בכור שור על שמות פרק לה

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. כדי שלא יוכלו להתרעם לאמר הק' שצוה לעשות לו משכן ולא הודיענו שנביא תרומת המשכן ולא ידענו עד שהביאו אותם שידעו הכל ולא זכינו להתנדב כמו האחרים לכך הקהילם והודיע לכולם כאחד:

ששת ימים וגו'. זאת שצוה הק' לעשות וביום השביעי יהיה לכם קודש ולא תעשה בו אפילו מלאכת הקודש כל העושה בו מלאכה יומת אע"פ שהיא מלאכת שמים:

לא תבערו אש בכל מושבותיכם. לכן הזהיר על הבערה בהדיא יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה כ"כ שמא יאמרו לא נעשה מלאכה בשבת אבל נזמין הכל ונבעיר בפחמין בחנות הצורפין לעשות בכסף בזהב ובנחושת מיד כשיצא שבת לכך נאמר לא תבערו אש שאפי' להזמין בשבת אסור ורבות' נחלקו איכא למ"ד ללאו יצאת ואיכא למ"ד לחלק יצאת:

ויבאו האנשים על הנשים. כלומר לשלול על הנשים שהיו לוקחין תכשיטי הנשים כדמפ' ואזיל תח ונזם טבעת וכומז שהם תכשיטי נשים ואעפ"כ נשים היו שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותן בחכמיה טוו את העזים שסוף וטוו בעזים והוא חכמה יתירה:

והנשיאים הביאו את אבני השוהם. כל אחד אבן אחת לחתום כל שבטו ושני אבני שוהם הביאו בין כולם שהיו כל השבטין חותמין בהם:

ולשמן המשחה. שהוא מקדש הכל והיא משיחה וגדולה ובו היו משוחין הכהני גדולים והמלכים ואף הקטורת שהיה נקטר על המזבח הזהב ולפני ולפנים: