שמות כח, יב

לזכרון. שיראה הקדוש ברוך הוא השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם:

וּתְשַׁוִּי יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל כִּתְפֵּי אֵפוֹדָא אַבְנֵי דָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטּוֹל אַהֲרֹן יָת שְׁמָהָתְהוֹן קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין כִּתְפּוֹהִי לְדָכְרָנָא:

וּתְסַדֵּר יַת תַּרְתֵּין מַרְגָלִיָתָא עַל כִּתְפֵי אֵפוֹדָא מַרְגַלְיַית מְדַכְרַן זְכוּתָא לִבְנֵי יִשְרָאֵל וְיִטּוֹל אַהֲרן יַת שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְרָאֵל עַל תְּרֵין כַּתְפוֹי לְדוּכְרָנָא

על כתפות האפוד - כתפות האפוד באים עד צוארו מכאן ומכאן ונכפלות עד לפניו ושם קבועים שתי אבנים בראשי הכתפות ויש בהן שרשרות שמגיעות עד החשן שכנגד לבו והוא תלוי בהן.

אבני זכרון - כמו שאפרש לפנינו אצל ציץ שכתוב בו: קודש לה'.

על שתי כתפיו לזכרון. להשיג רחמים על ישראל בזכותם:

שמותם ב' במסורה דין ואידך ואלה שמותם במרגלים מלמד שהיו המרגלים כלם כשרים ומשה ביררם ע"פ השם:

ושמת את שתי האבנים על כתפד האפד במקום שמגיעות לגובה כתפיו של כהן גדול.

לזכרון. לטוב ולברכה. וכדאי׳ בב״ר פמ״ט מצינו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנא׳ ה׳ זכרנו יברך. פי׳ סתם זכירה לפני ה׳ ממילא יברך:

ושמת את שתי האבנים, ר"ל השימה מה שישימו אותם האומנים על כתפות האפוד שזה בא מצד ישראל, בזה יהיה אבני זכרון לבני ישראל, ר"ל שזה יורה על אחדות ישראל, שהגם שהם חלוקים לכמה שבטים ויש שבטים הפונים לימין שהם במעלה יותר ויש הפונים לשמאל, בכ"ז הם מתאחדים על כתפות אפוד אחד המחברת, ובמה שישא אהרן את שמותם זה יהיה לפני ה' לזכרון, להזכיר למעלה שמות השבטים שכולם מתאחדים ליחד ה' ביחוד שלם, וה' אחד מצד אחד בישראל גוי אחד בארץ, זה אבני זכרון לבני ישראל, וה' שמו אחד שהוא היחוד שבין ה' ובין ישראל עמו שזה על ידי שמו כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול המשותף בשמנו כמ"ש חז"ל, זה יתעורר ע"י נשיאת אהרן את שמותם לפני ה' להראות ששמותם משותף עם שמו של הקב"ה:

ח לא שיהא אהרן נושא כדי שיזכור את השם תמיד כי פתוחי השמות הם סבה שיהיו נזכרים ולא שיהיה השם זכור. (נח"י) והא דלא פירש כן על אבני זכרון לבנ"י משום דהתם י"ל דזכרון קאי אאבני אבל הכא כתיב שמותם לפני ה' וגו' לזכרון משמע שפיר שיהא הקב"ה וכו':