שמות לד, טו

ואכלת מזבחו. כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתם, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך:

דִילְמָא תִגְזַר קְיַם לְיָתֵב אַרְעָא וְיִטְּעוּן בָּתַר טַּעֲוַתְהוֹן וְיִדְבְּחוּן לְטַּעֲוַתְהוֹן וְיִקְרוּן לָךְ וְתֵיכוּל מִדִבְחֵיהוֹן:

דִּילְמָא תִגְזוֹר קְיַים לְיָתֵיב אַרְעָא וְיִטְעוּן בָּתַר טַעֲוַותְהוֹן וְיִדְבְּחוּן לְטַעֲוַותְהוֹן וִיזַמְנוּן לָךְ וְתֵיכוֹל מִן דִּיבְחֵי טַעֲוַותְהוֹן

וִיטַעֲיָן:

ואכלת מזבחו כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתה לשון רש"י ואני אומר על דעת רבותינו (ב"ק עא חולין מ) שזו אזהרה באוכל תקרובת ע"ז שהם אמרו שאסור הוא מן התורה ולא מצינו בו אלא זה וכן משמעו פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו בזנותו אחריו ופן תקח מבנותיו לבניך (בפסוק הבא) והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון שאמר פן תכרות ברית

פן תכרות. כמו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. והוסיף לפרש פן תכרות ברית וזנו בנותיו:

פן תכרות ברית. והטעם שאמרתי שלא תכרות ברית ליושב הארץ הוא שאם תהיה עמו בברית תטעה באל אחר על אחד משני פנים אם שיקראך לאכול מזבחו, ותעבוד עמו אז את אלהיו להפיק רצונו, ואם שתעשה זה לאהבת הנשים, כמו שהיה הענין בפעור:

פן תכרת ברית ליושב הארץ. ואכלת מזבחו מתוך כך תבא להתחתן בהם ויעבדו בניך ע"ז ויחרה אפי:

פן תכרת וגו׳. פרוש, הגם שבשעת כריתת ברית יקבלו עליהם שבע מצוות, אף על פי כן לא תכרת, והטעם כי וזנו פרוש, יושבי הארץ אחרי אלהיהם, כי אין אמונה בהם כגלוי ליודע נסתרות, וזבחו לאלהיהם וקרא לך וגו׳, ואמרו במסכת עבודה זרה (ע״ז ח.) כי משעת קריאה מעלה עליו הכתוב כאלו אכל. ואמרו מזבחו כתב רמב״ם בהלכות שחיטה (פ״ד) שבא לאסר שחיטת גוי, ממה שהזכירם באסורי גוים, הא למדת שבחינת הזביחה לבד יתעב ה׳ הגם שאין בה אחד מפסולי שחיטה:

פן תכרות ברית ליושב הארץ. עד כה לא נזהרו מלכרות ברית אהבה אחר שיכלו יתדות הארץ עם האומות שישארו בה אבל עתה נזהרו בה ג״כ אחר כיבוש וחלוק ונתיישבו בארץ ומטעם שמפרש והולך:

פן תכרות ברית ליושב הארץ אף שיקבלו שלא לעע"ז, שאח"ז יזנו אחרי אלהיהם אחר שלא יהיו כבושים תחתיך, ותראה שלא ישמש בפעל זנות לע"ז רק בישראל, אבל בעכו"ם לא נמצא רק במקום הזה, כי הם אינם מקושרים עם ה' כאשה לבעלה תיפול עליהם שם זנות, ומזה מבואר שפה מדבר אחר שיתגיירו ובעת יזבחו לאלהיהן יקרא לך ותאכל מזבחו כדרך כורת ברית, ועי"כ,

ט ר"ל שהוא טעם אלעיל כלומר שמא תעלה על דעתך לומר שאין האיסור והאזהרה אלא בעבודה שלהן בלבד כיון שהזהרתיך את מזבחותם וגו' אבל שתכרות להם ברית כדי שתהיה אוכל מזבחו יחד עמהם בחבורה אחת כסבור אתה שאין בכך כלום אל תעלה על דעתך בזה כי אני מעלה עליך וכו':