים דפ״א ובאיכה רבתי עה״פ על מה אבדה הארץ וגו׳ דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים. ובא התשובה ע״י דבר ה׳ על עזבם את תורתי. אע״ג שידוע דבעת חורבן ב״ר היה עבודת כוכבים וג״ע וש״ד כדאי׳ ביומא פ״א. מכ״מ אי לאו הכי לא חרבה הארץ לגמרי. ובבא בתרא דף ח׳ אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם אי תנו כולהו עתה אקבצם מן הגלות מכש״כ שלא היו הולכים בגלות. אלא היו נענשים שמה. וזהו כונת המקרא ושמרתם וגו׳ ולא תקיא וגו׳. ומש״ה כתיב ולא תקיא אתכם הארץ. ולא כמש״כ לעיל י״ח כ״ח ולא תקיא הארץ אתכם. אלא כאן דייק המקרא דוקא לכם מועיל זכות התורה וכמש״כ לעיל שם כ״ו: