שמות לד, יד

קנא שמו. מקנא להפרע ואינו מותר, וזהו כל לשון קנאה, אוחז בנצחונו ופורע מעוזביו:

אֲרֵי לָא תִסְגוֹד לְטַעֲוַת עַמְמַיָא אֲרֵי יְיָ קַנָא שְׁמֵהּ אֵל קַנָא הוּא:

אֲרוּם לֵית לְכוֹן רְשׁוּ לְמִסְגוֹד לֶאֱלָהָא אוֹחֲרָן אֲרוּם יְיָ קַנַּאי וּפוּרְעַן שְׁמֵיהּ אֱלָהּ קַנְּאַי וּפוּרְעַן הוּא

והזכיר אל קנא ככתוב בעשרת הדברים:

כי לא תשתחוה לאל אחר. לפיכך תתוץ מזבחו ולא תשא פניו, כי אין לך לכבד שום אלוה זולתי:

כי ה' קנא שמו. כי שמו מורה על מין מציאות שלא ייוחס לשום נמצא זולתו, לפיכך אל קנא הוא, להפרע מן העובד אחר עמו:

ויאמר פני ילכו והנחותי לך וכו'. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. וא"ת מה היתה שאלתו של משה אחר שאמר לו הקב"ה והניחותי לך. שמעתי פשט נאה שהבין משה מתוך דבריו של מקום שלא היה רוצה להניח אלא למשה לבדו אמר לפניו רבש"ע אינני חפץ בזה אם אין פניך הולכים אל תעלנו ביחד מזה:

כי לא תשתחוה וגו׳. לפני העגל נזהרו ג״כ כי תעבוד את אלהיהם וגו׳ וביארנו שם דמיירי בעבודה מיראה בשעת כיבוש ולא נזהרו על השתחואה מיראה לחוד. אבל עתה הוזהרו גם על איזה הכנעה מיראה דלא ליגרי בהו:

כי, ר"ל הגם שאתה לא תשתחוה לאל אחר באשר ידעת כי ה' קנא שמו, בכ"ז אני מזהירך: