שמות לג, יט

ויאמר אני אעביר וגו'. הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:

וקראתי בשם ה' לפניך. ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעטף וקורא שלש עשרה מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים:

וחנתי את אשר אחן. אותן פעמים שארצה לחון:

ורחמתי. עת שאחפוץ לרחם עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו (שמות לד י) הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם:

וַאֲמַר אֲנָא אַעְבַּר כָּל טוּבִי עַל אַפָּיךְ וְאֶקְרֵי בִשְׁמָא דַיְיָ קֳדָמָךְ וְאֵחוֹן לְמָן דְאֵחוֹן וְאֵרַחֵם עַל מָן דְאֵרַחֵם:

וַאֲמַר אֲנָא מַעֲבֵר כָּל מְכִילַת טוּבִי קֳדָמָךְ וְאֵיקְרֵי בְּשׁוּם מֵימְרֵיהּ דַּיְיָ קֳדָמָךְ וְאֵיחוּס עַל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֵיחוּס וְאֵירְחֵים עַל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמִתְרַחֲמָא

וַאֲמַר הָא אֲנָא מַעְבֵר כָּל מְכִילַת טוּבִי קֳדָמָךְ וְאִיקְרֵי בְשֵׁם טַב יְיָ קֳדָמָךְ וְאָחוּס עַל מַה דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֵיחָס וַאֲרַחֵם עַל מַה דְּחָמֵי לֵיהּ לְמִתְרַחֲמָא:

באברהם כתיב ויקרא בשם ה'. ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם. על כן מלת בשם דבקה עם השם הנכבד. ואין ככה ויקרא בשם ה'. כי השם הוא הקורא וככה וקראתי בשם ה' לפניך:

וחנותי את אשר אחון וגו' - ושם אפרש לך את מדותי.

אני אעביר כל טובי על פניך. לא ימנע זה מצד היותי בלתי חונן, כי אמנם אעביר כל טובי על פניך:

וקראתי בשם ה' לפניך. הנה קורא בשם ה' הוא המודיע ומלמד מציאות האל יתברך ודרכי טובו. אמר אם כן אני אעביר כל טובי על פניך, באופן שאם היו עיני הבנתך מספיקים לזה היית משיג כל רצונך, ועם זה אלמדך להועיל קצת דרכי טובי, שבידיעתם תקנה איזו ידיעה מעצמותי, כאמרו ויתיצב עמו שם, ויקרא בשם ה':

וחנותי את אשר אחון. אתן לך אותו החן, שדרכי לתת לכל מוצא חן בעיני, שהוא בשפע רב בלתי שום כילות ובלתי צרות עין:

ורחמתי את אשר ארחם. ארחם עליך שלא תמות לנגה ברק כבודי, כמו שדרכי לרחם על כל הגון וראוי לכך, כאמרו ושכותי כפי עליך עד עברי:

וחנותי את אשר אחון ורחמתי וגו'. אודיעך מדותי כיצד אני חונן ומרחם אך ממה שאמרת הראני נא לא תוכל לראות פני באספקלריא המאירה כי לא יראני וגו':

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך. בגימ' שהקדוש ברוך הוא נתעטף כשליח ציבור:

אני אעביר כל טובי על פניך. היה לו לומר לפניך כמו שאמר וקראתי בשם ה' לפניך. וע"ד הפשט נראה לי לומר שבא לרמוז מה שדרשו רז"ל שהוקשה לו למשה בי"ג מדות מה שהזכיר ארך אפים ולא הזכיר ארך אף, אמר לו הקב"ה לצדיקים ולרשעים אמר לו משה רבש"ע רשעים יאבדו, אמר לו חייך שתצטרך לדבר זה כשאירע חטא מרגלים התחיל (במדבר י״ד:י״ז-י״ח) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים, כלומר זכור אותו דבור שאמרת לי בין לצדיקים בין לרשעים ומזה הוצרך לומר על פניך לרמוז על דבור זה שהוא עתיד להשמיע לו שלא ברצונו.

או נוכל לומר עוד שהזכיר על פניך כלומר אני אעביר כל טובי על פניך וממנו תתעלה שיחול האור על פניך והוא מעלת קרון פנים שזכה אליה מנקרת הצור וכמו שדרשו רז"ל.

וע"ד המדרש אני אעביר כל טובי על פניך, טובי וכל טובי מדת הטוב ומדת הפורענות.

וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה למשה כל אוצרות מתן שכרן של צדיקים כל אחד ואחד לפי מעשיו והוא שואל האוצר הזה של מי הוא והוא אומר לו של בעלי התורה, והאוצר זה של מי הוא של מכבדיהם. ואח"כ הראה לו אוצר גדול מזה אמר לו רבש"ע האוצר הגדול הזה של מי הוא א"ל מי שיש לו מעשים טובים אני נותן לו מאוצריו ומי שאין לו בחנם אני עושה ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון.

וע"ד הקבלה אני אעביר כל טובי על פניך הטוב הזה הוא מה שכתוב וראית את אחורי ובאורו כל שהוא טובי וזהו (שמות י״ט:ה׳) כי לי כל הארץ (דברי הימים א כ״ט:י״א) כי כל בשמים ובארץ וזהו מבואר.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך גם זה מילוי דברים הוא למה שאמר גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, ועל מה שבקש הראני נא את כבודך אמר לו לא תוכל לראות את פני. כששמע משה כך חשב בלבו ואמר שמא אין דעתו צלולה עמי ואינו רוצה להראות לי שום דבר ויאמר מיד הנה מקום אתי וגו׳ וראית את אחורי. וי״מ הראני נא את כבודך אינו רוצה לומר הכבוד ממש שהרי מצינו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, אלא ה״ק הראני נא את כבודך בכריתות ברית על מה שבקשתי ממך ונתרצית לי וכן עשה וכדכתיב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו'. אעביר אכריז כמו ויעבירו קול במחנה.

כל טובי כל מדת טובי הן לצדיקים הן לרשעים. וקראתי בשם ה׳ לפניך פרש״י וכסדר שאתה רואה אותי מעוטף וקורא כו', הוא שכתוב בתחלת הקריאה וירד ה׳ בענן שנתעטף בענן כבודו, וכן הוא שמצינו עטוף בענן: בשומו ענן לבושו וערפל חתולתו.

וחנתי את אשר אחן לא נתרצה לכפר מכל וכל ולעיל קאי דקאמר ונפלינו אני ועמך וגו'.

אני אעביר כל טובי לפניך. כמו אכריז כמו ויעבירו קול במחנה אתה אמרת ידעתיך בשם וכן אעשה וקראתי בשם ה' לפניך אלך עמך ושאמרת הראני נא את כבודך לא תוכל לראות את פני באספקלרייא המאירה והא דכתיב ותמונת ה' יביט בשאינה מאירה:

אני אעביר כל טובי. שאודיעך מדת טובתי:

וקראתי בשם ה'. אתה אמרת שאמרתי לך שאודיעך בשם מי ילך עמך כמו שאמר למעלה ואתה אמרת ידעתיך בשם ואני אקרא לפניך ה' כי בשם אודיעך שאני אלך עמך:

וחנותי את אשר אחון. שאודיעך מידותיי כיצד אני חונן ומרחם אבל מה שאמרתי הראני נא את כבודך לא תוכל לראות את פני דאספקלריא המאירה, כי לא יראני אדם וחי ולא שום דבר חי אפי' המלאכים וי"מ לא יראני האדם וחי שאם יראני וחי לעולם ומשמעות של מנוח לא יראני וחי אח"כ אלא ימות מיד כדכתיב ויאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו:

אני אעביר כל טובי על פניך. פרוש, כל מדות טובות שאני מטיב בהם לבריותי, ואמרו על פניך, פרוש, טעם השגתך דבר זה ממני הוא ״על פניך״, פרוש, פנים אשר אתה מראה בעוצם הפלגת אהבתך וחשקך בי כמו שפרשתי בפסוק ״פנים אל פנים״ (שמות לג:יא).

וקראתי וגו׳. פרוש, אעביר מדותי ואקראם כל אחת בשמה לפניך, ואולי כי כל מדה תקרא בשמה וכולם יקראו בשם הוי״ה ברוך הוא, ואין לך הודעה גדולה מזו שהכיר בשמיעת האוזן כל מדותיו יתברך כל אחת תקרא באזניו.

ואמרו וחנתי וגו׳, הודיעו כי אותה שעה היא שעת רחמים וחנינה לשאול מאויו.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך. הודיע לו ה׳ עת רצון לכל אדם באופן שלא יראה את כבודו אלא כאשר ישמע העברת טוב ה׳ היינו י״ג מדות רחמים וגם ישמע שם ה׳ לפני י״ג מדות אלו אזי ידע שבעת ההיא וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. מי שראוי לחנינה יחונן ומי שמבקש רחמים ירוחם. וענין שני דברים אלו. הן המה כדרך מלכותא דארעא בטוב לב המלך אזי נותן אות הכבוד למיודעיו ולא שמוצאים בזה פרנסה וכדומה רק שאותו אות הוא בא לחן ולחסד היינו נשיאת כבוד ועוד עושה באותו יום טובה. שמי ומי שבא לבקש רחמים על דבר הנצרך לו אזי מפיק רצון. וכן דרך ה׳ באותו עת רצון וחנתי את אשר אחון למי שראוי להרים קרן כבודו. אע״ג שאינו מבקש כלל מ״מ המקום מרים קרנו. ומי שמבקש רחמים בצר לו יהי׳ ראוי או אינו ראוי מ״מ ע״פ מבוקשו כי צר לו משיג מדת רחמים. ונמצא משמעות וחנותי וגו׳ למי שאינו מבקש אלא שראוי להשיג מעלת הכבוד. ורחמתי וגו׳ למי שמבקש תפלה על איזה דבר. כ״ז הודיע הקב״ה על שאלתו לדעת מתי עת רצון לאיזה תפלה לכל אדם. ולא בשביל שהוא משה:

ויאמר, הנה השיב לו ע"ז שלש אמירות, כמ"ש ג' פעמים ויאמר, הודיעו שיש בזה שלשה שערים, שער האחד בדברים שהם אפשרי ההשגה, השער השני בדבר שהוא נמנע ההשגה, השער השלישי במה שהוא בצד אחד נמנע ההשגה ובצד שני אפשרי ההשגה, תחלה הודיעהו השער שהוא אפשרי, ההשגה, היינו שישיג כל הנבראים וצורתם והשתלשלותם וקשורם עם בוראם בכל פרטיהם שכ"ז אפשרי ההשגה, וע"ז הבטיח לו שבזה ימלא שאלתו, ועז"א אני אעביר כל טובי על פניך ר"ל כל הבריאה, שכל המציאות המציא ע"י מדת טובו, שתכלית כל הבריאה היה כדי שיגלה מדת טובו ושימצאו נבראים שייטיב עמהם, שע"ז נאמר בכל מעשה בראשית וירא אלהים כי טוב, אני אעביר על פניך כל המציאות וכל הבריאה שבראתי ע"י מדת טובי, והיא עצמה הוא כל טובי המתגלה ע"י הבריאה, ויותר מזה שאגלה לך סתרי השמות שבהם תלויה חיות העולמות, שכל העולמות נבראו בשמותיו של השי"ת והם נשמה להם ומחיים הקיימים את כולם ומשפיעים בם שפע וברכה, ועז"א וקראתי בשם ה' לפניך, ובזה הבטיחו שיודיעהו שמותיו ופעולתם וי"ג מדותיו שכ"ז ממדת טובו, וחנתי את אשר אחן, ור"ל ובעת ההיא יהיה עת רצון מאתי לחונן את כל אשר אוכל לחון ורחמתי את כל אשר אוכל לרחם, ר"ל שבקריאת השמות וי"ג מדות יפתחו שערי החנינה והרחמים בתכלית הטובה והרצון, וימלאו את כל המציאות חן וחסד ורחמים:

ט (רא"ם) מכל זה משמע שבלאו בקשתו היה צריך להראותו וללמדו סדר התחלה שאני אעביר כל טובי וכו' ואינה תשובה לבקשתו שהוא ראיית הכבוד לזה אמר שבלאו הכי היה צריך ללמדו סדר התפלה מפני שנראה מדברי משה שאם תמה כו' ח"ו מפני שאמר זכור לאברהם וגו' לכן צריך אני ללמדך סדר תפלה לכל שואל שבו תקובל שאלתו ומאותו הסדר תוכל נמי להשיג בקשת ראיית הכבוד במה שאראה אותך והיא ראיית אחוריים הוא קשר של תפילין ולא ראיית הפנים כי לא יראני האדם וחי:

י פירוש מה שאין כן זכות אבות יש לחוש שמא תכלה:

כ לא כמו שמובן מן הכתוב שאחון לאותן שאחון וארחם לאותן שארחם כי אותו שחננו השם אינו צריך עוד חינון ואותו שמרחם עליו אין צריך עוד רחמים רק עתים אענה ועתים לא אענה וכו':