ויקרא יד, כח

על מקום דם האשם. אפלו נתקנח הדם, למד שאין הדם גורם אלא המקום גורם:

וְיִתֵּן כַּהֲנָא מִן מִשְׁחָא דִי עַל יְדֵהּ עַל רוּם אוּדְנָא דְמִדַכֵּי דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן יְדֵהּ דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵהּ דְיַמִינָא עַל אֲתַר דְמָא דַאֲשָׁמָא

וְיִתֵּן כַּהֲנָא מִמִישְׁחָא דְעַל יְדֵיהּ עַל גְדֵירָא מִיצְעָא דְאוּדְנָא דְמִידְכֵּי יַמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מִיצְעָא דְיָדֵיהּ יַמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מִיצְעָא דְרִיגְלֵיהּ יַמִינָא עַל אַתְרֵי דִיהַב מִן שֵׁירוּיָא אֲדַם קָרְבַּן אֲשָׁמָא

מן השמן אשר על כפו. ולא כתיב ומיתר השמן. בא ללמד דאם נשפך הלוג ה״ז נותן לוג אחר לבהונות כדאי׳ ביומא דס״א וא״כ אינו נותר:

על מקום דם האשם. פירשו במנחות ד״י דאע״ג שנתקנח הדם. ובעשיר כתיב על דם האשם ללמד להיפך שאמלא נתקנח הדם אינו חוצץ: