שמות כה, לו

חֵזוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִנַהּ יְהוֹן כֻּלַהּ נְגִידָא חֲדָא דִדְהַב דְכֵי:

חֵיזוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִינָהּ יְהוֹן כּוּלָהּ נְגִידָא חֲדָא דִדְהַב דְּכֵי

כפתריהם וקנתם ממנה יהיו. בהקומץ רבה (מנחות כח,א) תנן: שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שבעה נרותיה מעכבין זה את זה. מאי טעמא? ״הויה״ כתיב בהו, עד כאן. וקשה, והלא לא נאמר ״הויה״ אלא בקנים ולא בנרות, כי שתי הויות נאמרו במנורה: אחת בפסוק זה ואחת בפסוק ראשון ״ועשית מנורת וגו׳ ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו״, משמע שאינו מעכב אלא שבעה קנים וגביעיה כפתוריה ופרחיה. והגם שבמשנה לא הזכיר אלא הקנים והנרות, כתבו התוספות שהוא הדין, ולא הזכירם התנא לצד שאינם במנורות של מתכות, וכן כתב רמב״ם פרק ג׳ מהלכות בית הבחירה, יעין שם. אבל הנרות לא הזכיר בהם ההויה, והנה יש מחלקת בין רבותינו זכרונם לברכה (מנחות פח,ב) אם הנרות קבועים או לא, ולא מבעיא להאומר שלא היו קבועים שהם כלים בפני עצמן ולא מצינו בהם הויה, אלא אפלו למאן דאמר קבועים הרי מודה הוא שאינם מקשה עמה, שלא נחלקו רבותינו זכרונם לברכה בפרק ב׳ מדות (מנחות פח,ב) אלא אם היתה מהככר או לבד מהככר, אבל שאינם מקשה ממנה אליבא דכולי עלמא לא. וכן דקדק הכתוב באמרו ״מקשה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה״, ואלו נרותיה לא אמר, ואחר שאמר משפטי פרטי המנורה בארך אמר שיעשו את נרותיה, הרי זה מראה באצבע שחלוקים הם מהמנורה. ועוד דקדק הכתוב לומר ממנה יהיו, לומר אותם שהם ממנה עליהם אני מתנה הויה.

ואולי כי כיון שנתגלה טעם שבעה קנים שהם לשום בהם נרות, אם כן כשאין נר הרי הקנה בטל וכאלו אינו והוא מעכב. ואולי כי לא אמר הש״ס בהקומץ רבה (מנחות כח,א) מאי טעמא אלא על הקנים, אבל הנרות אינו צריך כי זה תלוי בזה.

כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו. אי נפרש וקנותם היינו קני מנורה. הכי מיבעי הקנים וכפתוריהם ממנה יהיו. או כפתוריה וקנותיה. אלא וקנותם קאי על הכפתורים שהיו קבועים בקנה דק נמשך מן המנורה וקנותיה. והוא כמו עוקץ של תפוח התלוי באילן. נמצא פי׳ וקנותם של הכפתורים. ולא קאי על הכפתורים שיצאו מהם ששת הקנים שהם היו גדולים ועבים ומהם נפרדו הקנים. וכדאי׳ בגמ׳ מנחות דכ״ח וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו. וזהו משמעות וכפתור תחת שני הקנים וגו׳ אלא קאי על כפתורים של ששת הקנים המה היו תלוים בקנותם בקנה דק. וה״ה שני הכפתורים שבגוף המנורה שלא יצאו מהם ששת הקנים :

כפתריהם, עתה באר ענין אחר: א] שהכפתורים של הקנים עם הקנים שלהם הקבועים בם יהיו ממנה, שלא יהיו דבוקים אברים אברים. והנה על הכפתורים לא צריך, שכבר אמר וכפתור תחת שני הקנים ממנה, רק מלמד על הקנים שיהיו מגוף המנורה, או שבא לאמר שגם הכפתורים שעל הקנים יהיו מגוף המנורה, לפ"ז נודע לנו מפסוק ל"א שכפתורי וגביעי ופרחי המנורה יהיו ממנה, ומפסוק ל"ה ל"ו שהכפתורים שהם הקנים קבועים וכפתורי הקנים והקנים יהיו ממנה, אבל אם צריך שגם הגביעים והפרחים של הקנים יהיו מגוף המנורה לא מחוברים ממק"א לא ידענו, ויתבאר בפסוק ל"ט. כלה מקשה אחת זהב טהור, הנה פסוק זה מיותר לגמרי, שאם להודיע שיהיה מקשה לא חלול, כבר באר, ואם להודיע שיהיה זהב, כבר אמר ועשית מנורת זהב טהור, וכן מ"ש בפסוק ל"ט ככר זהב טהור יעשה אותה, זהב טהור מיותר, והיה נראה. לכאורה שכפל זהב טהור להורות שהזהב מעכב, ולא יעשנה משאר מיני מתכות, אבל חז"ל לא כן דעתם, ובארו שכשרה משאר מיני מתכות לרבי, ולר' יוסי בר"י אף משל עץ כשר, והדרש שדריש בו (מנחות כ"ח) כלל ופרט או ריבוי ומיעוט לא יספיק מצד הפשט הפשוט, ונראה כי הכריחו דעתם ממה שנמצאו בד"ה (א' כ"ח ט"ו) בצורת המקדש שמסר דוד לשלמה כתיב ומשקל למנורות הזהב ונרותיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונרותיה, ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה כעבודת כל מנורה ומנורה, מבואר כי תחת העשר מנורות שעשה שלמה (מלכים א) שהיו של זהב, וראויה לעבודה כמ"ש במנחות שם מסר לו בתוכה מנורות של כסף, רק שהוא העשיר ועשאם של זהב, כמ"ש ברמב"ם (פ"א מה' בהב"ח) ומבואר שהמנורה כשרה בשל כסף. [ואולי זה היה דעת רבי לפי מתניתא דרב פפא (שם) דרק בשל כסף כשרה, ומתניתא דרב יוסף ס"ל דאחר שזהב לאו דוקא ממילא דרשינן כלל ופרע או ריבוי ומיעוט, להביא את הדומה ובמעט את הבלתי דומה], וכן הוציאו מזה לשאר כלי שרת, כי כן אומר בד"ה (שם פסוק ט"ז י"ז) שלחנות כסף וכלי כסף, לבד מהכרובים שדריש במכלתא (פ' יתרו) לא תעשון אתי אלהי כסף שלא יעשה הכרובים של כסף, ותמצא משואר בד"ה (שם י"ח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה', ולכן יסדו חכמינו שמה שכפל ושלש זהב טהור, הוא משפט תנאי, פה אמר כולה מקשה אחת זהב טהור, מלת כולה ר"ל כל הנאמר פה מצורת המנורה שיהיו בה גביעים כפתוריה ופרחים, הוא בתנאי אם הוא זהב טהור, אבל אם המנורה של מתכת אחר, א"צ כ"ז, וכשרה בלא גביעים כפתורים ופרחים, רק קלים צריך שאל"כ פמוט מקרי (שם), ומ"ש (בפסוק ל"ח) ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור, משום דאלה אינם באים מן הככר קמ"ל דאם המנורה מזהב צריך שנה הה יהיו מזהב, ומ"ש (פל"ט) ככר זהב טהור, זהב טהור הוא תואר לככר רק ככר של זהב טהור לא ככר של כסף, ר"ל שאם בא כתף א"צ שיהיה ככר, וכן מ"ש בפ' בהעלותך וזה מעשה המנורה מקשה זהב, זהב תואר ותנאי אל מקשה רק מקשה של זהב לא של מתכות אחר, שמנורה שאינה מזהב א"צ להיות מקשה. ודע שיש הבדל בלשון בין אם אמר זהב ככר, זהב מקשה, שאז מקשה תואר אל זהב, לא כן אם אומר מקשה זהב, ככר זהב, שאז השם השני מתאר את הראשון והראשון נסמך על השט כמו עבד אברהם, מקשה של זהב, ככר של זהב, ומזה נודע המיעוט שאם אינו זהב אינו ככר ואינו מקשה, לא כן מה שכתוב ועשית מנורת זהב טהור מקשה, בילה זאת, ותבין מדוע בד"ה (שם) ונרותיהם זהב במשקל מנורה וכו', ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה כעבודת מנורה ומנורה, כי של זהב היה משקלה קצוב ככר, לא כן של כסף היה כפי עבודת המנורה ומלאכתה פחות או יותר: