שמות ו, א

עתה תראה וגו'. הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אמות, כשאביאם לארץ:

כי ביד חזקה ישלחם. מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם:

וביד חזקה יגרשם מארצו. על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה וכן הוא אומר (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּעַן תֶּחֱזֵי דְאֶעְבֵּד לְפַרְעֹה אֲרֵי בִידָא תַקִיפָא יְשַׁלְחִנוּן וּבִידָא תַקִיפָא יְתָרֵכִנוּן מֵאַרְעֵהּ: ססס:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּדוֹן תֶּחְמֵי מָה אַעֲבֵד לְפַרְעה אֲרוּם בִּידָא תַקִיפְתָּא יִפְטוֹרִינוּן וּבִידָא תַקִיפְתָּא יְתָרֵיכִינוּן מִן אַרְעֵיהּ

ויאמר עתה תראה. כאשר אביא המכות על מצרים אז ירויח להם מעט כאשר אפרש עוד:

כי ביד חזקה ישלחם - בעל כרחם של ישראל יגרשם לסוף מארצם, כדכתיב: ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.

עתה תראה. עתה שראית בפשע פרעה המתאמץ להחזיק בישראל בשבט עברתו, תראה כי ביד חזקה ישלחם, שיתאמץ מעוצר רעה ויגון לשלחם בכל כחו:

וביד חזקה יגרשם מארצו. וכנגד מה שהפיץ עתה את ישראל בכל ארץ מצרים, יתאמץ לגרשם מארצו שלא ישאר בכלה אפילו אחד מהם:

עתה תראה. פרש"י שאמר לו הקב"ה לאברהם נסיתי ולא הרהר אחרי ואתה הרהרת מיד ואע"פ שאברהם אמר במה אדע אין זה הרהור אלא אמר אברהם להקב"ה באיזה זכות אדע כי אירש הארץ ואמר לו ית' קחה לי עגלה משולשת כלומר על ידי זכות הקרבנות תוריש הארץ:

כי ביד חזקה שלי ישלחם ולא ביד חזקה שלו יגרשם ולא כמו שפייסתו ללכת דרך שלשת ימים לזבוח ולשוב אחר כך לעבודתו וכן הוא אומר כשלחו כלה גרש יגרש ואמר ותחזק מצרים על העם. נשלם סידרא דפרשת שמות.

ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. יש תימא מה היה צריך כל אלו הלשונות ישלחם יגרשם וכן במקום אחר שאמר גרש יגרש אתכם מזה. ושמעתי טעם נכון לפי שהקב"ה שהוא דיין האמת ומתנהג עם בריותיו בחסד ובמשפט היתה מדת הדין מקטרגת לפניו ואומרת כך רבש"ע מה אתה עושה עם פרעה ועם עמו אתה גזרת על בניך שישתעבדו במצרים ת' שנה כדכתיב ועבדום וענו אותם ת' שנה ועדיין לא עבדום אלא רד"ו שנה את זה תעשה אם יהי רצון מלפניך ישלימו מנין השעבוד או תעשה דבר שפרעה ועמו ישלחום ויגרשום דהא א' מאלו הלשונות יספיק לפטור עבדיו ועמו דהאומר לעבדו הרי אתה משולח ממני או מגורש או פטור אתה יוצא לחירות ואז מי שעיניו פקוחות לדין במשפט כל בריותיו אמר כיון שכך הוא בעל כרחם ושלא בטובתם יצא מפיהם קומו צאו מתוך עמי ויקומו עבדיו וכו'. וא"ת מאי שנא מנין רד"ו לא פחות ולא יותר. ושמעתי טעם כי בעוד שהיו אבותינו בשעבוד היו עומדין האבות ומתפללין תמיד בעד ישראל ואמר להם הקב"ה כלום יש בכם שירצה לגרע מאותיות שמו וכן אגרע ממנין השעבוד העתיד לבוא על ישראל אברהם ויעקב השיבו לאו כי כל האותיות צריכות לנו עד שבא יצחק ואמר רבש"ע מן הדין היה שמי להיות נכתב בשי"ן וכן הוא בדברי הימים ושבועתו לישחק אני מוחל כבודי שיכתב בצד"י ותגרע מן החשבון עד שיגיע לעודף שיש מהש"ין עד הצד"י וכמה הוא רד"ו והיה כן וע"כ כתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ומלת ידענו מלשון וידע אלהים:

עתה תראה. שהוא עצמו שהרע ישלחם ויתן להם רשות ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם כל כך יהא דחוק מתוך המכות:

ביד חזקה. וכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם מהר לשלחם:

אלי בעל נקמות, שוכן ברום מרומות, שפוך זעם וחימות, על אומות נואמות, נבואות וחלומות, הבלים ומשימות, וילבשו כלימות והוגי תורתך יראו נחמות, ושוני הלכות ילכו עולמות, בסיימי ואלה שמות.

עתה תראה וגו׳. טעם אמרו עתה, הוא תשובה למה שאמר ״ומאז באתי וגו׳ הרע לישראל״ יותר מהקודם, אמר לו עתה תראה כי רעה זו תכף תסתלק תוספת ועקר, כמו שכן היה שבמכה ראשונה של דם נסתלק השעבוד כמאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה ט), וזה הפך מחשבתו שחשב שיתמיד רעת ישראל מאמצעות שליחות זה עד עת הגאלה כמו שפרשתי בדבריו.

עוד ירצה להשיבו על מה שאמר כי אויב חרף ה׳ ולא קנא לכבוד שמו, עתה תראה אשר אעשה לפרעה על זה. ואמרו כי ביד וגו׳ יתבאר לפי מה שפרשנו באחד מהטעמים שנאמר למשה מכת בכורות בשליחות ראשונה, הוא שאם לא היה פרעה מעיז פניו לדבר דברים נגד כבודו יתברך, תכף היה משלחם במכת בכורות, ועל ידי כי דבר ה׳ בזה הפליא ה׳ מכותיו, והוא אמרו כי ביד חזקה ישלחם, פרוש, אחזק לבו עד שאטעימהו מטעמים רבים מרים וקשים, ואחר כך ישלחם, וזה לטעם נגע בכבוד עליון.

וביד חזקה וגו׳. כאן הודיע אשר ירעיש ה׳ בהבאת מכת בכורות, כאמרם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני קפ״ו) בפסוק ״אין בית אשר אין שם מת״, כי היו מתים גדולי הבתים אם אין בכור, והיו מתים בכורי אב גם בכורי אם. ובאמצעות כן לא הספיק לשלחם לבד אלא לגרשם במהירות גדול, דכתיב (שמות יב:לג) ״ותחזק מצרים וגו׳ למהר״ וגו׳. וכנגד מה שאמר בתחלה ״למה הרעתה״ וגו׳, באה התשובה בפרשה הסמוכה ״וידבר אלהים״ וגו׳.

חסלת פרשת שמות

עתה תראה אשר אעשה לפרעה. מלת עתה תשובה נכונה למשה על אשר אמר למה הרעות לעם הזה כי לא נתרעם משה על מה שלא שלח פרעה את ישראל תיכף ומיד בבואו אליו שהרי כבר אמר לו הקב"ה שני פעמים שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך אך שנתרעם על מה שהרע לעם הזה יותר מבראשונה כי לפחות אם שליחתו לא יועיל להם תיכף לא יזיק והרי עינינו הרואות כי הזיק להם בשליחתו, ואמר משה אולי אני הייתי סבה לזה לפי ששלחת אליו איש כבד פה ולשון כמוני, ע"כ חרה אפו של פרעה ביותר כי אמר ראה היהודים משחקים בי וא"כ למה זה שלחתני, ואולי הבין זה מדברי פרעה שאמר למה משה ואהרן תפריעו את העם כי הל"ל משה ואהרן למה תפריעו, אלא כך אמר אילו היה עושה שליחות זה להפריע את העם ממעשיו איזו אדם הגון ודברן אחר החרשתי, אבל למה משה ואהרן שאינן ראוין לשליחות זה, והם יפריעו העם ממעשיהם דבר זה חרה לו ביותר שיעשה לו זה שליח נקלה מאילו היה עושה זה לו הראוי לשליחות.

והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך, כך הוא בכל הדברים שהזכרנו, כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו, זה"ש עתה תראה במלת עתה תירץ לו על מה ששאלו למה הרעות וגו', לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם ע"כ הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה, וזה מופת כי קרוב ישועתי לבא וצדקתי להגלות.

גם יש לפרש מלת עתה תראה, להורות שלא הגיע עדיין קץ ת' שנה שהיו להם להיות במצרים, שהרי לא נשתעבדו כ"א רד"ו שנים ע"כ הוסיף להם צרה ושעבוד כדי שהסך המועט יעלה לחשבון מרובה, כי בימים מועטים אלו דומה כאלו נשתעבדו בהם שנים רבים וע"י זה יתקרב להם הקץ שעתה תיכף ומיד תראה את אשר אעשה לפרעה, וזה דקדוק נכון.

עתה תראה. לא כמו שאתה סבור שרעה זו הוא רק לרעתם ולא לטובתם ומש״ה אתה מתרעם על הסתר פנים. לא כן הדבר. דוקא עתה תראה. במה שהרעו לישראל נתקרב זמן הגאולה ויכול להיות בדרך נס מה שלא היה אפשר מקודם. אבל היום תראה. כי ביד חזקה. בע״כ של פרעה:

וביד חזקה. בע״כ של ישראל כפרש״י. והוא כאשר יבואר להלן בפסוק ו׳ פי׳ ביד חזקה זו הדבר. שהיה דבר על ישראל הממאנים לצאת לגמרי. וזה תשובה על מענה של מיעוט אמונת ישראל לצאת. מחמת זה שבמה שדבר ה׳ גרם להם להרע. ע״ז השיב דמ״מ יצאו ביד חזקה. ורש״י פי׳ ביד חזקה של פרעה. וג״ז הפי׳ מוכרח בלשון יגרשם מארצו. והיינו להמתעצלים לצאת:

ויאמר ה' אל משה עתה תראה. ר״ל שלגאולה זו צריך הכנה שיגיע עת לתשועת ישראל וגם צריך הכנה שיגיע עת שיעשו פרעה ועמו על רשעתם, והיה חסר עדיין איזה זכות לישראל ואיזה חטא לפרעה שימלא הסאה וע"י קושי השעבוד האחרון נשלם סאת עוני ישראל וסבלותם ונשלם סאת רשעת פרעה שלא די שלא שמע בקול ה׳ עוד הוסיף לענותם למען הכעיסו וגם נודע רשעת מצרים שעזרו לרעה כמ״ש (ה יב) בשם המדרש, ולכן תחת שתחלה היה צריך עדיין איזה זמן, עתה תראה זה הקריב קץ השעבוד ועת עונשו של פרעה עד שעי"כ עתה תיכף תראה אשר אעשה לפרעה, אשר לא לבד כי ביד חזקה ישלחם כי גם ביד חזקה יגרשם מארצו, שלא ישובו למצרים עוד:

ב וא"ת דהכא משמע שהיה מרמז לו עכשיו שלא יכנס משה לארץ ולקמן בפרשת בהעלותך על פסוק נוסעים אנחנו אל המקום פירש"י בעצמו דסבר משה שיכנס לארץ וי"ל שהיה סבר שיהי' נכנס שם וימות קודם שיכבשו הז' אומות דזמן ארוך היו ישראל לוחמים קודם שכבשום אבל מ"מ קשה דהא רש"י פי' לעיל על שלח נא ביד תשלח אין סופי להכניסם לארץ א"כ משמע בהדיא שהיה יודע משה שלא יכנס שם וי"ל שהיה סבר נהי דלא יכנסו על ידו ולא יהיה שר ומושל עליהם אבל מ"מ יכנס שם כשאר ישראל ומ"ש רש"י בפ' בשלח תביאמו ותטעמו נתנבא שלא יכנס לארץ י"ל דודאי הוא שנתנבא אבל לא בדרך נבואה ממש נתנבא אלא ניבא ולא ידע מה ניבא:

ג אבל לא תפרש שפרעה ישלחם ביד חזקה כמ"ש ותחזק מצרים וגו' כי זה נזכר בסיפא דקרא:

ד (נח"י) נ"ל דה"פ בשביל יד חזקה של הקב"ה שתחזק על מצרים יגרשם אבל הרא"ם פי' ביד חזקה של פרעה שתתחזק על העם יגרשם אבל לא נהירא ע"ש: