שמות לה, כב

על הנשים. עם הנשים וסמוכין אליהם:

חח. הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע, והוא הצמיד:

וכומז. כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה ורבותינו פרשו שם כומז כאן מקום זמה:

וּמַיְתַן גֻבְרַיָא עַל נְשַׁיָא כֹּל דְאִתְרְעֵי לִבֵּהּ אַיְתִיאוּ שֵׁירִין וְשִׁבְכִין וְעִזְקַן וּמָחוּךְ כָּל מָן דִדְהַב וְכָל גְּבַר דִי אֲרֵים אֲרָמוּת דַהֲבָא קֳדָם יְיָ:

וְאָתוּ גוּבְרַיָא עִם נְשַׁיָא כָּל מַאן דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ הַיְתִיוּ שִׁירִין וְשִׁיוְוִין עִזְקַן וּמְחוֹכִין וְכָל תַּכְשִׁיט דִּדְהַב וְכָל גְבַר דְּאֲרִים אֲרָמוּת דַּהֲבָא קֳדָם יְיָ

וטעם ויבואו האנשים על הנשים בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר וכלן היו להן ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד ובאו תחלה והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן וכן נחה ארם על אפרים (ישעיהו ז ב) כי המלחמה ההיא לאפרים ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל ט) ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ) והדומים להם ואמר שבאו כלם אנשים ונשים בחח ונזם וטבעת וכומז ובכל כלי זהב כצמידים ועגילים כי נמצאו לכלם כלי תכשיט ואמר כי יש מהם שהניפו תנופת זהב שבור או במטבע ואמר וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן כי לא נמצאו מאלה רק למקצתם וחזר ואמר " אשר נמצא אתו עצי שטים " כי היו יותר מעטים שבידם עצי שטים ואמר " כל מרים תרומת כסף ונחשת " כי לרוב האנשים היה כסף ונחשת במטבעות וכלים אבל לא הזכיר זה למעלה (בפסוק כב) עם כלי הזהב בעבור שהזכיר שם הנשים ואין להם כסף ונחשת רק הזהב בתכשיטין כאשר אמר (לעיל לב ב) נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וכל " איש אשר הניף תנופת זהב " לא היו רבים כמרימי הכסף והנחשת ולא היתה הבאת הזהב מרובה ככסף והנחשת על כן תקרא זו תנופה וזו תרומה כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה או הלוקחים יניפו הזהב להראותו לשבח המביא על נדבתו ובפרשת אלה פקודי (להלן לח כד כט) יקרא הזהב גם הנחשת תנופה כי לא הזכיר שם (בפסוקים כה-כח) תרומה כלל רק כסף פקודי העדה ויתכן שיקרא גם הנחשת תנופה שהיה חשוב להם יותר מן הכסף מפני שלא היה נמצא בידם ממנו או שהיה חשוב מאד כענין שנאמר (עזרא ח כז) וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב

ומלת על הנשים. כמו עם הנשים כמו על לחם הבכורים תנופה ורבים ככה:

כל נדיב לב. או נדיבת לב. כדרך השפן שור שה כשבים:

חח. באוזן:

ונזם. באף:

וטבעת. באצבע:

וכומז. בזרוע:

ויבאו האנשים על הנשים. עם הנשים המתנדבות באו האנשים שלהן להסכים בנדבה, כדי שיקבלו הגבאין מהן, שאין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט (פרק הגוזל בתרא):

וכל איש אשר הניף תנופת זהב. ועם הנשים אשר התנדבו תכשיטי זהב בא גם כן כל איש אשר הניף תנופת זהב, כענין אמרם שורה שכלה כסף כסף, שכלה זהב זהב, לא היו מעורבים:

ויבואו האנשים על הנשים. כלומר לשלול מהן תכשיטיהן כדכתיב חח ונזם ואעפ"כ הנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב כל הנשים אשר נשא לבן אותנה לפיכך זכו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיטיהן בעל כרחן כדמשמע מדכתיב ויתפרקו וגו' ובמעשה המשכן שמחו בנתינה לפיכך נתן להם ר"ח לי"ט ונ"ל דזהו ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה:

ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו. בגי' אז איש ואשתו באים יחד:,

ויבאו האנשים על הנשים לשלול מהן תכשיטיהם לעשות מלאכת המשכן כדמפרש והולך. ד״א על הנשים עם הנשים, דוגמא על שדה הארץ יחשב, על פרשה ישרף, על עולת התמיד.

חח באזן.

נזם באף. טבעת באצבע.

כומז בזרוע.

תנופת זהב. מתוך חשיבות הזהב מראין אותו לעם ושוקלין אותו ביד לכבוד המתנדב והוא כענין תנופה:

ויבואו האנשים. כלו' לשלול תכשיטין שהיו על הנשים שהיו לוקחין תכשיטיהן כדכתי' חח ונזם ואעפ"ך היו הנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתי' וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה לפיכך זכו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח לפי שבמעשה העגל לוקח מהם תכשיטיהן בע"כ כדכתיב ויתפרקו נזמי הזהב דמשמע בע"כ ובמעשה המשכן שמחו בנתינה לפיכך נתן להם בר"ח כיו"ט. ונ"ל דזהו ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן נתנו להם ליו"ט ואגב אותו ר"ח משמרות כל ראש חדשי השנה:

ויבאו האנשים על הנשים. כלומר לשלול על הנשים שהיו לוקחין תכשיטי הנשים כדמפ' ואזיל תח ונזם טבעת וכומז שהם תכשיטי נשים ואעפ"כ נשים היו שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותן בחכמיה טוו את העזים שסוף וטוו בעזים והוא חכמה יתירה:

ויבואו האנשים על הנשים פי' הרמב"ן בעבור שהנדבה בתכשיטין מצויה אצל הנשים יותר וכולן היו להן ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד ובאו תחלה והאנשים אשר נמצאו להן הביאו עליהם כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן ואמר שבאו כולם אנשים ונשים בחח ונזם וטבעת וכומז ובכל כלי זהב בצמידים ועגילים כי נמצאו לכולן כלי התכשיט ע"כ. ויש להקשות על דבריו שהרי אמרו חכמינו ז"ל שאסור ליקח צדקה מן הנשים אלא דבר מועט ואפילו פקדון אסור לקבל מהן ואיך קבלו מהן תכשיטין. ועוד שהכתוב אמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם ונראה שהאנשים הביאוהו ולא הנשים. אבל פירוש הכתוב שהאשה אי איפשר לתת תכשיטיה אם הביאתם מבית אביה וכ"ש אם נתנם הבעל לה וגם הבעל אי אפשר לתתה לאחרים שהרי נתנם לה ולכן הסכימו האנשים עם הנשים שיתנו תכשיטין שלהן אבל מפני כבוד בעליהן שיוליכוהו האנשים בידם ומהם יקבלו התכשיטים וזה הוא שאמר ויבואו האנשים עם הנשים שכך הסכימו בעל ואשתו אבל האנשים הביאוהו וזה הוא שאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם וראיה לזה הפירוש שאמר כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' הביאו בני ישראל נדבה לה' שהיה מספיק שיאמר כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' הביאו ועוד אחר שאמר נדבה לה' מה צורך בני ישראל אלא הביאו נדבה לה' אלא ודאי הכוונה כל איש ואשה הסכימו להביא התכשיטים אבל בני ישראל הביאוה בידם:

ויבאו האנשים על הנשים וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו על הנשים. עוד, למה כפל לומר פעם אחרת כל נדיב לב. ואולי כי יודיע הכתוב אפן נדבת לב אשר עשו אנשי החיל, כי דבר ידוע הוא שיש הדרגות באהבת הנכסים, והם ארבע: הראשונה שבראשונות הם כלי תכשיטי בני ביתו של אדם וכלי הבית, דברים אלו יגדל ערכם בעיני האדם מכל קנין כספו, והדבר פשוט הוא. שניה – הזהב, כי מכל קנינים שישנם בעולם יאהב הזהב יותר מכלם. שלישית – דברים שאינם בנמצא זולת אצלו, יגדל מעלתם בעיניו יותר משעור שוים. רביעית – הם שאר קניני האדם, כסף ושוה כסף.

וסדר הכתוב הדרגות המתנדבים בעם, וראשון בקדש התחיל בו ואמר ויבאו האנשים על הנשים, פרוש, מה שעל הנשים כל נדיב לב הביאו אותם. וסדר הכתוב התכשיטים שהביאו להראות חבת המתנדבים, שלא רצו להביא אלא דבר היותר מעלה וחביב אצלם, הגם שעומדים לשבירה ולקלקל, אף על פי כן אהבה נפשם חבת הקדש מכל יקר ראתה עינם, והביאו כל תכשיטי נשיהם חח ונזם וטבעת וגו׳. ודקדק לומר נדיב לב, דע כי יש הפרש בין ידבנו לבו לנדיב לב, כי ידבנו לבו יאמר על כל אשר יתנדב מלבו, ויש שידבנו הרבה ויש שידבנו מעט, אבל נדיב לב יאמר על לב נדיב, והוא הרמוז באמרו אשר נשאו לבו, כי מי שלבו נדיב יתנדב יותר מהיכלת ולא יקפיד על החסרון אשר ימצאנו, כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו. ואמרו כל כלי זהב, פרוש, לא תאמר כי לצד שהיו להם התכשיטין הוא שהביאו לה׳ הכפל, לזה אמר כל כלי זהב שלא הניחו להם כלי זהב. ואמרו חח ונזם שם המין. או ירצה כל כלי זהב לומר שלא הניחו בביתם כל מין כלי זהב שבהם ישתעשע אדם, לקים אמרו (שיר השירים א:ד) ״נגילה ונשמחה בך״. ואולי כי רמז באמרו על הנשים שהביאום עליהם, ובבואה לפני משה הורידו עדים מעליהם ונתנום לתרומת ה׳, חבה יתרה נודעת להם בזה לאדונינו ברוך הוא.

הדרגה שניה היא הזהב שאינו עשוי תכשיט, כנגד המביא מבחינה זו אמר וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה׳. שלישית דברים שאינם בנמצא, כי היו במדבר ואין שם בנמצא תכלת וארגמן וכו׳, וכנגד המביא מהם אמר וכל איש אשר וגו׳ תכלת וארגמן וגו׳. רביעית והוא מדרגה שלמטה מכולן בבחינת הקנינים כסף ושוה כסף, אמר כל מרים תרומת כסף ונחשת וגו׳.

ואמרו וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אלו אין להם כנוי נדבה, והטעם על דרך אמרם זכרונם לברכה (תנחומא, תרומה) כי צפה יעקב אבינו וכו׳ צוה ונטעום לצרכי המשכן, ולזה לא אמר אלא וכל אשר נמצא אתו עצי שטים וגו׳ הביאו, ודקדק לומר לכל מלאכת העבודה לצדק דברינו, כי מציאת עצי שטים בידם היה לצרכי מלאכת המשכן, שאם לא כן לא היה צריך לומר כן, ועוד היה לו להקדים לומר הביאו ואחר כך יאמר לכל מלאכת המשכן, אלא לומר כי מציאותם בידם הוא למלאכת וגו׳ והם לא עשו אלא ההבאה והוי כדבר שאין בו חסרון כיס להם, והבן. ולפי מה שהצענו יש טעם נכון למה אמר בכל פרט ופרט ״הביאו״ ולא הספיק באחת, כי אין הדרגת ההבאה שוה.

ויבואו האנשים על הנשים. המפרשים אמרו שהוא כמו עם הנשים והודיע צדקת הנשים שהסכימו ליתן תכשיטיהן, וצ"ל כי זה באמת שבח להן כי מן הדין לא היו צריכין ליתן תכשיטיהן כי בשלמא האנשים שפרקו נזמיהם ועשו ממנו העגל הוצרכו ליתן נזמיהם ותכשיטיהן לכפר על נפשותיהם, אבל הנשים שלא רצו ליתן תכשיטיהן במעשה העגל אם כן אינן צריכין לכפרה ולמה יתנו תכשיטיהן ומ"מ מחמת חיבת הקודש לא נמנעו מליתן אבל מ"מ לא רצו הנשים להביא בידיהן הנדבה אל משה כדי שלא יחשוב משה כי היה להם חלק בעבירה ע"כ נאמר כל נדיב לב הביאו אבל הנשים לא הביאו אלא נתנו תכשיטיהן. אבל מדקאמר על הנשים ולא אמר עם הנשים מסתבר לפרשו שבאו עליהם בכח גדול כי לא רצו הנשים ליתן כל כלי זהב שלא יאמרו שהיה חלק להם בזהב העגל והאנשים באו עליהם ולקחו מהם בזרוע כל כלי זהב לכך הזכיר בהבאת הזהב האנשים לבד, אבל ענין המטוה שאין בו חשד זה היו הנשים מתעסקים בו כמ"ש וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגו'.

ויבאו האנשים על הנשים. אם נשים הביאו באו האנשים עמם. אם מצד שהביאו חח ונזם וגו׳ שהוא תכשיטי נשים מתנת האנשים לקישוטין ואין להם רשות ליתן בלי דעת בעלים. או אם הביאו כל כלי זהב. וזהו מתנה מרובה שאסור לקבל מנשים בלי דעת בעליהם:

וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה׳. עד כה דיבר הכתוב בנדבת הנשים שאין להן כ״א איזה תכשיט זהב או כלי זהב שנתן להן הבעל להתקשט באהלם על השלחן וכדומה. אבל חתיכה זהב אין להם. ועתה מדבר בנדבת האיש שאפשר שהניף כלי זהב או גולם זהב. וע״ע להלן כ״ד:

ויבואו האנשים, עתה יספר איך התנדבו בשמחה ובכל לב, הנה במעשה העגל שבקש אהרן שיביאו נזמי הזהב אשר באזני נשיהם, לא רצו הנשים לתת את תכשיטיהן, שהם יקרות בעיניהם מכל, ועתה רצו הנשים תחלה לתת את כל תכשיטיהן, והאנשים באו אחריהן כי אין לקחת נדבה מן הנשים בלא רשות בעליהם. וחושב שהביאו בנדבת לב, ושהביאו כל התכשיטין שלהם, וחוץ ממה שנתנו נשיהם את כל התכשיטין נתן כל אחד את הזהב הנמצא בידו, שעז"א וכל איש אשר הניף תנופת זהב:

ס (נח"י) דק"ל דאין מקבלין צדקה מן הנשים אלא דבר מועט לפיכך אמר שבאו האנשים עם הנשים:

ע דמתרגם על חח שירין וכן על אצעדה שבפרשת מדין מתרגם נמי שירין ועל צמידין מתרגם נמי שירין ופירושן של אלו פשיטא שהוא תכשיט:

פ דק"ל על פירושו דמשמע שכומז הוא שם העצם לדבר ערוה והלא לשוננו נקרא לשון הקודש לפי שאין בו מלה המורה על הערוה לכך מביא ורבותינו וכו':