שמות לד, כה

לא תשחט וגו'. לא תשחט את הפסח ועדין חמץ קים, אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה:

ולא ילין. כתרגומו אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר:

זבח חג הפסח. אימוריו, ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים:

לָא תִכּוֹס עַל חֲמִיעַ דַם פִּסְחִי וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא בַּר מִמַדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָא דְפִסְחָא:

לָא תִכְסוּן קֳדָם עַד לָא תְבַטְלִין חֲמִיעַ נִכְסַת פִּסְחִי וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא בַּר מִמַּדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת פִּיסְחָא

לָא תְכַסּוּן עַל חֲמִיעַ אִידַם נִכְסַת דְּפִסְחָא לָא יָבִית מִן בִּישְרָא דִי תִכְסוּן בְּלֵילֵי יוֹמָא טָבָא קֳדָמַיָא דְפִסְחָא מִן רַמְשָׁא עַד צַפְרָא:

ולא ילין לבקר זבח חג הפסח כפי פשוטו יזהיר בכל החג שלא ילין עד הבקר מן הבשר כי הנותר ממנו עד הבקר באש ישרף (לעיל יב י) ומן החלב שלא יקריב אותו אלא עד הבקר ואונקלוס תרגם על החלב העולה לגבוה כי הוא החג כאשר אמר שם (לעיל כג יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר כי כל המצות האלה שניות וכתב רש"י ולא ילין כתרגומו אין לינה מועלת בראשו של מזבח ואין לינה אלא בעמוד השחר זבח חג הפסח אמוריו ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואיברים ובפרשת צו (ויקרא ו ב) אבאר זה בע"ה ולינה בראשו של מזבח מחלוקת הוא בגמרא (זבחים פז) ולדעת רבא יש לינה בראשו של מזבח ואם לנו שם האיברים וירדו לא יעלו שאם לא ירדו אפילו לנו בקרקע ימים רבים ועלו לא ירדו כדאיתא בפרק המזבח (שם)

חמץ דם זבחי בגי' מחצי היום:

לא תשחט על חמץ דם זבחי פירש״י אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה. כדתניא בפ׳ תמיד נשחט השוחט את הפסח על חמץ עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. שנאו ע״י שלא הזכיר למעלה בפי׳ זבח חג הפסח.

ולא ילין לבקר למעלה בפרשת משפטים הזהיר על האמורים, וכאן הזהיר על הבשר עצמו.

לא תשחט וגו׳. נתבאר לעיל פ׳ משפטים. ובא עוד לכאן משום שנוי בסיפא דקרא:

ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח. לפי דעת הגמ׳ פסחים דנ״ט ב׳ מיירי בפסח עצמו. ולפי הפשט מיירי בחגיגת י״ד שמביאים בשביל הפסח. וכבר ביארנו לעיל שם טעם אזהרה זו שלא ילינו למחר בשביל שיגיע זמן תפלה בשעת הקטרת אימורים. וכאן מזהיר כמו כן בחגיגת י״ד ולא הזהירה תורה בפסח עצמו שהוא אינו בא להזכרה כלל. משא״כ חגיגה שהוא שלמים שהוא באמת מועיל לפרנסה ושלום. והיה טוב להלין האימורים בשביל תפלה בשעת הקטרה. ובא הכתוב והזהיר ע״ז. ואזהרה דחגיגת י״ד מצוי יותר בשביעית דעיקר הא שמביאין חגיגת י״ד שאינה חובה באמת אלא כדי שלא יבואו לידי שבירת עצמות בעיקר סעודה. וכדאיתא בירושל׳ והובא בתוס׳ שם דק״כ בד״ה מפטירין דמש״ה נאכל הפסח על השובע דוקא ולא כל הסעודה יהא נאכל הפסח כדי שלא יבואו לידי שבירת עצמות. ומש״ה בכל השנים שתבואה מרובה אין חשש כ״כ משום שאוכלים מצה לרוב בכל הסעודה אבל בשביעית דמצה מעט זובחים ביותר שלמי פסח להשקיט הרעבון שלא יבואו לידי שבירת עצמות ש״פ:

לא, עתה מזהיר ג' אזהרות בג' חגים האלה: א) על פסח שדרך עעו"ז לערב בקרבניהם חמץ כמ"ש במו"נ מספרי הצאבא וכמ"ש (עמום ד) וקטר מחמץ תודה, צוה לא תשחט על חמץ דם זבחי שלא ישחט הפסח בעוד החמץ קיים, ועוד היה מנהג עעו"ז שילין הזבח עד בקר, כמ"ש (שם) והביאו לבקר זבחיכם וכמ"ש בירושלמי דע"ז, וצוה שלא ילין לבקר זבח חג הפסח:

ק שהמקרא מסורס וקצר וכאלו כתיב לא תשחט את זבחי ולא תזרוק דמו על החמץ כלומר שעדיין החמץ קיים ולא עליו ממש:

ר אם לאחד מאלו יש לו חמץ בביתו עובר בלאו אבל לא פירש מי הוא העובר או השוחט או הזורק או שניהם כאחד:

ש פירוש מועלת לשון מעילה הוא כלומר אין לינה פוסל בראש המזבח כלומר אם עלו איבריו בראש המזבח קודם עלות השחר אף על פי שלא נקרבו אינם נפסלים:

ת כלומר לא מיפסל בלינה אלא עד שילין בעמוד השחר אבל אם לן כל הלילה וקודם שעלה עמוד השחר הקטיר אין זה לינה (אבל אם לא הקטירן הוי לינה לענין שאם ירדו לאחר ע"ה לא יעלו עיין זבחים דף פ"ו):

א דהא הפסח אינו נקרב אלא אמוריו:

ב כלומר שלא יקריב אחר עמוד השחר מדכתיב זבח ולא כתיב חג הפסח אלא לרבות כל הזבחים שנפסלים בלינה: