חזקוני על שמות פרק לג

לך עלה מזה ממקום שחטאו בו במקום אחר אסלח להם. עלה מזה כל ההולך מדרום לצפון עולה הוא.

ולא שתו איש עדיו עליו כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהוציאו ממצרים.

הורד עדיך מעליך אע״פ שמכבר לא שתו עדיים הזהירם לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים.

ומשה יקח לשון עתיד במקום עבר. ומעשה זה היה לאחר שהוריד לוחות שניות.

והיה כצאת משה כצאתו מן המחנה לשוב לאהלו.

יקומו כל העם ומתרגם יקומון כל עמא ונצבו מפני כבוד שכינה שיודעים שעתיד לירד פתח האהל.

וקם כל העם והשתחוו הוא שנאמר למעלה יקומו כל העם ונצבו, אלא מפני אריכות דברים שבנתים חזר וכתבו דוגמא ויאמר אברם ה׳ אלהים, ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע. ויאמר אליו לבן, ויאמר נקבה שכרך. ועוד הרבה.

פנים אל פנים איני יודע אם הגבוה השפיל עצמו או השפל הגביה עצמו. אמר רבי יהושע כביכול הגבוה הרכין את עצמו, כדכתיב וירד ה׳ בענן, וזה היה מארבעים יום שלישיים והלאה.

ושב אל המחנה כאן פרש״י בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות ובי״ח שרף את העגל ודן את החוטאים ובי״ט עלה וכו'. חז״ק שהרי בפ׳ יתרו ובפרשת עקב פי׳ הוא שבי״ח עלה. לא ימיש מתוך האהל לבא אל המחנה.

ראה אתה אמר אלי מה שקורין פרשה זו בשבת חולו של מועד לפי שהוזכרה בה שבת באמצע הרגלים ובמגלה פרש״י לפי שיש שם מצוות שבת ורגלים. ורמז חולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים ולמדו מכאן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה.

[ראה אתה אמר אלי תן לב להסתכל]

ואתה לא הודעתני שהרי אמרת ואדעה מה אעשה לך ולא גלית לי אם תשלח מלאך או אם תלך אתה.

הודעני נא את דרכך מדותיך. ולפי המדות אדע אם טוב לנו שתלך עמנו אם לאו.

ואדעך אדעך עוד יותר ואדבק בך וע״י כך אהיה אהוב בעיניך ואמצא חן בעיניך.

וראה כי עמך הגוי הזה ובחר להם את הטוב להם.

והנחתי לך אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך דכתיב והיה בהניח ה׳ לך מכל אויבך מסביב וגו'.

ויאמר אם אין פניך הולכים מילוי דברים הוא למה שעצמו אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי.

[ונפלינו והיא מתיבות החסרות אלף].

גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שאמרת הודיעני נא את דרכיך, וכן עשה בקריאה י״ג מדות.

ויאמר הראני נא את כבדך כמשמעו ראיית שכינה ממש.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך גם זה מילוי דברים הוא למה שאמר גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, ועל מה שבקש הראני נא את כבודך אמר לו לא תוכל לראות את פני. כששמע משה כך חשב בלבו ואמר שמא אין דעתו צלולה עמי ואינו רוצה להראות לי שום דבר ויאמר מיד הנה מקום אתי וגו׳ וראית את אחורי. וי״מ הראני נא את כבודך אינו רוצה לומר הכבוד ממש שהרי מצינו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, אלא ה״ק הראני נא את כבודך בכריתות ברית על מה שבקשתי ממך ונתרצית לי וכן עשה וכדכתיב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו'. אעביר אכריז כמו ויעבירו קול במחנה.

כל טובי כל מדת טובי הן לצדיקים הן לרשעים. וקראתי בשם ה׳ לפניך פרש״י וכסדר שאתה רואה אותי מעוטף וקורא כו', הוא שכתוב בתחלת הקריאה וירד ה׳ בענן שנתעטף בענן כבודו, וכן הוא שמצינו עטוף בענן: בשומו ענן לבושו וערפל חתולתו.

וחנתי את אשר אחן לא נתרצה לכפר מכל וכל ולעיל קאי דקאמר ונפלינו אני ועמך וגו'.

כי לא יראני האדם וחי אמר רבי שמעון התימני האדם כמשמעו וחי אלו חיות הקדש ומלאכי השרת. ומה שאמר ישעיהו ואראה את ה׳ היינו באספקלריה שאינה מאירה. אספקלריא מחיצה.

ונצבת לשון עכבה.

על הצור הוא ראש ההר שהרי כתיב ונצבת לי שם על ראש ההר.

וראית את אחרי תראה האורה והזוהר שמזהיר עוד אחרי עברי, אבל אור שלפני המתגבר והולך לא תוכל לראות.