שמות כה, לז

את נרתיה. כמין בזכין שנותנין בתוכם השמן והפתילות:

והאיר על עבר פניה. עשה ששת הנרות שבראשי הקנים, היוצאים מצדיה, מסבים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי, שהוא גוף המנורה:

וְתַעְבֵּד יָת בּוֹצִינָהָא שִׁבְעָא וְתַדְלֵק יָת בּוֹצִינָהָא וִיהוֹן מְנַהֲרִין עַל קֳבֵל אַפָּהָא:

וְתַעֲבֵיד יַת בּוֹצִינָהָא שַׁבְעָא וּדְלֵיק כַּהֲנָא דְמִתְמַנֵּי יַת בּוֹצִינָהָא וִיהוֹן מְנַהֲרִין כָּל קְבֵיל אַפָּהָא

נרתיה - לוצי"ש בלע"ז שנותנים את השמן והפתילות.

והעלה - הכהן

את נרותיה - שבעה על שבעה הקנים.

והאיר על עבר פניה - ידליק הפתילות אל עבר מול המנורה שזהו לצד השלחן שכנגדו, כדכתיב: ואת המנורה נוכח השלחן. וכן כתב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - שכל שבעתן מאירין לצד השלחן שכנגדו לפניה.

והאיר על עבר פניה. וזה שיהיה אור נרות הימין ונרות השמאל מכוון אל האמצעי. וכן ראוי שיהיה ענין האור השכלי בחלק העיוני וגם כן אורו בחלק המעשי, שיהיו פונים אל האור העליון לעבדו שכם אחד, כי אז יאירו כלם, כמו שיעד במנורה באמרו בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה וכו' וזה מעשה המנורה מקשה, כי בהיות כל האור מכוון לאחד בענין המקשה המורה אחדות, אז נראה אור כי יהל מן המאור הגדול:

והאיר. פי' והאירה המנורה אל השלחן שכנגד פניה של מנורה כדכתיב בפרשת ותכל וישם המנורה באהל מועד נכח השלחן מכלל דלהאיר על השלחן היתה המנורה וכן כתיב בפרשת בהעלותך אל מול פני המנורה דהיינו שלחן יאירו שבעת הנרות והפשט הולך כמ"ד ממזרח למערב היתה מונחת דאז יכול להיות דכל פיות של נרות פונות לצד השלחן אבל למ"ד שמצפון לדרום היתה מונחת אז צ"ל שהאמצעי פונה למערב והאחרים פונים לאמצעי לא נראה כל כך שלהאיר על השלחן היתה נעשית ולא תוכל לפרש והאיר כפשטיה דפירש רש"י:

ועשית את נרתיה כתב עשיה לנרות ללמדך שהם היו כלים לבדם ונעים ונדים היו מן הקנים וראיה לדבר כפתוריהם וקנותם ממנה היו, וכתיב ויעש את נרתיה שבעה.

נרותיה שבעה כנגד שבעה ימי השבוע, וכנגד שבעה מזלות חמה נוגה כוכב לבנה שבתי צדק מאדים המאירים לעולם.

והעלה הכהן את נרתיה ז׳ על שבעה הקנים, והאיר הנרות על עבר פניה ידליק הנרות מאותו צד שכל הקנים נראין היינו על עבר פני המנורה.

והאיר על עבר פניה. כנגד השלחן שהוא כנגד פניה כדכתיב ויתן את השלחן על ירך המשכן תימנה ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן צלע צפון כי להאיר על השלחן היתה המנורה ונראה לפי הפשט כמו דאמ' בין מזרח ומערב מונחים והיו מאירות על השלחן וכל הפתילות נתונות לצד השלחן וכן מוכח אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ולפי מה שהפתילות היו חוזרות לצד גוף המנורה ששת הנרות היה לו לומר דהשביעית שעל המנורה איך תחזור אל מול המנורה ואיכא למימר דלפי מה שאמרו רבות' אגב הששי נקט הז' א"נ שתהא דולקת ישרה לא תטה לכאן ולכאן וזה צורתה לפי הפשט וכל המנורות כשירות בכל מיני מתכות אבל לא מעץ למאן דדריש כלל ופרט וכלל ולמ"ד ריבה ומיעט אפי' מחץ כשירה ולא מיעט אלא של חרס ופלוגתא היא (מנחות כ"ח):

והאיר על עבר פניה. רש״י פי׳ פניה. הוא האמצעי אל צד פני הקנה האמצעי. ובפ׳ בהעלותך הראנו לדעת דקאי על ששת הקנים עצמן. דכל דבר יש לו פנים ואחור. כמו פני המזבח. והוא הכבש שעולים אל המזבח. וכן משמעות פני הבית הצד שהדלת שם. וכן פני המנורה הוא הצד שהכהן היה עומד ומדליק. ושם היה כבש קטן ועולה עליו. והזהיר הכתוב שיהיו שבעת הנרות נוטים לצד הפנים דוקא. ובהגיענו לשם וכן בביאור הספרי יבואר בעז״ה יותר שע״כ כך הוא הכונה. וע׳ פירוש רשב״ם:

ועשית את נרותיה שבעה, הם הבזיכין שנותנים בתוכה השמן והפתילות, והעלה את נרותיה הוא מאמר מוסגר ושייך אל דיני ההדלקה, ובעשיה כתב לקמן ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה וכו':

נ פירוש אין מלות והאיר על עבר פניה ולא מלות והעלה את נרותיה מורה על הדלקה מפני שאין הפרשה הזאת מדברת בהדלקתה אלא בעשייתה ולכך יחוייב שיהיה פירוש והעלה וגם והאיר אזהרה על האומן שיעשה נרותיה באופן שכשידליק המדליק את נרותיה יאירו אל עבר פניה ואיך יהיה זה שיעשה פי ששת הנרות שבששת הקנים מסובבים כלפי האמצעית. הרא"ם: