שמות לד, כו

ראשית בכורי אדמתך. משבעת המינין האמורים בשבח ארצך (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש, הוא דבש תמרים:

לא תבשל גדי. אזהרה לבשר בחלב, ושלש פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאסור בשול:

גדי. כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהצרך לפרש בכמה מקומות (בראשית לח יז) גדי עזים, למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע:

בחלב אמו. פרט לעוף שאין לו חלב אם, שאין אסורו מן התורה אלא מדברי סופרים:

רֵישׁ בִּכּוּרֵי אַרְעָךְ תַּיְתֵי לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיְיָ אֱלָהָךְ לָא תֵיכְלוּן בְּשַׂר בַּחֲלָב:

שֵׁירוּי בּוּכְרַת פֵּרֵי אַרְעֲכוֹן תַּיְיתוּן לְבֵית מוּקְדְּשָׁא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לֵית אַתּוּן רְשָּׁאִין לָא לִמְבַשְׁלָא וְלָא לְמֵיכוּל בְּשַר וַחֲלַב תְּרֵיהוֹן מְעַרְבִין כַּחֲדָא דְּלָא יִתְקוֹף רוּגְזִי בְּכוֹן וְאֵירְשִׁין פֵּרֵי אֵילָנֵיכוֹן עִם בּוּסְרָא בְּלִבְלוּבֵיהוֹן וְטַרְפֵיהוֹן כַּחֲדָא

שֵׁירוּי בִּיכְרַת עֲלַלְתְּכוֹן תַּיְתוּן לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן עַמִי בֵּית יִשְרָאֵל לֵית אַתּוּן רְשָׁאִין לָא לִמְבַשְׁלָא וְלָא לְמֵיכְלָא בְּשַר וְחָלָב מְעוֹרְבִין כַּחֲדָא:

ראשית בכורי אדמתך בעבור כי הזכיר שיביאו בכורי כל אשר בארצם לבית ה' יסמוך לזה לא תבשל גדי בחלב אמו כי בעת בכורי האדמה יביאו גם כל בכור בהמה הגדיים וטלאים ובעת ההיא יגדלו הגדיים ויהיה החלב ופעמים רבים יעלו האם עם הבכור בהיותו יונק בעבור שלא ימות והנה הבאים לחוג יתענגו לאכול הבכורות בכל המטעמים עם הכהנים ולכך הזכיר אסורם עם הבכורים אבל במשנה תורה (דברים יד כא) הזכיר המצוה הזו עם אסור המאכלים אחר שהזכיר בהמה טמאה ודגים ועופות טמאים ונבלה כי שם יאות להזכיר זה כי הוא איסור מאכל לא איסור הבשול בלבד כאשר יחשבו קטני אמנה מחוסרי הדעת

ראשית. כמו בפרשה הראשונה. ואלה הם התנאים. ומתחלת ואלה המשפטים עד שש שנים משפטים הם. והכהן הגדול והשופט שהוא המלך הם חייבים ללמדם ולדעתם. וחיוב הצבור הם הנזכרים אחר כן כמו אלה:

לא תבשל וגו' - כבר פירשתיו.

ראשית בכורי אדמתך תביא. ובזה תשיג ההצלחה בפירות, כאמרו וראשית כל בכורי כל תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך:

לא תבשל גדי. כמעשה בני נכר החושבים להשיג בזה ההצלחה בפירות או במקנה:

לא תבשל גדי. מכאן רמז למה שאחז"ל לא ישא אדם מינקת חבירו וה"פ לא תבשל בקדרה שבשל בה חבירך. לא תשא גרושתו או אלמנתו כל זמן שהגדי הוא התינוק צריך לחלב אמו דהיינו כ"ד חדש וכי האי גונא אשכחן בפרק ערבי פסחים אל תבשל בקדרה שבשל בה חברך אמר רב פפא בגרושה בחיי בעלה אי בעית אימא אפי' אלמנה נמי לפי שאין כל האצבעות שוות:

ראשית בכורי שנאו כאן בשביל שלמעלה לא פירש ארץ שבעה עממים וכאן פירשו.

לא תבשל גדי בחלב אמו לא תניחנו עד שיגמור גדולו בחלב אמו, אלא בראשית גידולו תביאנו. דוגמא ראשית בכורי אדמתך תביא וגו', פי׳ משעה שמתבכרת תביאנו ולא תאחר עד גמר הפירות. בשול לשון גמר כמו הבשילו אשכלותיה ענבים.

לא תבשל גדי בחלב אמו. לפי הפשט לא תעזבנו עד שיגמור גדולו בחלב אמו, בשול משמע גמר כמו הבשילו אשכלותיה ענבים וכן בלשון תלמוד קצה לבשל פירותיה והוא דומיא דרישא דקרא ראשית ביכורי אדמתך משמע שמתבכרות שלא תאחר עד גמר הפירות [והאמת שאסור לבשל בשר בחלב ומצוה זו דומיא דלא תקח האם על הבנים ודומיא דאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שנראה מדת אכזריות ולא משום שהק' חס על הבהמה וכן כאן לא תבשל גדי הבשר בחלב שגדלה הימנו ועכשיו תתבשל בו כי גם זדה מדת שאכזריות ואין הק' רוצה שינהגו ישראל מדת אכזריות ולא מפני שהק' חס על הבהמה הגה"ה]:

ראשית בכורי וגו׳. כבר נתבאר שהיא לברכה לתבואת הארץ. ובא זה המקרא כאן ללמד דאפילו בשביעית שאינו זמן קציר תבואה חדשה מכ״מ מועיל לברך תבואה שבגורן של שנה שעברה. ורש״י כ׳ בפ׳ משפטים שאף השביעית חייבת בבכורים. ועיקר דברים אלו מקומם כאן:

לא תבשל וגו׳. שם נתבאר שמנהגם היה לזבל השדה בזה. והזהיר ה׳ לישראל ע״ז משום שאסור בהנאה. וכאן הוסיף להזהיר דאע״ג דבשביעית אין הזבול מועיל לשנה זו. ואולי לא תועיל זבול שנה זו לשנה הבאה מכ״מ אסור לבשל גדי בחלב אמו. דהבישול לחוד אסור:

ראשית, על חג השבועות שמביאים בו בכורים ועוע"ז היו מביאים בכורי אדמתם לע"ז צוה שתביא בית ה' אלהיך, ועל חג הסוכות שאז נגמרו הגדיים והטלאים כמ"ש בפ"ק דר"ה, והיה מנהג עוע"ז לאכול ולבשל אז בב"ח, בהאמינם שעי"כ יצלחו המקנה ותהיה בו ברכה, צוה לא תבשל גדי בחלב אמו:

ג אינו רוצה לומר דמאדמתך מפיק ליה דהא בפרשת כי תצא מפיק מגזירה שוה דארצך ארצך אלא ר"ל דהא דכתיב הכא אדמתך לאו למימרא דמכל הפירות שבארצך מחויב להביא בכורים אלא דוקא מז' המינים בלבד כדילפינן מגזירה שוה דארץ ארץ:

ד דק"ל דבז' המינים חשיב נמי דבש ודבש אינו פרי ובבכורים כתיב מפרי אדמתך משמע דוקא פרי ומתרץ הוא דבש תמרים שתמרים נמי פרי:

ה פי' לא בחלב אמו דוקא אלא הוא הדין בחלב עצמו והא דנקט בחלב אמו לאפוקי עוף שאין לאמו חלב כמו שפירש"י בסמוך:

ו והא דמצריך גבי בשר בחלב ב' פסוקים לאכילה והנאה יותר מכל איסורים שבתורה שבכולן כתיב נמי לשון אכילה וכולל בהו אכילה וגם הנאה. יש לומר דגבי בשר בחלב חייב על האכילה אף שאינו נהנה באכילתו כגון שנשרף גרונו באכילה לכך לא כתב בו נמי לשון אכילה שיכלול גם ההנאה מה שאין כן בשאר אכילת איסורים:

ז דאי לא הוי מפורש אלא במקום אחד גדי עזים הייתי אומר שבכאן נמי דוקא גדי עזים דנלמוד סתום מן המפורש אבל אם בכמה מקומות כתב גדי עזים למדנו דוקא היכא דגלי גלי משום דג' פסוקים הבאים כאחד לכולי עלמא אין מלמדין והיכא דלא גלי כמו הכא דכתיב סתם כל יונקים במשמע: