שמות כג, כ

הנה אנכי שלח מלאך. כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך:

אשר הכנתי. אשר זמנתי לתת לכם, זהו פשוטו ומדרשו אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי נכר כנגדו, וזה אחד מן המקראות שאומרים, שבית המקדש של מעלה מכון כנגד בית המקדש של מטה:

הָא אֲנָא שָׁלַח מַלְאָכָא קֳדָמָךְ לְמִטְרָךְ בְּאָרְחָא וּלְאָעֳלוּתָךְ לְאַתְרָא דִאַתְקֵנִית:

הָא אֲנָא מְשַׁגֵּר מַלְאָכָא קֳדָמָךְ לְמִטְרָךְ בְּאָרְחָא וּלְאַעֲלוּתָךְ לַאֲתַר שְׁכִינְתִּי דְאִיתְקֵינִית

הנה אנכי שולח מלאך לפניך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך (להלן לג ג) כי שמי בקרבו מחובר לראש המקרא השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו ורבותינו דרשו (סנהדרין לח) זה מטטרון ששמו כשם רבו מטטרון בגימטריא שדי לשון רש"י ובאלה שמות רבה (לב ז) ראיתי גם כן יש מי שדורש כך שזה על דבר העגל ויש לשאול שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה שהקב"ה אמר לו ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך (להלן לג ב ג) ומשה בקש עליה רחמים ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (שם טו-טז) ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה (שם יז) וכך אמרו (סנהדרין שם) דאפילו בפרונקא לא קבליניה דכתיב אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה והתשובה לפי הדעת הזאת כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו הוא מה שאמר (להלן לג טז) ונפלינו אני ועמך ואמר (שם יז) כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם ועוד אמר (שם לד י) וראה כל העם אשר אתה בקרבו אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך וזה שאמר הכתוב (יהושע ה יג יד) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרנו ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ושם תראה ששאלו יהושע מה אדוני מדבר אל עבדו (שם יד) ולא צוה דבר שנגלה אליו בעבורו אלא שאמר לו של נעלך מעל רגליך (שם טו) ולא בירר למה בא אבל היתה המראה להודיע אותו כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבאם במלחמה וזהו שאמר עתה באתי (שם יד) וכך אמרו בתנחומא (יח) אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו ומפורש אמרו (בשמו"ר לב, ג) בטל שלא ימסרו להם שר כל ימי משה וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו שכן יהושע רואה אותו שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי לכך נאמר הנה אנכי שולח מלאך ועל דרך האמת המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו כי ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כו ד) והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג) כי דרך המלך לשכון בביתו ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא ורבותינו אמרו (סנהדרין לח) כי הוא מטטרון והוא שם למורה הדרך וכבר פרשתי זה בסדר בא אל פרעה (לעיל יב יב) וזה טעם לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי הוא בית המקדש כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך (לעיל טו יז) והטעם אשר הכינותי לי להיות בית קדשי ותפארתי כי שם הכסא שלם ועוד אזכיר (להלן כד א) כוונתם בשמו כשם רבו והנה קולו הוא קול אלהים חיים והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה כענין שדרשו (פתיחתא איכה רבתי ב) ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (ישעיהו ה כד) זו תורה שבעל פה והנה פירושו ושמע בקולו (פסוק כא) לדברי וכן אמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר (פסוק כב) ואונקלוס רמז זה שתרגם ארי בשמי מימריה כי בו ידבר ואמר ואיבתי את אויביך שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב וצרתי את צורריך על ידו במדת הדין ולכן פירש כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו' והכנעני והכחדתיו בהביאו אותך אליהם להודיע כי הוא המכחיד אותם והזכירם בלשון יחיד כי כלם כאיש אחד יכחידם והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב"ה לא אעלה בקרבך (להלן לג ג) כי שמו בקרבו והוא בקרב ישראל אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם ושם אפרש הפסוקים בע"ה וגם שם במדרש רבה (שמות לב ט) רמזו לזה אמרו הנה אנכי שולח מלאך אמר לו הקב"ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק אמר הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד ז) ביעקב המלאך הגואל אותי (שם מח טז) אמר להם הוא גאלני מיד עשו הוא הצילני מיד לבן הוא זנני ופרנסני בשני רעבון אמר הקב"ה למשה אף עכשו מי ששימר את האבות ישמור את הבנים שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ועוד אמרו שם (שמו"ר לב, ד) בפירוש אמר להם הקב"ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותו מדת הדין הוא אל תמר בו וכו' ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם כי משה היה ממלא מקומו כענין שנאמר (לעיל יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותם והוא גבריאל הנלחם להם וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו (יהושע ה יג) כי בא לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים

כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו יאמר אל תמר בו שלא ישא לפשעכם אם תמר בדברו כי הממר בו ממר בשמי הגדול אשר בקרבו וראוי להכחידו במדת הדין ויתכן שיהיה שמי בקרבו מחובר למעלה ושמע בקולו כי שמי בקרבו וקולו הוא קול אל עליון

הנה אנכי. אמר השם למשה שיאמר גם זה לישראל. כי אם יקבלו כל הדברים והמשפטים מתחלת אתם ראיתם אז יביאם אל הארץ ורבים השתבשו בזה.

יש אומרים כי המלאך [הוא] ספר תורה בעבור כי שמי בקרבו ואחרים אמרו [הוא] ארון הברית. ופירשו ושמע בקולו הכתוב בו ואמרו לא ישא השם לפשעכם. וכל אלה דברי רוח כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם. הוא ישלח מלאכו לפניך. המלאך הגואל אותי מכל רע. ומשה אמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ומלאך פניו הושיעם ויצא מלאך ה' ויאמר ה' למלאך המשחית בעם. אלהי שלח מלאכיה. דמה לבר אלהין ורבים כאלה. ובספר דניאל שר יון ושר פרס. כי אם מיכאל שרכם. והוא הנקרא הגדול כי הוא נכבד מאחרים רבים. גם כתוב עליו. אחד השרים הראשונים בא לעזרני. שפירושו במעלה כמו היושבים ראשונה במלכות. וזה המלאך הוא מיכאל:

לשמרך בדרך. שלא יגע בך רע:

אשר הכינותי. לך. כדרך בהנחל עליון גוים. כאשר אפרש:

שולח מלאך וגו' - כדכתיב ביהושע: כי אני שר צבא ה' עתה באתי להושיע את ישראל.

הנה אנכי. בזכות עשרת הדברות שמתחילין באנכי אני שולח מלאך לפניך לשמרך ד"א אמר לו הקב"ה הנה אנכי אמר לו משה איני מבקש מלאך לילך עמנו אלא אתה בכבודך ואם אין שכינתך הולכת עמנו אין אנו זזין מכאן. אמר לו הקב"ה אפי' מלאך אינני שולח אלא הצרעה דכתיב וגם את הצרעה ודוקא לעולם הזה שולח צרעה אבל לעתיד לבא הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא הה"ד הנה אנכי שולח לכם מלאך:

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. המלאך הזה הוא מיכאל השר הגדול כענין שאמר גבריאל לדניאל (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, וכתיב (שם י') אין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם והוא שנראה ליהושע והוא שאמר לו (יהושע ה') אני שר צבא ד' עתה באתי. ופירשו רז"ל (סנהדרין ל"ח ב') כי מי שיזכור בו כי שמי בקרבו ביאורו שנקרא שר צבא ד' כענין שכתוב (מלכים א' ח') כי שמך נקרא על הבית הזה. שנקרא בית ד'.

ומה שאמר כי לא ישא לפשעכם כלומר יש לכם להשמר מפניו שלא תחטאו. שאף על פי שאני שולחו איני שולחו לשאת עון כי אני הנושא והמוחה. כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ"ג) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך:

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ע"ד הפשט ענין הפרשה הזאת שהקב"ה הודיע למשה כי ישראל עתידים שיחטאו בעגל ולכך אמר כי לא ישא לפשעכם בלשון יחיד ולא אמר לחטאתיכם. ועל כן אמר להם שישלח עמהם מלאך מאחר שאינם ראוים שתלך שכינה עמהם.

והנה משה רבינו ע"ה בכח תפלתו בטל זה שלא נתקיים בימיו אבל נתקיים אחריו בימי יהושע שחזר המלאך הזה למקומו. וטעם לשמרך בדרך שישמור אותם בדרך המדבר. וטעם אשר הכינותי כלומר לשבתי כענין (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת והוא ביהמ"ק והוא הלשון שהזכיר שלמה (דברי הימים א כ״ט:י״ט) ולבנות הבירה אשר הכינותי. והמלאך הזה על דעת רבינו חננאל ז"ל היה מיכאל השר הגדול כענין שאמר גבריאל לדניאל (דניאל י״ב:א׳) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וכתיב (שם י) ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם. והוא שנראה ליהושע והוא שאמר לו (יהושע ה׳:י״ד) אני שר צבא ה' עתה באתי ופירשו רז"ל כי מה שיזכור בו כי שמי בקרבו באורו שנקרא שר צבא ה' כענין שכתוב (מלכים א ח׳:מ״ג) כי שמך נקרא על הבית הזה שנקרא בית ה'. ומה שאמר כי לא ישא לפשעכם כלומר יש לכם להשמר מפניו שלא תחטאו שאף ע"פ שאני שולחו איני שולחו לשאת עון כי אני הנושא והמוחה כענין שכתוב (ישעיהו מ״ג:כ״ה) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך ע"כ. גם זה דעת ר' אברהם ז"ל שהמלאך הזה הוא מיכאל.

וראיתי אחד מבעלי הקבלה שאינו מרחיק הדעת הזאת ואומר כי קרוב אל הדעת שיהיה המלאך הזה מיכאל והוא ממונה על הסליחה כי הוא שר החסד, ומזה אמר כי לא ישא לפשעכם כלומר אע"פ שהוא ממונה על כך ואין צריך לומר שיעשה מה שאינו ממונה עליו, והוא השרף שנראה לישעיה שהזכיר בו הכתוב (שם ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, ודבר ברור הוא שהיה מיכאל שכן דרשו רז"ל בפרק קמא דברכות גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ובגבריאל כתיב (דניאל ט) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף, ואומר שם בגמרא מאי משמע דהאי קרא במיכאל דכתיב (שם י) והנה מיכאל אחד השרים הראשונים וגו', ואמר רבי יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב והנה מיכאל אחד מן השרים. ומה שקרא הכתוב למיכאל שרף והוא של מים הכל לפי הענין כי היה בידו רצפה של אש ועוד לפי שנהפכה מדת רחמים למדת הדין הוא שכתוב (ישעיה ו) לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע וגו' השמן לב העם הזה וגו' והוא שאמר לו (שם) וסר עונך וחטאתך תכופר וזה ראיה שהוא ממונה על הסליחה, ומפני זה המלאך שבפרשה הזאת הוא השרף שבישעיה ולכך הזכיר בכאן כי לא ישא לפשעכם והכוונה לומר כי אפילו מה שהוא ממונה עליו אין לו רשות לעשות בלא רשותי. ואפשר לומר כי הדעה הזאת רמוז בכאן באמרו כי ילך מלאכי לפניך.

והנה גזרת המלאך הזה נתבטלה כל ימי משה, כי משה בטל אותה בכח תפלתו שלא יהיו ישראל נמסרים ביד מלאך כל ימי חייו של משה כי הוא היה ממלא מקומו של מלאך, אבל אחרי מות משה חזר המלאך למקומו הוא שכתוב (יהושע ה) אני שר צבא ה' עתה באתי וזה מיכאל כי זה הוא מן ד' מחנות שכינה שהוא שר צבא מחנה. ודרשו רז"ל עתה באתי אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך וגו'.

ועל דרך המדרש הנה אנכי שולח מלאך לפניך, אלו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שנעשיתי לכם במדבר שנאמר (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח הוי אומר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אתה מוצא בשעה שאמר ישראל (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקב"ה צויתי לאדם הראשון מצוה אחת שיקימנה והשויתיו למלאכי השרת שנאמר (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו. אלו שקבלו תרי"ג מצות אינו דין שיהיו חיים וקיימים לעולם. (שמות לב) חרות על הלחות, רבי יהודה ורבי נחמיה פליגי רבי יהודה אומר חרות מן השעבוד רבי נחמיה אומר חרות מן מלאך המות וזהו שכתוב (במדבר כ״א:י״ח-י״ט) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, מן המדבר נתנה תורה מתנה לישראל ומתוך התורה שנתנה מתנה נחלו אל לעולם ומנחליאל במות ומתוך שהיתה הכונה שיחיו לעולם בא מות אמר הקב"ה בשטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות (תהילים פ״ב:ז׳) אני אמרתי אלהים אתם וגו' אכן כאדם תמותון לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוה"ק ועכשיו אי אתם משתמשים אלא על ידי מלאך, הוי אומר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. זהו שאמר הכתוב (ירמיה ג) ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים אמר הקב"ה אני ואתם חשבנו שתהיו אתם בנים ואני האב איך עשיתם שאכניס אומות העולם ביני וביניכם שנאמר איך אשיתך לשון הבדלה כמו (בראשית ל) וישת לו עדרים לבדו, ואתן לך ארץ חמדה ארץ שחמדוה גדולי עולם אברהם אמר בני חת (שם כג) תנו לי אחזת קבר עמכם, הקב"ה אמר ליצחק (שם כו) גור בארץ הזאת, יעקב אמר (שם נ) בקברי אשר כריתי לי. נחלת צבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארץ ישראל אינה מחזקת פרותיה, צבאות גוים ארץ שנתאוו לה מלכי עולם כיצד כתיב (יהושע יב) מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד ואין בין יריחו לעי יותר משלשה מילין והוא אומר כך אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ ולא היה לו מקום בארץ ישראל לא היה נקרא מלך למה לפי שהיו מתאוין לארץ ולפירותיה. א"ר פרנך בשם ר' יוחנן ראה מה כתיב (שם ז) וארא בשלל אדרת שנער פורפירא בבלאה שהיה מלך בבל לובש כשהוא ביריחו, ואומר (ירמיה ג) אבי תקראי לי שהוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם ים סוף ואתם עשיתם עגל לא חסרתי לכם דבר ואתם בגדתם בי עו"ג בגדו בי ונתתי להם שרים לשמרם אף אתם אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם הוי אומר הנה אנכי שולח מלאך.

וע"ד הקבלה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך. המלאך הזה אינו מן הנפרדים החוטאים שכתוב בהם (איוב ד׳:י״ח) ובמלאכיו ישים תהלה, והתהלה היתה ממה שתלו הכח בעצמם בענין סדום כשאמרו (בראשית יג) כי משחיתים אנחנו, אבל הוא מן הנטיעות. וזהו שדרשו במדרש תנחומא כי לא ישא לפשעכם לפי שהוא מן הכת שאינן חוטאין, והוא מטטרון שר הפנים, ולכך אמר לשמרך בדרך כי תרגום משמרת מטרת והוא מדת הדין, ולכך אמר לפניך כלשון (חבקוק ג׳:ה׳) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו ואומר כי ילך מלאכי לפניך, וזהו לשון מלאכי, כלומר מלאכי החביב אצלי שעל ידו אני נודע בעולם, ועליו נאמר (שמות ל״ג:י״ג) פני ילכי, כשבקש משה ואמר הודיעני נא את דרכך, בקש ממנו מדה שיהיה נודע בה והשיב לו פני ילכו וזהו (ישעיהו ס״ג:ט׳) ומלאך פניו הושיעם מלאך שהוא פניו, ועל כן אמר וצרתי את צורריך על ידו, ואמר עוד הכחדתיו כי במדת הדין נכחדים האויבים, ומה שנקרא מלאך והוא אינו מן הנפרדים מפני שהנהגת העולם בו שהוא מדת הדין, ומה שאמר השמר מפניו כי ממדת הדין יש לו לאדם להשמר שלא יענש בחטאו ולכך הזכיר בו לשון שמירה ולשון פנים, ואמר ושמע בקולו אזהרה שלא יקצצו בנטיעות ולכך אמר מיד אל תמר בו, ודרשו רז"ל אל תמר בו אל תמירני בו אלא שיתבונן כי הכל אחד והכל מיוחד בלי פרוד, כי לא ישא לפשעכם, יאמר כי המלאך הזה יש לו כח לשאת הפשעים והסליחה מסורה בידו ואעפ"כ לא ישא לפשעכם אם תמר בו כי כל הממר בו ממר בשמי המיוחד שבקרבו, ומה שהזכיר דוד ע"ה (תהילים ק״ל:ד׳) כי עמך הסליחה ודרשו רז"ל לא מסרת אותה למלאך, באור זה למלאך מן הנפרדים, כי שמי בקרבו שמי המיוחד בקרבו כי ביה ה', וזהו שתרגם אונקלוס ארי בשמי מימריה, והכוונה בזה כל מה שהוא אומר אינו אומר אלא בשמי, ובאר בזה כי קולו הוא קול אל עליון, וזהו שאמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, לא אמר ידבר, לבאר כי קולו הוא דבר ה' ורצונו כי בו ידבר זה משפיע וזה מושפע, השולח הוא המשפיע והמלאך הוא המושפע שנאצל ממנו, כשם שביצירה התחתונה נאצלה אשה מאיש שנאמר (בראשית ב׳:כ״ג-כ״ד) לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, וכן מצינו בכל מקום שכתוב בתורה מנחה הוא והאשה ההוא כתיב הוא וקרינן היא לבאר כי היא בכלל הוא, וכן תמצא בפסוק ראשון בראשו וסופו ה"א יו"ד וא"ו ושאחריו ה"א, וענין זה רמזו הרב ז"ל בפסוק (ויקרא ב) כל המנחה. וכאשר חטאו ישראל בעגל נסתלק מביניהם המלאך הזה, וזה שאמר הש"י (שמות ל״ג:ג׳) כי לא אעלה בקרבך, כי כל זמן שהמלאך הזה אשר השם המיוחד בקרבו מתהלך בקרב ישראל לא יאמר השי"ת כי לא אעלה בקרבך, כי כיון ששמו בקרבו הנה הוא בקרב ישראל, אבל כיון שנסתלק מהם בחטאם רצה הקב"ה שיהיה אחד מן הנפרדים שלוח לפניהם, הוא שכתוב (שם) ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' כי לא אעלה בקרבך והמלאך הזה מן הנפרדים אשר יבטיח בו לגרש הוא גבריאל המלאך, וסמך לזה מיד (שם) וישמע העם את הדבר הרע ההזה ויתאבלו כי היו מתאבלים מהסתלקות המלאך הזה שר הפנים אשר השם המיוחד בקרבו ופחדו לנפשם מעתה פן יפלו ביד האויבים עם אחד מן הנפרדים.

ועם הדעת הזאת של קבלה יאמנו דברי רז"ל שדרשו שכל ימיו של משה לא היה מלאך עמהם כלומר מלאך שר צבא כי היה הולך עמהם המלאך הזה שהוא מן הנטיעות אין זה מלאך שר צבא כי אין זה מן הנפרדים, ומה שכתוב ושלחתי לפניך מלאך והוא מן הנפרדים, זה לא נתקיים כי משה רבינו בטל הדבר בכח תפלתו והוא היה ממלא מקום המלאך מן הנפרדים, אבל אחר שמת משה חזר מלאך שר צבא למקומו.

ודעת הרמב"ן ז"ל במלאך שר הצבא שחזר בימי יהושע שהיה גבריאל ומשה כל ימי חייו הוא הממלא מקומו של גבריאל השר כנרמז בפסוק (שם יז) כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ובימי יהושע חזר למקומו ללחום מלחמת ה' בעד ישראל, והוא גבריאל הנלחם להם, ועל כן נראה ליהושע וחרבו בידו שנאמר (יהושע ה) וחרבו שלופה בידו, ולכך תמצא שם נקמות גדולות באבוד האויבים במיני נקמה מחודשים מאד, וכענין שכתוב (שם י) וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו, גם בענין אבדן המלכים ההם, והיתה מדת הדין מתוחה בהם להאבידם בגוף ובנפש מה שלא תמצא כן במלחמה שעשה משה שלא יזכיר בהם הכתוב כי אם אבדן הגופות והחרימם, כענין שכתוב במלחמת סיחון ועוג (דברים ג) החרם כל עיר מתים הנשים והטף ולא הזכיר שם נפש כלל, אבל במלחמת יהושע הזכיר נפש בכל מלחמותיו ובכל הערים אשר לכד, והנה בכל אחת ואחת הזכיר נפש ובסוף הזכיר (יהושע י) ואת כל הנשמה החרים, לבאר כי אין צריך לומר שהשמיד הגופות וכלה אותם כי גם הנשמות החרים שתהיינה נכרתות מן העוה"ב, ועל כן הוצרך ללכת עמו המלאך הזה שהוא שר הגבורה להיות על ערי האויבים תחת אלהי ה' הצבאות ויפלו לפני ישראל לאלפים ולרבבות, והאל יזכנו לראות מתורתו נפלאות.

הנה אנכי שלח מלאך לפניך כל זמן שאתם עושים רצוני אני מהלך לפניכם בעמוד ענן אבל כשתשובו מאחרי אין אני משלח אלא מלאך. ד״א הנה אנכי שלח מלאך נביא ושליח. ועל יהושע נאמר וליכא למימר מלאך ממש שהרי הקב״ה לא אמר לשלוח מלאך עד שעשו העגל ואעפי״כ לא קבלוהו.

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. פירש"י מה שפי' אבל שמעתי פשט נאה מפי הר"ר דן אשכנזי אותו מלאך ר"ל נביא ובכמה מקומות מצינו שנקראו הנביאים מלאכים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים:

הנה אנכי שולח מלאך. נביא שליח דליכא למימר מלאך ממש דלא אמר הק' לשלוח מלאך ממש עד שעשו העגל שאמר להם בכעס ולא קבלו אלא מלאך זה נביא:

הנה אנכי שולח מלאך בזה יש שלשה ספקות אחת הנה ע"ז היא היותר חמורה שבכל המצות ומי שמשתחוה למלאך עובד ע"ז וא"כ איך צוה ושמע בקולו ועוד איך אמר אל תמר בו שהרי אמר לא יהיה לך אלהי' אחרים והם מלאכים שנקרא אלהים שנאמר הוא אלהי האלהים וז"ש אשר בשמים ממעל ואז"ל ממעל לרבות מלאכי השרת ואמרו כן לפי שמיותר ממעל שידוע הוא שהשמים הם ממעל וא"כ איך אמר ושמע בקולו אל תמר בו. שנית איך אמר לא ישא לפשעכם ופרש"י שליח הוא ואין בידו לסלוח. ויש להקשות אף שאין בידו לסלוח הקב"ה יסלח. שלישית שבפרשת כי תשא אמר הפך ממ"ש כאן שבכאן אמר כי לא ישא לפשעכם ונראה מכאן שהמלאך לא יסלח אבל הקב"ה יסלח א"כ הש"י מלא רחמים והמלאך לא ובהפך זה אמר שם ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך נראה שהקב"ה לא ירחם ולא יסלח והמלאך יסלח. תשובה לאלו הג' שהקב"ה אינו צריך הכנה לפעול מה שירצה רצוני שאפילו לא יהיה האדם מוכן לנבואה הקב"ה ידבר לו וכן בכל דבר שאם ישראל יעלו למלחמה בלא חרב וכידון ינצחו וכיוצא בזה אבל המלאך צריך הכנה ונ"ל שהטעם בזה לפי שכמו שהקב"ה ברא העולם בלא הכנה שהרי בראו אחר האפס המוחלט כן יעשה כל זמן שיחפוץ לעשות פעולות בזולת הכנה במתפעל אבל המלאך אינו כן ועוד שכשהפעולה הוא ע"י אמצעי אותה הפעולה קבל המתפעל מצד יחס שיש בין פועל למתפעל והיחס הוא ההכנה שיש במתפעל וכשנתבטלה ההכנה נתבטלה הפעולה אבל הקב"ה אין יחס בינו לבינינו ואין יש הכנה שתספיק למתפעל לקבל הפעולה ואם פועל הש"י בנו הוא על דרך נס ולזה אנו אומרים עשה למענך אם לא למענינו אבל המלאך אינו כן הרי הקדמה אחת. הקדמה שנית שידוע שיותר עונש חייב מי שחוטא כשהמלך במדינה מכשאינו במדינה ואינו חייב כל כך עונש מי שחוטא במדינה ששוטר המלך בתוכה הנה יש יותר עונש כשהמלך בתוכה ויותר רחמי' כשהשוטר בה. ומצד אחר הוא יותר טוב כשהמלך בתוכה שאם יחטאו בענין המלחמה ובסדורה המלך יצילם שיש לו המון רב להציל והשוטר לא וכן פן אכלך ולא ישא לפשעכם מתנגדים אבל על כוונות שונות פן אכלך הוא על צד העונש ולא ישא לפשעכם הוא על צד הפסד סידור המגיע ממלאך פירוש שבהיות ישראל נהוגים מהש"י אם ימרו דברו יש חומרא שראויים לעונש כליון ויש קולא שאם יסלח השם יתברך יהיה הנהגתו מסודרת כבתחלה שהשפעים הבאים מהש"י בלי אמצעי אין צריך הכנה והש"י שלח מלאך לשלא ישיגם כליון על צד העונש אבל הודיעם שצריכים לקבל הנהגת המלאך וזה הוא שאמר שמע בקולו ואין זה בענין מצות שאינו אלוה אלא אם במשל יצוה שילחמו באמורי בתחלה לא ילחמו בחתי שיגיעם מזה עונש א"א סליחה ותיקון וימותו במלחמה שהפעולות המסודרות מהש"י ע"י אמצעי מוגבלים א"א שישתנו ולכן אף אם בטוחים מכליון שעל צד העונש יגיעם רע מצד הפסד ההנהגה. הנה הותרו שלשה קושיות על דרך הר"ן עם מה שחדשתי בו אם הקושיא הראשונה איך אמר ושמע בקולו אל תמר בו אינו בענין מצות ושיעבדוהו לאלוה חס ושלום אלא בענין סידור המלחמות כמו שר המלך שהולך למלחמה שמצוה המלך לכל האנשים שהולכים תחת רשותו למלחמה שיעשו כל מה שיצוה השר ההוא בענין סדור המלחמה. וגם הקושיא השנית איך אמר לא ישא לפשעכם אם לא יסלח הוא הקב"ה יסלח א"א שהפעולות המסודרות מהשם ע"י אמצעי מוגבלים א"א שישתנו אבל השפעים הבאים מהשם יתברך בלי אמצעי אין צריכים הכנה. וגם הקושיא השלישית שנראה מה שאמר בפרשה הזאת הפכי למה שאמר בפרשת כי תשא אינו כן שמה שאמר בפרשה הזאת לא ישא לפשעכם א"כ נראה שהקב"ה יסלח אם היה הולך עמהם ולא המלאך הוא בענין סדור המלחמה שאם יטעו בה הקב"ה יתקן ולא ינוצחו והמלאך אין לו יכולת לזה ומה שאמר בפרשת כי תשא כי לא אעלה בקרבך פן אכלך שמורה שהקב"ה יכלה אותם ולא המלאך הוא בענין העבירות שיותר ראוי העונש מי שעושה עבירות כשהמלך במדינה מכשעומד בה השופט. ויש עוד ספק רביעי למה אמר הנה אנכי שולח מלאך שעדיין לא חטאו ישראל לשיאמר שישלח מלאך בשלמא אחר מעשה העגל ניחא. ועוד ספק חמישי למה לא נתרעם משה עתה ונתרעם אחר מעשה העגל כשאמר לו הקב"ה כי לא אעלה בקרבך ושלחתי לפניך מלאך שאמר ראה אתה אומר אלי וגו' וישמע העם את הדבר הרע הזה וכי עד עתה לא היה דבר רע. תשובה להר"ן שלא אמר בכאן כי לא אעלה בקרבך שאף שאמר כאן אנכי שולח מלאך לא יחוייב שיעלה מעליהם שהרי ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ואעפ"כ היו משחיתים כמו שאז"ל ואתם לא תצאו משניתנה רשות וכו' ובעגל אמר לא אעלה בקרבך ולכן אמר וישמע העם את הדבר הרע הזה פירוש שאמר לא אעלה בקרבך ולזה נתרעם משה זהו דעת הר"ן. אבל נוכל לומר תשובה אחרת שלפי שהמדבר אינו מוכן לדבקות אלא ארץ הנבחרת אמר הקב"ה שרוצה לשלוח מלאך להביאך אל המקום אשר הכינותי שזה יספיק ובראות מרע"ה שזה דבר ראוי וחשב מכאן עד עשרה ימים נכנס בארץ שתק ולא רצה להתפלל שיעשה הקב"ה נס ללכת עמהם אלא מלאך אבל אחר שחטאו בעגל ראה משה שהדור ההוא א"א ליכנס בארץ שמי שחטא חטא כזה הם יחטאו יותר ושלא יכנסו לעד לעולם בארץ ישראל או לזמן רב לכן אמר כיון שנתאחר במדבר איני רוצה מלאך אלא הש"י והנה הותרו אלו השני ספקות. ונ"ל עוד תשובה אחרת לספק שכתבתי למה לא נתרעם משה וישראל עתה ונתרעמו אחר מעשה העגל והוא בשנקשה בפרשת כי תשא איך אמר עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים היה ראוי שיאמר לך עלה מזה אתה וישראל ועוד למה אמר אל הארץ אשר נשבעתי וכולי די שיאמר אל הארץ אשר ידעת או אל ארץ הכנעני מה צורך לומר אשר נשבעתי שכבר ידע שנשבע ועוד למה אמר אל ארץ זבת חלב ודבש והלא אין הקב"ה עתה בפנים מאירות עמהם לשיאמר אל ארץ זבת חלב ודבש ועוד כבר ידענו שהיא ארץ זבת חלב ודבש. תשובה נ"ל שלפי שהקב"ה כעוס עם ישראל לזה אמר לך עלה מזה אתה והעם שאינם ישראל אלא עם לשון גנאי ואתה העלית אותם וכאלו אני לא העליתים ועוד שאמרו עשה לנו אלהים כי זה משה עשו ממשה אלוה לזה אמר הרי אתה אלוה לדעתם ואתה העלית אותם ולא אני ואמר עוד אשר נשבעתי לומר אם לא בעבור השבועה לא הייתי מעלה אותם אלא שימותו במדבר ועוד אומר שאף אם העליתי אותם הייתי מעלה אותם לארץ רעה לא לארץ טובה אלא רעה כהם שהם רשעים אבל מה אעשה שעל כרחי אני צריך להעלותם אל ארץ זבת חלב מאחר שנשבעתי לאבותם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה ואני מפחד ומתיירא שיעשו לי שאעבור השבועה פן אכלך בדרך ולזה יותר טוב שלא אעלה בקרבם ולז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה ובזה הותר הספק החמישי שלפי שאמר כל כך רעות מהם לזה נתרעמו ישראל וגם משה. ועוד נ"ל לתרץ והוא שכאן אמר שהמלאך שישלח הוא לשני דברים אחד לשמרך בדרך. שנית ולהביאך אל המקום אשר הכינותי ובפרשת כי תשא לא אמר אלא אחד ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגו' לא לשמרך בדרך וזהו מצד כעס ולז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה שלא אמר שישמרם בדרך וא"כ בדרך מסוכן ומדבר נחש שרף ועקרב ודאי יקרם כליון אף שהקב"ה לא יכלם שאין צריך אלא לעזבם למקרה ומיד ימותו זהו דעתי בכל זה הענין. ויש להקשות עוד איך אמר לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אדרבה לפי ששמו בקרבו ראוי שיסלח שנא' כי עמך הסליחה וגם לפירוש שפירשנו למעלה קשה זאת ועוד מה זה שאמר ועשית כל אשר אדבר היה ראוי שיאמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר ידבר ועוד איך אמר והכחדתיו היה לו לומר ויכחידנו שבמלאך מדבר. והתשובה ההרשאות שני מינים המין הראשון שאדם נותן יכולת לאחר להיות כמוהו וכל מה שיעשה כאלו עשאו המרשה המין השני שאין נותן לו הרשאה אלא לדברים מסויימים ומיוחדים ואלו עשה יותר מהכתוב בהרשאה בטל. ובזאת הפרשה ההרשאה שנתן הקב"ה למלאך היה בכתב שכתב לו דברים מיוחדים שהוא לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי ולכן אמר השמר מפניו כלומר לא תחשוב שמה שיצוך יצוך מעצמו כי בכתב הוא מביא הדברים שיש לו הרשאה ממני ולפיכך שמע בקולו ואל תמר בו כי במרדך בו כאלו אתה מורד בי ומה שמצוך אני מצוה אותו ואולי תחשוב שאע"פ שתמרוד בו ועם היות שהמרי הוא לי שיוכל לישא לפשעכם לא ישא לפי ששמי בקרבו כלומר כי מהדברים שיש לו הרשאה ממני יש לו כתב חתום משמי ואין בכתב שיוכל לישא לפשעכם וביאר עוד ואמר כי אם שמוע תשמע בקולו בזה תעשה כל אשר אדבר כי הוא לא יצוה דבר מעצמו ולכן ואיבתי את אויביך ואמר עוד כי ילך מלאכי לפניך כלומר בענין ההליכה הוא ילך אבל הוא לא יעשה דבר שאני הכחדתיו ובזה הותר הספק הראשון איך אמר אל תמר בו שנראה ע"ז ח"ו שאינו אלא מורשה ואם לא יעשו מה שיצוה עוברין ציווי הקב"ה שאינו אלא שליח. וגם כן הותר הספק החמישי שלפי שהיכולת שלזה המלאך הוא מדברים מיוחדים לא נתקשה למשה ולישראל אחר שהוא לא יעשה מה שירצה אבל בפרשת כי תשא היא ממין הרשאה גמורה כמלך שנותן שטר אמנה שכל מה שיעשה הוא כאלו הוא עשאו לכן נתקשה למשה ולישראל. ועוד שבפעם הזאת לא חטאו ובפעם האחרת חטאו וחשבו שהוא לרעתם: ואחר שהשבתי לאלו הקושיות אקשה עוד קושיות והם למה חזר לכפול כי ילך מלאכי לפניך הרי אמר הנה אנכי שולח מלאך ועוד למה אמר מלאכי בכינוי ועוד למה אמר עתה לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם הרי הזהיר בזה בעשרת הדברות ועוד למה אמר ואל משה אמר עלה אל ה' וע' מזקני ישראל שאחרי מתן תורה וזכו למעלה גדולה מה צורך בהשגה הזאת ולא באה עתה אליהם נבואה ורש"י תירץ שפרשה זו קדמה למתן תורה וזה דוחק ועוד למה אמר ונגש משה לבדו ולא מצינו שדיבר הקב"ה אליו ולמה נגש ועוד מה ר"ל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ומה הכוונה במה שאמר ויחזו את האלהים ומה ר"ל ויאכלו וישתו ועוד כתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ו' ימים וביומא אמרו שאלו ו' ימים שלא נכנס משה לפי שצריך להתבודד בהם ומזה למדו שכל הנכנס למחנה שכינה טעון הפרשה ו' ימים ויש להקשות אם במתן תורה לא הוצרך זה ק"ו עתה. תשובה לכולן ויתורצו קצת מן הראשונות שזה המלאך שאמר עליו הנה אנכי שולח מלאך הוא הגדול שבכל המלאכים שהוא מטטרון והוא העלול ראשון וכל מקום שהולך הקב"ה הולך הוא ולזה אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו שמאחר ששמי בקרבו כל מה שיצוה הוא אני מצוה אותו וזהו שתרגם אונקלוס ארי בשמי מימריה פירוש מה שיאמר הוא בשמי אומר אותו ולזה לא אמר שיעבדוהו אלא שיעשו מה שידבר וזהו שאמר כי שמי בקרבו שמטטרון עולה שדי ובזה הותר איך אמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר היה לו לומר כל אשר ידבר אלא הכוונה אם שמוע תשמע בקולו אז עשית כל אשר אדבר שאני מדבר מה שהוא מדבר ולזה כפל פעם אחרת כי ילך מלאכי פירו' שהוא מיוחד לי והביאך אל האמורי וגו' דע שאני מכחידנו שכל מה שהוא עושה ע"י הוא עושה. ובזה הותר הספק הרביעי למה אמר עתה אני שולח מלאך שלא חטאו אמת הוא שלעולם במקום שהולך הקב"ה הולך מטטרון שהוא כמו שומר המלך מלשון מטרא שהוא תרגום משמרת או מלשון מטרונא. והיתר הספק הראשון שאין זה עבודה זרה מאחר שכל מה שידבר הוא בשם ה'. והותר הספק השני שאמר כי לא ישא והקב"ה סולח לומר שאפילו שהוא מטטרון לא נתתי לו יכולת לסלוח וגם אני לא אסלח או שחוזר למה שאמר אל תמר בו כי שמי בקרבו אבל המלאך שבכי תשא אינו זה אלא אחר שאינו במדרגה כל כך גדולה ולזה אמר לא אעלה בקרבך ואם הוא מטטרון לעולם נמצא עם הקב"ה ולפי שהיינו חושבים שמאחר שאמר אל תמר בו שהוא הדין במלאכים אחרים או גלגלים לזה אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולכן משה לקח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח לומר שיתאחדו עם השם יתעלה כדם שנושא את הנפש. וצורך העלייה שאמר ואל משה אמר וגו' שלפי שביאת המלאך היה איפשר שיסבב שיטעו באלהותו צוה עלה אל ה' ואמר מטטרון אל משה עלה אל ה' לשיראו אדנות השם יתעלה ושמושל במלאכים וגלגלים ועליית משה כדי שבאמצעותו ישיגו זה ובזה הותר למה נגש משה מאחר שלא דיבר עמו השם יתעלה. ומה שאמר ויראו את אלהי ישראל הוא משה ואהרן והזקנים כולם והעם לא יעלו במדרגה עמו וזה אינו רק לזקנים לא לאצילי בני ישראל וזה הוא שאמר לא שלח ידו ואלו הם ראשי המטות ולהם יותר מעלה מהמון העם ולזה קראם אצילים נאצלים מן העם ולא הגיעו לכל כך מעלה כזקנים אבל השגת הזקנים גדולה מהם וזהו אומרו לא שלח ידו פירוש נבואתו כמו היתה עלי יד ה' ולזה אמר בהם ויחזו ולא אמר ויראו כמו שאמר בזקנים ומשה ואהרן ולפי שלא היתה עליהם יד ה' לא הוצרכו להפרד מהאכילה כמשה ואהרן והזקנים ואלו ויאכלו וישתו ואמר שהזקנים ראו את אלהי ישראל וראו שהשם יתעלה תחת רגליו השכלים הנבדלים ונמשלו לספיר שהם ספיריים וזכים נבדלים מחומר ובמרכבה אומר וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא והוא נאמר על המלאכים וכמו שהספיר אין לו גוון בעצמו ומקבל הגוונים כן המלאכים אין להם גשמות עם היות שראום הנביאים בלבוש ובמראות משונות זו מזו ואמר כמעשה לפי שאומרי' שספיר בתולדתו אין לו זוהר והבהירות הוא אחר שבמלאכה יתוקן במעשה הראוי וגם תחת רגליו עצם השמים שהם הגלגלים וכל זה לשידעו שהקב"ה אלוה על המלאך ושהמלאך מטטרון אינו אלוה ולזה מטטרון עצמו אמר למשה עלה אל ה' ואם לא כן קשה למה אמר לו עתה מטטרון זה ובכל התורה לא דיבר מטטרון עם משה עד עתה ולא דיבר עוד. והמלאך שבכי תשא הוא גבריאל ולכן משה היה במקומו כל ימי משה ולזה אמר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל והוא מלשון גבריאל אבל מטטרון הוא מיכאל ואמרו בגמרא ויעף אלי אחד מן השרפים הוא מיכאל שנאמר והוא אחד מן השרים הראשונים ונאמר בו וסר עונך וחטאתך תכופר הרי שמיכאל נתון על הכפרה ולזה אמר שעם כל זה לא ישא לפשעכם ומיכאל הוא הגדול שבכל המלאכים שהוא מטטרון ואומר בו שמעופף כל העולם בעפיפה אחת וגבריאל בשתים שנא' מועף ביעף ובמיכאל כתיב ויעף שלא אמר אלא עפיפה אחת וכמו שארז"ל במס' ברכות. בהתרת הספק האחרון הוצרך התבודדות שבמתן תורה כבר היו נכונים שלשת ימים ועוד להיות מרע"ה בין ה' ובין ישראל לא היתה אז השגתו גדולה אבל בישיבה ההר מ' יום יש גודל המושג ענייני התורה בדקדוקיה והיה נבדל מהעם והשגתו בדבקות גדול והתמדתו מ' יום היה השפע יותר מעולה ולזה הוצרך ששה ימים ובשאר הפעמים שעמד בהר לא הוצרך לפי שכבר קנה שלימות בארבעים יום. וכל זה ענין חשוב ועמוק:

הנה אנכי וגו׳. פרוש, מלאך זה הוא המלאך הגואל את האבות, לא משרת ממשרתיו, אלא מלאך גדול כידוע למשכילים, כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי אלא הוא יתברך ושכינת עזו המתיחדת עמו בסוד (זכריה יד:ט) ״ה׳ אחד ושמו אחד״.

הנה אנכי שולח מלאך וגו׳. פרש״י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו׳ ודחה הרמב״ן. שהרי לא נתקיים גזרה זו עפ״י בקשת משה. מש״ה פי׳ הרמב״ן ז״ל דקאי על מלאך שהלך עם יהושע. וגם זה אינו נכון. חדא דלשמרך בדרך אינו במשמע על ביאת א״י אלא על דרך הילוכם במדבר. וגם מה שסיים המקרא ולהביאך אל המקום אשר הכנותי. משמעו דוקא בית הבחירה דעל כל אה״ק לא שייך לשון המקום. אלא הארץ. ולהלן מדבר בביאתם לארץ. וכאן מבואר ביחוד הבאתם אל המקום הנבחר לבהמ״ק. וא״כ אינו מובן מאי שייכות זה הענין של בית הבחירה לכאן. אבל באמת גם פרש״י גם פי׳ רמב״ן אי׳ ברבה פ׳ זו. וגם רש״י כיון שהעגל גרם לכך בדור שאחר משה. אבל חז״ל לא פי׳ כן אלא דרך כונה שני׳. אכן פשט הכתובים הוא אשר העלה הרמב״ן כאן על דרך האמת. הוא הפשט הנכון בזה הענין. אלא שיש לפרשו ולבארו. ומתחלה יש לבאר הא שכתוב בפ׳ בשלח ויסע מלאך האלהים ההולך לפניהם וגו׳. והלא מקרא מפורש וה׳ הולך לפניהם וגו׳ ולא מלאך. אלא תדע בכל זה דמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא. המלך שומר את עמו מכל צר ואויב. וגם רואה למלאות מחסורם. והכל עושה עפ״י רוב ע״י אנשים ממונים על כל פרט בשם המלך אכן יש עת רצון או שעה נחוצה שהמלך מתהלך בעצמו בקרב עמו ועושה מלחמתם וגם צרכיהם. ומכ״מ אין המלך הולך יחידי לעולם כדאי׳ בפרקי דר״א והובא בר״ן כתובות פ״א. אלא תמיד הולך לימינו שר רם ומתנשא על הממונים המיוחדים איש על צבאו. וכל מה שהמלך מדבר הרי הוא אומר לשר שבימינו ואומר בשמו. וה״ז דומה ממש לדבר המלך עצמו שהרי מפיו הוא מדבר. והממרה דבריו עונשו חמור מן הממרה דבר איזה ממונה אע״ג שגם הוא מנהיג משרתו בשם המלך מכ״מ הרי אין המלך לפניו. וכמו כן מלכותא דרקיע שהקב״ה משגיח על ישראל עמו ועבדיו. הן להרעיץ אויבם הן לפרנסתם. מכ״מ עפ״י רוב נעשה הכל ע״י שרי מעלה הממונים ממנו ית׳ איש על צבאו בשם ה׳ ובהשגחתו. כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו׳ וכן הוא בצרכי פרנסת ישראל ויבואר עוד בפ׳ תשא בעזרו ית׳. אכן בצאת ישראל ממצרים הי׳ ה׳ הולך בעצמו כ״י לפניהם. אבל לא לבדו אלא מלאך רם ונשא בצדו כ״י. וכ״ה בשמות רבה פ״ב עה״פ וירא מלאך ה׳ אליו ר׳ יוחנן א׳ זה מיכאל ר״ח א׳ זה גבריאל. כל מקום שהי׳ ר׳ יוסי נראה היו אומרים שם רבינו הקדוש. כך כ״מ שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. מבואר דמיכאל השר הגדול אינו שר ממונה ביחוד ע״ז הפרט אלא הולך לימינו של השכינה כ״י. והנה יש כמה הפרשים בין המלאך הממונה מן הקב״ה בין המלאך ההולך בצדו ית׳. ובא הקב״ה להודיע למשה להזהיר את ישראל האיך יתנהגו בזה המלאך לפי צורך השעה ולדורות בעת שיזדמן עת כזה כאשר יבא. ואמר הנה אנכי שולח. ולא אמר הנני שולח. כמו ואני הנני מביא וגו׳. וכן הרבה. אלא מודיע שאנכי בכל כבודי ית׳ מתהלך עם המלאך. וכיב״ז דקדקנו לעיל ו׳ כ״ט ע״ש:

לשמרך בדרך. דייק דוקא לזה הפרט. דכמו במלכותא דארעא בשעה שהולך המלך בכבודו. וברצונו להפיק רצון וטובה למי שהוא. פעם אומר לשר שבימינו ליתן וזה ג״כ כמעט דומה ליד המלך בעצמו. ופעם נותן בידו ממש. וזהו כבוד שאין למעלה ממנו. אמנם כשנדרש לשמירה היינו להרוג איזה צר ואויב אין כבודו של מלך להרוג בידו אלא משלח כרגע את השר שבימינו והוא הורג. ודומה לשמירת המלך בעצמו. כך מה שנדרש במדבר לפרנסת ישראל היו כמה דברים שהקב״ה בכבודו עשה כדאי׳ בב״מ דפ״ו ב׳. אבל להרוג נחשים ועקרבים וכי״ב צרכי שמירה הכל נעשה ע״י מלאך שבצד שכינה והיינו דכתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. פי׳ אותו מלאך שהיה הולך עם השכינה נסע בזו השעה ויעמוד מאחריהם להציל אותם ממצרים. וכן כאן דייק הכתוב לשמרך בדרך הולך עמדי מלאך והוא מיכאל או מטטרון לפי דברי רמב״ן אך לא מלאך מיוחד לזה הפרט כי אם הולך בצד השכינה ולכבוד:

ולהביאך אל המקום אשר הכינתי. גם בזה יפה כ׳ הרמב״ן שהוא בהמ״ק אבל מכ״מ לא כמש״כ הוא ז״ל כדכתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך. דא״כ אשר כוננתי מיבעי. אלא מדבר במקום הר המוריה שהכין ה׳ מעת בריאת שו״א. והודיע כאן הקב״ה דבאותה שעה שיהי׳ נבחר ונתגלה אותו מקום אשר הכינותי. יהא ג״כ באותו אופן שמתנהג במדבר. והיינו בימי דוד דכתיב ומלאך ה׳ היה עם גרן ארונה וגו׳ וע״ז המקום כתיב בדה״ב ג׳ בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד כו׳ והיינו לשון המקרא כאן אשר הכינותי. ובאותה שעה שעמד המלאך היתה השכינה עומדת לקבל קרבנותיו של דוד והמלאך התראה ג״כ שמה לכבוד השכינה. ואע״ג דתמיד הולך מיכאל. וכאן הי׳ מלאך המות ולא מיכאל לא קשה מידי דכבר אמרו בברכות ד״ד דמיכאל באחת כו׳ ומלה״מ בשמונה ובשעת המגפה מלה״מ באחת. הרי דאז יש לו מעלת מיכאל שר הגדול. והוא היה מתהלך לימין ה׳. וע״כ אמר הוא אל גד לאמר לדוד להקים מזבח שם. אע״ג שזה הדבר אינו משליחותו תמיד מכ״מ באותה שעה הי׳ הוא המלאך הגדול ההולך לימין:

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. על פרשה זאת התפלאו המפרשים ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, כי בפ' תשא הזכיר שאחר חטא העגל אמר ה' למשה לך עלה מזה וגו' ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ומרע"ה אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ומדוע פה שישראל לא חטאו כלל אמר ה' ג"כ שישלח מלאך ולא התאבלו ומשה לא בקש ע"ז כלל, ושם אמר שאם אעלה בקרבך וכליתיך, יפה אמר בהפך שהמלאך לא ישא לפשעכם, והשר אברבנאל חבר ע"ז ספר מיוחד בשם עטרת זקנים ובקר את כל דברי המפרשים אשר קדמוהו ושאל עליהם המון קושיות אמנם שטתו אשר חדש שפה לא יעד את המלאך רק בעת ילכו במדבר עד בואם אל הארץ המיוחדת להשגחת ה' שאז ינהגם ה' בעצמו, אבל המדבר לא היה ראוי לכך, וע"כ לא התאבלו כי היו מקוים לכנוס תיכף לארץ ואז ינהגם ה' בעצמו זה תורף דבריו, וכל מבין ירגיש כמה מהדוחק שיש בשטה זו, והלא במדבר ובמצרים נגד אבותם עשה פלא בעצמו שלא ע"י אמצעי ולמה יעזבם עתה אף לפי שעה להנהגת מלאך, ולמה קבל משה הנהגה זו לפי שעה בעוד לא חטאו ישראל, ואחר החטא לא רצה בזה אף לפי שעה ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ועוד שאלות הרבה אשר נמנעתי להזכירם מפני אהבת הקצור. ולדעתי המלאך שיעד עתה להנהגתם הוא ענין אחר מן המלאך שיעד אחר חטא העגל, שכבר בארתי בפ' שופטים בענין המלאך שהתגאה אל גדעון, שהמלאך יהיה לפעמים שליח שאין אדוניו אתו, ולפעמים ה' מדבר ופועל בו והוא שליח שאדוניו אתו, וה' שוכן בקרבו, וגדעון היה לו ספק במלאך שהתראה אליו ובקש אות שיברר לו שהוא מלאך שה' שוכן בקרבו, וזה יתברר לו ע"י שיקבל מאתו קרבן שהמלאך לא יקבל קרבן וזובח לאלהים יחרם, וע"י שקבל מאתו קרבן ידע שה' שוכן בקרבו, כמ"ש ועשית לי אות שאתה מדבר עמי (שופטים ו'), משא"כ מלאך של מנוח לא קבל קרבן לעצמו כמ"ש ואם תעשה עולה לה' תעלנה (שם יג) כי היה שליח שאין אדוניו אתו. והנה אמרו חז"ל שמכל דבור שידבר ה' נברא מלאך, ר"ל שכל דבור היוצא מאת ה' ר"ל גלות רצונו לעשות איזה דבר, תיכף יתהוה הדבר כי הוא אמר ויהי, והכח שיעמיד את הדבר אם להתהוות לפי שעה אם להתקיים משך זמן אשר ירצה ה', הוא מלאך ה' שליח מאתו להוית הדבר ההוא ולקיומו, וה' ינהיג לפעמים לפי סדרי הטבע שקבע מששת ימי בראשית עד ימי עולם, והכתות הממונים להנהגה זו נקראו צבא ה', כמ"ש ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו (תהלים קג), ולפעמים יצוה רצונו לשנות את הטבע וסדריה ואז יברא מלאך שנתן לו הכח לשנות את הטבע ולעשות נס להתנוסס, ובאשר גם ההנהגה ההשגחיית מתתדשת בכל רגע לעשות מעשיה כפי ההשגחה, אם לפי שעה אם בהמשך זמן, מכל דבור ודבור יברא מלאך שליח ה' לעשות הדבר שהוטב בעיני רצונו הטוב, ואם יהיה המעשה לפי שעה, יהיה המלאך לפי שעה, ואם לזמן רב, יתקיים המלאך הממונה לזה זמן רב. ועז"א חז"ל במליצתם שבכל יום נבראים מלאכים ואומרים שירה ונטבעים בנהר דינור, כי בכל פועל השגחיי שיעשה בכל רגע יברא מלאך שליח לעשות הדבר, והוא השירה שהוא אומר במה שימלא רצון ה', ונטבלים בנהר דינור שכבר באר דניאל בחזיונו שהמון המלאכים המושפעים מאתו יתברך הוא הנהר די נור די נפק מן קדמוהי, שהולכים דרך עולם הכסא אל עולם החיות, ויניעו את האופנים לפי רצונו כמ"ש (דניאל ז') כרסיה שביבין די נור וכו' נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי וכו' וכמו שבארתי בפי' שם, וה' יעד בתורתו שאם ישמעו אל מצותיו יתן מטר ושובע ושלום וכל הטובות, אף שלפי הסדר המערכיי יחויב שיהיה אז חרב ובצורת וכל רע, קשר ה' את סדרי הטבע בקשרים רוחנים שישתנו לפי מעשה בני אדם ושמירתם את מצות ה' או בעברם עליהם כן ישתנו אז סדרי המערכה לטוב או לרע, ומי הוא השליח הממונה מאתו יתברך אז לפעולות אלה לשנות את המערכה לפי מעשה בני אדם הבחיריים, בהכרח שהמעשים בעצמם שיעשו בני אדם כפי בחירתם הם המלאכים הממונים מאת ה' לשנות סדרי הטבע ולעשות טובות או רעות, שע"ז המליצו שמכל מצוה נברא מלאך, ואמרו חז"ל עשה אדם מצוה אחת נותנים לו מלאך אחד לשמרו, עשה שתי מצות נותנים לו שני מלאכים וכו', כי כל מצוה היא מלאך שליח לשמרו בשמירה השגחיית כפי כח אותה מצוה ויחוסה אל ההנהגה ההשגחיית, ובעת ירצה ה' לשנות חוקי המערכה לצורך ענינים כוללים, זה יעשה ע"י מלאכיו גבורי כח עושי דברו אשר בראם ויעמידם לפני כסא כבודו מששת ימי בראשית, והם עומדים בסדרים קבועים איש על משמרתו זה למעלה מזה ומקבלין דין מן דין מראש מקדמי ארץ. וזה יהיה בשני פנים, שלפעמים יהיה המלאך שליח שאין אדוניו אתו רק מסר בידו הכח לפעול כפי הצורך אל הנס והפלא, וזה לא יביט כלל אל מעשה בני אדם כי הוא שליח בלא תנאי, שאף אם ימרו העם ויעותו את דרכם הוא מחויב לעשות שליחותו כל עוד לא תגיעהו פקודת ה' לבטל השליחות, ולפעמים יהיה המלאך שליח שאדוניו אתו, ל"ל שעקר הפעולה יעשה ה' בעצמו, רק שכל פעולותיו שיעשה גם בעצמו הם ע"י שלוחיו ומלאכיו, ואז לא תקרא הפעולה על שם המלאך רק על שם ה' השוכן ומתלבש בו, ואז יקרא המלאך בשם ה' כי שמו בקרבו, כמו שתמצא ביעקב ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב וגו' שא נא עיניך וגו' אנכי האל בית אל (בראשית לא), ובמכת בכורות אמר ועברתי בארץ מצרים וכו' אני ה' ודרשו אני ולא מלאך ובכ"ז כתוב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, והיה המשחית שליח שאדוניו אתו, שלא כדרך הדבר שאמר תמיד הנה יד ה' הויה במקנך ואמרו חז"ל שיד ה' הוא הדבר, ובדה"א (כ"א) באר זה במ"ש וישלח ידו המלאך ירושלים לשחתה, שפי' שמ"ש וישלח ידו היינו המלאך, שהמלאך המשחית נקרא ידו של השם והוא היה המשחית והיה שליח שאין אדוניו אתו, עיין בפרושי שם, ויש הבדל בזה, שהמלאך שאדוניו אתו יקרא בשם האדון, וחייבים לשמוע בקולו ומצותיו כי ה' דובר בו והממרה את פיו הוא כממרה את פי ה' בפניו שחטאו גדול מאד, אבל המלאך שאין אדוניו אתו הוא אין לו לצוות ולהזהיר ואין חייבים לשמוע מצותיו. והנה בלכת ישראל במדבר כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ואמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל, נמצא שעמוד הענן והאש נקרא בשם מלאך האלהים שהיה הולך לפניהם לשמרם ולהאיר להם כמש"פ שם, והוא היה מלאך שאדוניו אתו וכמ"ש (במדבר יז) שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה וכו' ועננך עומד עליהם וכו', וע"כ היו משתחוים נכח עמוד הענן, שהשתחוו להאדון השוכן בו, ומלאך כזה יעד להם עתה במ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך, שהוא מלאך שיהא מרכבה ומעון לשכינת ה' אשר ישכון בקרבו, שהשם אשר שמו בקרבו באמצעות מלאכו ישמור אותך בדרך ויביאך אל המקום אשר הכינותי. ובזה הודיע להם שכבר הכין ההכנות הצריכים לשיבואו ישראל שמה מקדושת הארץ והכנתה לשיהיו עיני ה' בה, וגם כפי דברי חז"ל במדרש תנחומא רומז שהכין בהמ"ק של מעלה מכוון כנגד בהמ"ק של מטה, ולכן היה זה בשורה טובה כי לפי מעלת ישראל אחר שקבלו את התורה התעלה גם המלאך המוכן לשמרם בשכינת עוז ה' בו במדרגה גבוהה מאד, והמקובלים אמרו שהוא מיכאל אחד מן השרים הראשונים שהוא מלאך פניו, כמ"ש ומלאך פניו הושיעם (ישעיה סג), ולדעת חז"ל הוא מט"ט ששמו כשם רבו, משא"כ אחר חטא העגל רצה לשלוח שליח שאין אדוניו אתו, רק שמסר בידו הכח לעשות נסים ולשדד הטבע לצרכם, ובאר שם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך, ר"ל כי יש הבדל בין הממרה פי מלך בפניו שזה נקרא מורד במלכות וענשו כבד מאד, ובין העובר על מצות המלך שלא בפניו שזה רק חטא פרטי וניתן למחילה, וע"כ אמר שאם יהיה שליח שאדוניו אתו כמו שיעד בפ' משפטים, אם יחטאו יחשב זה כמורד במלכות שמים בפניו ויתחייבו כליה, וע"כ לא אעלה בקרבך רק ימסור הכח להמלאך לשמרם ולהביאם אל הארץ, וע"כ לא צוה שם שישמעו בקולו, כי מלאך הזה אין לו ענין עם העם לצוותם או להזהירם, כי לא נשלח רק לשמרם ולהביאם אל הארץ ואין לו להביט על מעשיהם כלל, וע"כ התאבלו העם ומשה התפלל ע"ז, לא כן מלאך הזה שהוא מלאך שה' שוכן בו, ונעלה עוד מן מלאך האלהים שהלך לפניהם עד הנה בעמוד אש וענן, כי הוא יוסיף פליאות ושמירה יתרה באשר הולכים ומתערבים אל ארץ אויביהם וצריך לכבוש האויבים ולגרשם, והגם כי בהרבה מדרשי רבותינו נראה שהבינו שהמלאך הנאמר כאן הוא עצמו המלאך הנאמר בכי תשא, וכן דעת רש"י ז"ל בפירושו, הנה נמצא להם מאמר אחד מסכים עם דברינו, והוא במדרש רבה (סוף פל"ג) הנה אנכי שולח מלאך אמר הקב"ה למשה מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים, וכן באברהם אמר ה' אלהי השמים הוא ישלח מלאכו לפניך, ויעקב אבינו אמר לבניו ובמלאך הגואל אותי א"ל הוא גאלני מיד עשו הוא הצילני מיד לבן הוא זנני ופרנסני בשני רעבון, אמר הקב"ה למשה אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים שנאמר הנה אנכי שולח מלאך בכ"מ שהמלאך נראה השכינה נראית שנאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכו' ויקרא אליו אלהים, ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבא להם תשועה, כך בסנה שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שמות ג), וכן בגדעון ויבא מלאך ה' וירא אליו מלאך ה', וכן לעתיד לבא בשעה שיגלה המלאך הגאולה באה שנאמר הנה אנכי שולח מלאך וגו'. והן הן הדברים שבארתי בזה בעזה"י. וכן הרמב"ן דעתו שמלאך הזה היה גבוה במדרגתו מן המלאך שרצה לשלוח אחר חטא העגל, עיי"ש:

ע ואע"פ שמשה רבינו ע"ה ביטל אותה גזירה שנאמר פני ילכו וגו' מכל מקום בימי יהושע חזר שנאמר אני שר צבא ה' עתה באתי עיין בהרמב"ן:

פ דאם לא כן אשר הכינותי לך מיבעי ליה אבל הכינותי סתם משמע לעצמו:

הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגומר עד סוף הסדר אמר יצחק זה לי ימים רבים בימי בחרותי חברתי על הפרשה הזאת מאמר קראתיו עטרת זקנים ושם שאלתי שאלות רבות בפרשה ועניניה והצעתי הצעות והמשכתי התשובות כפי ענין אותו מאמר ועתה מפני היות המקום הזה מקור לזה הדרוש אמרתי לחקור פה במה שחקרתי שמה ביתר שאת ומעלה. ואוסיפה על מה שזכרתי שם דברים כהנה וכהנה בפירוש הפסוקים ולכן אשאל במקום השאלות הנופלות בהם כפי פשוטם:

השאלה הא' מה היתה הסבה שרצה הקב"ה במקום הזה לנטוש את עמו ולהסיר מעליהם השגחתו הפרטית אשר השגיח בם מיום הוציאו אותם מארץ מצרים. ועתה למה הפקיד עליהם מלאך ינהגם הוא ימשול בם. והנה בפרשת כי תשא שאמר יתברך ושלחתי לפניך מלאך היתה לו סבה חזקה למה שחטאו בעגל. אבל כאן אחרי זכרון המעמד הנבחר ששמעו קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ותשובתם הרמתה נעשה ונשמע מה פשעם ומה חטאתם שנתחייבו בעונש גדול כזה. ורש"י כתב כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך ביאר שענין זה המאמר הוא עצמו מה שנזכר בסדר כי תשא ושנאמר כאן לבשר מה שיהיה. ובאלה שמות רבה (פ' ל"ב) גם כן יש מי שדורש זה על דבר העגל אבל הוא דבר בלתי נכון מפנים רבים. מהם כי הבשורה הרעה הזאת אין לה ענין כי היא לא היתה לאות על דבר שיהיה ולא שישובו בתשובתם ומה צורך אם כן בה. ומהם כי הבשורה לא תהיה אלא על מה שיהי' לקץ הימים וזמן ארוך. אבל על מה שיהי' אחרי חדש ימים היה מותר ודבר בטל. ומהם שהנה כפי זה הדעת יקצר הכתוב ולא יבשר בעון שיעשו בעגל אלא בעונשו וגם לא יבשר במה שיתפלל עליו מרע"ה וסליחת העון ובישר אם כן בתחלת הענין שהוא עון העגל ולא בישר בתכליתו שהוא הסליחה והכפרה אלא באמצעותו שהוא העונש שנגזר ולא נתקיים והוא זר מאד. ומהם שאין זה המקום נאות לבשורה הזאת כי תחלת הפרשה במשפטי התורה ומצותיה ועליית הרגל ואיך סמוך לזה יבשרהו בעונש העגל ויחזור לענין הראשון ממתן תורה באמרו ואל משה אמר עלה אל ה' ונכתבו הדברים כלם אם כן בלי סדר. וכבר הקשה על זה גם כן הרמב"ן אבל מצדדים אחרים:

השאלה הב' למה לא בקש מרע"ה כאן על הגזרה הזאת ולא צעק עליה כמו שהתפלל וצעק ע"ז עצמו אחרי עון העגל ואם קבל הנהגת המלאך בהיות ישראל זכאים בלי פשע איך חשב אחרי שעשו את העגל להרויח בתפלתו לבטל הגזרה הזאת. וחכמי הקראים כתבו שהמלאך הנזכר כאן היה ארון הברית שבו לוחות העדות ולכן אמר כי שמי בקרבו שבישרו בנתינת הלוחות ובארון הברית שילך לפניהם ויכבוש את הארץ. וזה אין ענין לו כי למה יבשרהו בזה. ועוד מעט וצוה במלאכות המשכן והארון גם כי אומרו בכאן ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם לא יפול בארון העדות. והראב"ע והרמב"ן מתירים זה הספק באמרם שאין זה המלאך הנזכר בסדר כי תשא כי כאן לא נאמר לא אעלה בקרבך כמו שנאמר שמה כי המלאך הנזכר כאן הוא מיכאל השר הגדול והוא המלאך הגואל ששמו כשם רבו הנקרא מלאך פניו וכמו שהעמיק הרמב"ן בזה סודותיו ושלכן קבלו משה כאן. אבל בסדר תשא כי לפי שהיה מלאך אחר פחות מזה לכן לא קבלו שמה. וההיתר הזה איני רואה לקבלו מפנים. האחד כי הכח לא יוכר ויובדל אלא מפאת הפועל הנמשך ממנו וכתב החוקר שאין דרך אלינו לעמוד על מציאות השכלים הנבדלים ומספרם אלא מפאת פעולותיהם בהנעת הגרמים השמימיים. והנה הגיד הכתוב כאן שהפועל שיעשה המלאך הזה הוא שיביאם לארץ וישמרם וזה עצמו הוא מה שכתב בסדר כי תשא שיעשה המלאך הנזכר שם והוא המורה ששני המלאכים אחד כיון שפעולתם אחת. ומה שאמרו שלא נאמר במלאך הנזכר שם כי שמי בקרבו אינו טענה כי כל מלאך וגם כל נביא שליח השם נאמר בו כי שמי בקרבו וכמו שאמר (דברים י״ח:י״ט) הנביא אשר ידבר בשמי. האמנם בעבור שהזהיר בכאן השמר מפניו ושמע בקולו הוצרך לתת הטעם בזה באמרו כי שמי בקרבו אבל שם שלא הזהיר השמר מפניו וגו' מהסבה שאבאר אחר זה לא הוצרך לומר שם כי שמי בקרבו. והפן השני שאם נודה שהי' יתרון באחד מהמלאכים האלה על האחד כפי צורך העם ותועלתו נראה שהמלאך הנזכר שם היה יותר טוב ומועיל אליהם מזה כי כאן נאמר כי לא ישא לפשעכם מורה שהי' ממדת הדין. ואותו שנזכר שמה לפי שלא נאמר בו כן מורה שהיה ממדת הרחמים. כי לכן אמר כי לא אעלה בקרבך וגו' פן אכלך בדרך. והפן השלישי שאיך יאמרו שמשה קבל המלאך שנאמר לו כאן מפני שידע מדרגתו ושלא קבל הנזכר שם לפי שהיה מלאך אחר פחות ממנו. כי הנה עליו השלום בתפלתו אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי מורה שלא היה יודע אם הוא המלאך הראשון אם לא וא"כ איך התפלל שלא ילך. והיה ראוי לשאול ראשונה ממנו יתברך שיודיעהו אם היה המלאך ההוא אותו שנאמר לו כאן. ואם הוא עצמו יקבלהו ואם לא יפצור בדבר. והנה רבינו נסים זכרונו לברכה בדרשותיו כתב על זה שלא נאמר כאן כי לא אעלה בקרבך ועם היות שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לא היה מתחייב מזה שלא ילך השם בתוכם ולזה לא נצטער משה כאן כי למה יקשה לו זה יותר ממ"ש ושלחתי את הצרעה לפניך כי בהיות המנהיג אותם הוא השם יתברך יהי' המלאך כלי משמרתו והצרעה כלי חפצו. אבל בסדר כי תשא כשאמר לו יתברך לא אעלה בקרבך אז הבין ברוע הענין והתאבל העם ונצטער מרע"ה ובקש שילך בתוכם. זה הוא דעת הרב החסיד הזה לקוח קצתו מדברי רש"י וקצתו מדברי הרב ר' משה בר נחמן כמו שתראה. וכמה מהספקות יתחייבו לדעת הזה. הא' כי איך יתכן שאדוננו משה לא יבין כוונת השם יתב' ויסכל דרכיו. ואם כך היה הדבר היה לו להתנצל עליו בתפלתו אחר עון העגל ולומר ה' אלהים אם קבלתי ענין המלאך היה שלא הבנתי כוונת דבריך. ועתה שפירשת לי שלא תעלה בקרבנו אחלה פניך אל נא תעזוב אותנו. והב' שבאומרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו וגו' כי לא ישא לפשעכם מבואר נגלה הוא שיעלה ה' מעליהם ולא ילך בתוכם כי אם ילך לפניהם ה' כמו שהיה מיום אשר הוציאם ממצרים לא היו צריכין למלאך כמו שלא נצטרכו אליו עד כה. ואם היה המנהיג הוא יתברך בעצם ואמת והמלאך היה מתחת ידו וכלי לכלי השגחתו איך יאמר עליו כי לא ישא לפשעכם ולמה יצוה שישמעו בקולו. אבל כל זה מורה ששליחות המלאך היה אות הכרחי להסתלקות ההשגחה האלהית מהם וכבר חשב הרב להתיר זה הספק עם מה שאמרו במכילתא במכת בכורות שכיון שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שעם היות שאמרו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו' היתה הכוונה שהוא יתברך יעבור עכ"פ אבל לא ימנע שיעברו עמו משחיתים עושי רצונו. וכל זה איננו שווה לי כי עם היות שנודה להסכמת שני המאמרים הסותרים ההם בדרך הרב מה שאינו מחוייב כמו שאזכור אח"ז הנה אין הנדון דומה לראיה כי במכת בכורות היה אפשר שיהיו משחיתים רבים עם השי"ת יכה וישחית האחד זולת למה שיכה וישחית האחד ואין כן הדבר בהנהגת העם שאין מקום שתי ההנהגות מבלי שאחת תתערב את האחרת אם לא שהקב"ה ינהיג קצת העם והמלאך קצתו ולמה לא יבקש משה עליו. ומה שהביא הרב מהצרעה אינו דומה למלאך בשום צד כי לא צוה יתברך שישמעו בקולה ולא ימרו את פיה ולא אמר בה כי לא תשא לפשעכם כמו שאמר במלאך לפי שהיה מבואר שהצרעה היתה כלי להכות בה את העמים מבלי בחירה ורצין מה שאין כן המלאך שהיתה ההנהגה מסורה אליו בהחלט כמו שמבואר נגלה בפרשה. האמנם למה לא נאמר כאן כי לא אעלה בקרבך אינו למה שחשב הרב אלא לענין אחר הכרחי אבארהו בפירוש הפסוקים:

השאלה הג' אם היה שהקב"ה גזר אומר כאן לשלוח לפניהם מלאך ומרע"ה קבל ביאתו והשם לא חזר מגזרתו איך אם כן לא נתקיימה ולא יצאה לפועל הגזרה ההיא כי הנה כל ימי אדון הנביאים השגיח השם על עמו. והרב המורה כתב בפל"ד ח"ב שענין הנה אנכי שולח מלאך לפניך הוא מה שנאמר במשנה תורה נביא אקים להם וגומר ואין כוונת הרב לפרש שם המלאך הנזכר כאן על הנביא אלא שהודיעו שישלח אחרי מותו נביא. אבל שלא יהיה במדרגתו שידבר השם עמו פנים אל פנים אלא שיבואהו המלאך וידבר עמו ויהיה המלאך הנזכר שם אם כנוי לשכל הפועל המנבא לנביאים או הכח המדמה שיקראהו הרב מלאך ולפי דעתו זה יצא היעוד הזה לפועל אחרי מות מרע"ה בנביאים שנבאו אחריו ע"י מלאך ויותרו עם זה לדעתו שלשת השאלות אשר שאלתי עד הנה. אבל הדעת הזה אינו נכון כפי פשט הכתובים מטענות. הא' לפי שמפשט הפסו' נראה שהמלאך שזכר כאן ינהג כל ימי היות ישראל במדבר עד בואם אל ארץ נושבת וכמו שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום וגומר ואמר כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו' וידוע שבימי משה באו ישראל לאמורי ומשה גרש סיחון ועוג וכן כתב רש"י ולפי זה הודיע יתברך שהמלאך הזה ילך במדבר בימי משה עד הכנסם לארץ כי לא זכר בו דבר שיעשה אחרי הכנסם לארץ אלא במדבר בדרך ואמנם מה שנאמר במשנה תורה מהנביא הוא יעוד לאחרי מות משה ואחרי בואם אל הארץ. ראה תחלת הפרשה כי אתה בא אל הארץ וגו' ויצא מזה שאין המלאך הנזכר כאן הוא הנביא שנזכר שם כי המלאך יהיה במדבר בימי משה והנביא בארץ אחרי מותו. ולכן היה המלאך כענין הצרעה שנאמר כאן סמוך ליעוד המלאך ושלחתי את הצרעה וכתב רש"י הצרעה לא עברה את הירדן וכו' אם כן לא צדקו דברי הרב בזה. והטענה הב' אם על הנביא היה היעוד הזה מה יהיה ענין אמרו כי לא ישא לפשעכם כי הנה אף על פי שהנביאים ינבאו על ידי מלאך לא ימנע השם מהיותו מוחל וסולח לעונות עמו ישראל ומי יתן ידעתי אם היתה הכוונה ביעוד הזה כדברי הרב המורם מה תועלת היה בידיעה הזאת לישראל והיה די שיודיעם שבכל דור ודור יהיה להם נביאים שיישירום ויזהירום ושישמעו בקולם. אבל אין נורך להודיעם שתהיה נבואתם מאמצעות הכח המדמה או מהשכל הפועל כי לא היה להם צורך בזה. ההתפלספות בלא תועלת. וחכמי הקראים פירשו המלאך הזה על יהושע שיעד השם למשה שהוא יביאם אל הארץ ויכבשה אליהם וקרוב לזה פי' הרלב"ג המלאך הנזכר כאן על הנביא עצמו שהוא מלאך השם ושלוחו ופי' המלאך הנזכר בסדר כי תשא על השכל הפועל. ונתנו דברי התורה לשיעורין ויתחייבו להם הספקות אשר העירותי. האמנם במדרש תנחומא אמרו שהמלאך הנזכר כאן הוא אשר בא ליהושע בהיותו על יריחו והשתחוה לו ושע"ז נאמר שם אני שר צבא ה' עתה באתי. אני שבאתי למשה רבך ולא קבלני ונטה הרמב"ן לדעת הזה וחשב שאז יצאה לפועל הגזרה הזאת אבל אין ראוי לקבלו לפי שלדעת המדרש היה המלאך הזה על צד העונש על מעשה העגל ושזה עצמו הוא מה שנזכר בפרשת כי תשא ולכן אמרו שם בתחלת המאמר. אמר הקב"ה לאומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהיו משמרים אותם אף אתם כן אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני הייתי מהלך לפניכם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ועכשיו עשיתם עו"ג ככנעניים איני משלח לפניכם אלא מלאך. ראה מה בין הראשונים לאחרונים אמר הקב"ה למשה אנכי שולח מלאך לפניך השיבו איני חפץ אלא בך יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו שנאמר ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו וגו' הנך רואה בעיניך שלדבריהם בא היעוד הזה על צד העונש בעבור מעשה העגל ויתחייבו לדעת הזה הספקות אשר זכרתי בשאלה הראשונה. ותמה אני מהרמב"ן איך קבל מחז"ל שזה היה המלאך שבא ליהושע ולא קבל שהיה על צד העונש וחלק עליו ומאמרם מדובק ואחד הוא. ועוד יקשה לדעת המדרש מה שהקשיתי כנגד הרב המורה שמלאך הזה נאמר כאן שילך עמהם בהיותם במדבר עד בואם אל הארץ. ואיך אם כן לא בא כל ימי המדבר ובימי משה ובא אל יהושע אחרי מות משה בהיותם בארץ. ועוד כי אם היה היעוד הזה על צד העונש בעבור עון העגל והקדוש ברוך הוא לתפלתו של משה שב מחרון אפו ולא בא המלאך כאשר דבר איך בא אם כן בימי יהושע בהיות ישראל זכאין מבלי עון עו"ג ואיך לא צעק יהושע אל ה' עליו בעת רצון כמו שעשה רבו בעת הכעס וצעק על מתי העי ולא על הדבר הרע הזה זה לא יתכן:

השאלה הד' מה ענין זה המלאך כי הנה כבר נודע שהדברים אשר יפעל הקב"ה בעולם המורגש הזה על ידי אמצעיים. הנה הם אי אפשר שיהיו אלא מאחד משני מינים המין האחד הוא מהאמצעיים שהם בעלי שכל ובחירה. ויפעלו כאשר יבחרו וירצו ואלה ראוי שיקראו מנהיגים לפי שתמסר אליהם ההנהגה והם ינהיגו ברצונם ודעתם. והמין הב' הוא מהאמצעיים שהם במדרגת הכלים ואין להם בחינה ורצון ולא יכולת במה שינהגו ויפעלו אלא כפי המסודר אליהם מהפועל האמתי. ומזה המין הם הכחות הפועלות הטבעיות וכמו שאמרו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואלה לא נקראים מנהיגים אלא כלים או אמצעיים כליים וכבר נמצא לחז"ל יאמרו בדבר מהדברים שיעשהו הש"י מבלי אמצעי וירצו בו אמצעי מנהיג בחיריי ועכ"ז לא יכחישו שימצאו בפועל ההוא אמצעיים כליים כי הנה במכת בכורות באה הקבלה שעשאה הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ורצו בזה שלא באה ההכאה ההיא מאחד משרי מעלה מטבעם ובחירתם אלא מהרצון האלהי עצמו. אבל לא ימלט שעשה אותה על ידי כלים מתיחסים אליה כאלו תאמר אויר שנתעפש אז בלי סבה טבעית מתיחס למזג בכורי מצרים או שהשליט עליהם פתאום היציאה מן השווי או זולתו מהאופנים שעל ידו באמצעותו באו למות בפתע ולכלי הזה כוונו באמרם משניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. ולכך אין המאמר ההוא סותר על מה שדרשו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כי שם שללו היות ההכאה ההיא על יד אמצעי בעל בחירה ורצון פועל ההכאה בהנהגתו. ואליו קראו מלאך שרף שליח שהם כלם שמות יאמרו על האמצעיים הבחיריים המנהיגים. אמנם באמרם שנתנה רשות למחבל ירמזו לכלי ההכאה ולכך אמרו אינו מבחין כי אין לו בחינה ובחירה ואינו הפועל באמת אבל הוא כלי לפועל ומאחר שישולח הכלי לפעול לא יחדל מהפעולה בעבור זכות המקבלים, וזאת היא הסכמת שני המאמרים האלה באמת ולא כמו שחשב רבינו נסים כאשר זכרתי למעלה. וכאשר ידעת מיני האמצעיים והמלאכים האלה. ראוי לשאול במלאך הנזכר כאן בפרשה מאי זה מין מהם היה. ואם נאמר שהיה מהמין הראשון פועל ומנהיג כפי רצונו ובחירתו יתחייב מזה שרצה אז הב"ה שיהיה העם הנבחר כיתר האומות המיוחדות להנהגת המשרתים ולא יהיה ביניהם הפרש כלל כי כל העמים מעשה ידי יוצר וחלק אותם לכל העמים תחת כל השמים וכמ"ש שר מלכות יון שר מלכות פרס. ואם היה המלאך הזה הוא אשר בא אח"כ ליהושע כדברי הדרש יתחייב שיהיו ישראל בארץ הנבחרת כשאר האומות בארצותם לגוייהם ובמה יודע איפה שהם חלק ה' חבל נחלתו ומושגחים בהשגחתו הפרטית ומה יהיה היעוד שנאמר לאברהם והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם. ומאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ואמרו הארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וגו' ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ושאר הפסוקים המעידים זה עצמו. גם כי אם תהיה הנהגתם בזה האופן על ידי מלאך לא תהיה ההשגחה כפי פעולות הפרטים ומחשבותיהם כי המערכות השמימייות לא יתנו הטוב וההצלחה על עשיית החוקים והמצות. הנה מכל הצדדים האלה יראה שלא היה המלאך הזה מהמין הראשון מהמלאכים המנהיגים. ואם אמרנו שהיה המלאך הזה מהמין השני כלי ישולח בהם לעשות רצון הפועל יתברך במדרגת הצרעה יקשה אם כן צורך ההודעה הזאת הנה אנכי שולח מלאך לפניך כאלו אז מחדש ישלחהו ואינו כן כי גם קודם לזה תמיד מלאכיו יצוה להם לשמרם בדרך כלים וכמו שאמר קודם לזה ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. ועוד יקשה אם היה המלאך הזה במדרגת הכלי איך אמר עליו השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי כל זה אי אפשר שיאמר על הכלי שאינו פועל בבחירה ורצון גם שבסדר כי תשא נאמר ושלחתי לפניך מלאך וגו' כי לא אעלה בקרבך ואם היה המלאך כלי מה היה עונשם בשליחותו ומה היה ענין אומרו כי לא אעלה בקרבך שמורה שהיה מלאך במקום הי"ת ולא אמר זה על הכלים בלתי בעלי בחירה ורצון. גם תשובת משה ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו וגו' אין ענין לו אם היה המלאך כלי כי הכלי יצטרך אל הפועל שיפעל בו. ואם ישלח אח הכלי יתחייב שילך גם הוא עמהם ומה אם כן ענין המלאך זה מי יתן ואדע:

השאלה הה' באמרו כי לא ישא לפשעכם כי הנה המאמר הזה מורה שיהיה המלאך קשה לישראל מהליכת הב"ה עמהם. אמנם בפרשת כי תשא אמר כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך ויורה שלתועלת ישראל היה שולח המלאך לפניהם. והם מאמרים סותרים. גם יקשה אמרו כי לא ישא לפשעכם כי עם ה' החסד ועמו הסליחה לא ביד המלאך. ואין לפרשו שהקדוש ברוך הוא לא יסלח אם ימרו את פי המלאך כי הכתוב אומר לא ישא שחוזר אל המלאך. ולא אמר לא אשא. ורש"י כתב כי לא ישא לפשעכם אינו מלומד בכך שהוא מן הכת שאינן חוטאין ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו והם דברי הגדה נאותים להעדר הסליחה. אבל לא נתן הסבה למה תלאה במלאך ולא בו יתברך. ורבינו נסים השיב לשני הספקות האלה יחד באמרו כי פן אכלך בדרך הוא ע"צ העונש שאם יחטאו ישראל לפניו לא יסלח להם אבל יכלה אותם כרגע אמנם אמרו כי לא ישא לפשעכם אינו ע"צ העונש שאין יכולת ביד המלאך להענישו אבל הכוונה בו שכאשר יצוה אותם המלאך דבר לתועלתם לא ימרו בו כי אם לא ישמעו בקולו אבל יעשו חלוף מה שיצוה אותם לא ימשך אליהם התועלת והטוב המסודר להגיע במה שצוה כי יתבלבל הסדר והשפע המגיע ממנו להיותו מסודר על ידי אמצעיים מוגבלים א"א שישתנה ויעבור השפע ההוא באמצעי אחר ובזה יתיר הספק שאין לא ישא לפשעכם עונש בחיריי ולכן אינו סותר למה שאמר פן אכלך בדרך וגם שאין הכוונה הנה הסליחה אלא שאין ביד המלאך לתקן מה שהם יעותו ולזה ראוי שישמעו בקולו. זה הוא דעת הרב ואינו נמלט מחולשה רבה וספקות. לפי שאף שישראל ימרו פי המלאך ויתבלבל סדר השפע המגיע ממנו מי המונע שהשי"ת לא יוכל לתקנו בהיותו משגיח ודבק בם כמו שיעשה בהיות ישראל עוברים על מצותיו שיש בהם מהתועלת וטוב שברצות השם יבטל עונשם ויהפוך את הקללה לברכה כי לא קצרה ידו מהושיע. ועוד שבמשנה תורה נאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו וידוע שכל הנביאים היתה נבואתם על ידי מלאך ולפי דרך הרב זה היה ראוי שיאמר הכתוב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא לא ישא לפשעו כמ"ש כאן כיון שהכל תלוי בבלבול הסדר וההנהגה אבל אנכי אדרוש מעמו יורה שהוא עונש מהש"י על עוברי דברו וכן לא ישא לפשעכם הוא בהכרח עונש אלהי לא לבד בלבול הסדר. גם כי לפי דרכו היה לו לומר אל תמר בו כי תאבדו דרך והיא לא תצלח כיון שהכוונה כולה בלבול הסדר לא שיזכור לשון סליחה ויתלה אותה במלאך:

השאלה הו' באמרו כי ילך מלאכי לפניך והביאך לפי שהמאמר הזה הוא כפל ומותר גמור אחרי שכבר אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' וכ"ש שבא במלת כי המורה על הטעם:

השאלה הז' במה שאמר אח"ז לא תשתחוה לאלהיהם וגו' כי הכנסת אזהרת הע"א בזה המקום והברכות הנמשכות אליה אינו מענין הפרשה וכבר הזהירה תורה על הע"א בעשרת הדברות ובמשפטים והיה ראוי שאחרי והביאך אל המקום יסמוך את אימתי אשלח לפניך שהוא ענין מקושר עם כבוש הארץ ונצחון האויבים והרמב"ן כתב שלהיות חטא ע"א חמור מאד הזהירה התורה עליו בכמה מקומות. אבל לא נתן טעם להכנסת הדברים האלה שלא במקומם. וכבר הרגיש הרב בחולשת טעמו:

השאלה הח' באמרו ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן וגו' ונגש משה לבדו והם לא יגשו וגו' כי אחרי שכבר ניתנה התורה וזכו כל ישראל לשמוע הדברות מפי הגבורה מה צורך היה בעליה הזאת. והנה לא בא אליהם דבור כלל. אבל הם מעצמם השיגו מה שהשיגו ולכן יקשה למה צוה בעלייתם שמה כיון שלא הגיעה אליהם שם נבואה כלל ואולי שבעבור זה כתב רש"י שהפרשה הזאת קדמה למתן תורה ומאשר הוקשה אמרו ואת כל המשפטים פירש שהם שבע מצות בני נח ובשבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו במרה ויכתוב משה את התורה מבראשית עד מתן תורה. ופירש ויאמר ה' אל משה לאחר מתן תורה ומבואר הוא שפשט הכתובים וסדרם לא יסבלו הדעת הזה:

השאלה הט' באמרו ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו' ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וגו'. ויש בזה שתי דעות לחכמינו מהם גנו זאת ההשגה ואמרו שבעבורה נתחייבו כליה ושהתפלל עליהם מרע"ה והאריך להם הקדוש ברוך הוא ואח"כ מתו על זה נדב ואביהוא ובתבערה יצא אש ה' ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבעם ושעל זה נאמר לא שלח ידו שלא העניש שם בעת ההיא מכלל שהיה ראוי לשלוח בהם יד ולדעת הזה נטה הרב המורה וכבר ביארתי כוונתו כפי האמת בפ"ח מן מאמר עטרת זקנים. וכת אחרת שבחו ההשגה הזאת מכללם היה אונקלוס והראב"ע והרמב"ן והרלב"ג ומפרשים אחרים וכל אחד פירש ההשגה הזאת כפי דעתו. והנני מעיר בכאן הספקות שיתחייבו לכל אחת משתי הכתות האלה. ואומר שהדעת הראשון לא יתכן מטענות. הא' שאם היתה השגת הזקנים משובשת איך לא פירשה התורה ואיך החליטה עליהם ויראו את אלהו ישראל ויחזו את האלהים. הב' כי הנה הכתוב אומר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל וגו' מורה שכלם השיגו אותה ההשגה בשוה. והג' אמרו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו והוא שם חדש לא נודע להם עד עתה כי הכתוב קראם זקנים לא אצילים. והיה לו לומר ולא שלח ידו אליהם כי בידוע שבזקנים ידבר. והד' למה חזר לומר ויחזו את האלהים אחרי שכבר אמר ויראו את אלהי ישראל ואם היו הזקנים הם האצילים יהיה אחד מב' מאמרים האלה ללא צורך. והה' שאמר ויאכלו וישתו ואם נאמר זה לגנות ענינם שנטו אל הגשמיות כדברי הרב המורה היה ראוי שיזכר הטעות הזה סמוך לטעות השגתם ויאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו' ויאכלו וישתו. ואח"כ יאמר ואל אצילי ישראל לא שלח ידו. והו' לדעת הרב המורה שפירש לבנת הספיר על החומר הראשון יקשה לו אומרו וכעצם השמים לטוהר כי זה אי אפשר שיפורש על החומר הראשון והרב לא דבר מזה המשל והסתיר פנים ממנו. הרי לך ששה ספקות לדעת המגנים. ואמנם לדעת המשבחים יפלו גם כן ספקותי. הראשון אומרו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוים לשלוח בהם יד ואם היתה השגתם נכונה כראוי למה תהיה בם יד ה' להזיקם. ומה שכתב הר' לוי בן גרשום לתקן זה שלא ניזוקו עם היות שהשיגו השגה חזקה שהמשיג אותה ימות כמ"ש מנוח מות נמות כי אלהים ראינו ויעקב אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי וכן בישראל השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי אינו כלום כי זה יצדק במשיגים הדרושים היקרים בהריסה מזולת הקדמותיהם כי הריסתם תחייב בהם הצער והסכנה ההיא אבל אצילי בני ישראל אם לא הרסו והשיגו השג' אמתי' בהקדמותיהם למה יומתו. והספק הב' הוא הג' אשר זכרתי לדעת המגנים למה קראם אצילים וקודם לזה קראם זקנים. והספק הג' הוא הד' שזכרתי לדעת המגנים למה אחרי אומרו ויראו את אלהי ישראל אמר עוד ויחזו את האלהים:

השאלה הי' באמרו וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ובמסכת יומא (דף ד') אמרו שאלו ששת ימים שלא נכנס משה לענן היה לפי שהתבודד בהם. ומזה למדו שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששת ימים וזה הוא לדעת האומרים שויכסהו הענן ששת ימים חוזר למשה ששת ימים אחרי שמיעת עשרת הדברות שהיו בתחלת הארבעים יום שעלה משה לקבל הלוחות וכמו שהביאו רש"י בפירושיו ובזה ראוי לספק מה היתה הסבה שלא הוצרך מרע"ה פרישה במעמד הר סיני כשנתנה התורה האלהית אם היה שנצטרך אליה אח"כ במקום ההוא ושמדרך כל נכנס למחנה שכינ' שיתפרש ו' ימים ורבינו נסים בדרשותיו השיב על הספק הזה באמרו כי משה לא הוצרך פרישה מפאת עצמו כי הוא לא היה צריך אליה להיותו משל ודוגמה לדורות. וזה כי הפרישה לא יצטרך אליה מי שצריך אלא כדי להעתיק נפשו מענין אל ענין באופן שיהיה מוכן לקבל שפע או לעשות מעשה לא היה מוכן בתחלה וזה הענין לא היה בחוק משה כלל כי הוא היה מנבא בכל עת שירצה כמו שאנו מקובלים סמוכים על המקרא שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. והיה אם כן מוכן בכל עת ולא היה צריך לפרישה להכין עצמו לקבל הנבואה כי תמיד היה מוכן אליה אבל היה פרישותו כדי לתת משל ולמוד שכל מי שיכנס למחנה שכינה יצטרך פרישה זה הוא דעת המורה במלותיו. ואינו נכון בעיני מטענות. ראשונה שאלו היה הענין כמ"ש היה נמשך המנהג בכל עת שיכנס משה למחנה שכינה שיעשה פרישה ואין הדבר כן שלא מצאנו לו פרישה אלא בזה המקום בלבד והוא ממה שיורה שלא היה זה להיותו משל ודוגמא לדורות כי יאמר אומר שלא נפרש משה בזה המקום להיות הגזרה כללית מצורך ההפרשה ליכנס לאלהות אלא להיות הדבר שהשיג כאן גדול המעלה והשיעור וכמ"ש ונתתי לך את לוחות האבן והתורה והמצוה ולא נלמוד אם כן מזה שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה כי הנה מצינו משה עצמו פעמים רבות נכנס שמה ולא נפרש. ושני' כי הנה עם כל דברי הרב לא הותר הספק למה לא נפרש משה במעמד הר סיני בעת מתן תורה כ"א היתה הפרשתו לתת בנין אב ולמוד לדורות כמ"ש למה לא נתן הבנין אב ההוא בעת ההפרשה הזאת משל ודוגמא לדורות אבל שהיה משה רבינו צריך אליה בעצם ואמת מעצמו ושמכאן נלמוד לכל הנכנס למחנה שכינ' שטעון פרישה ויתבודד קודם לכן. ק"ו מאדון הנביאי' שנצטרך עליה. וזה הוא שאמרו שם אלא מר מהיכא יליף מהכא דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענין ששת ימים מאי ששת ימים זה בנין אב וכו' והרב פי' ע"ז הלשון מה משה שהרי משה לא היה צריך לפרישה שהיה מוכן בכל עת כמו שתראה מדבריו וחוץ מכבוד תורתו אין הכוונה כן. אלא מאי ששת ימים רוצה לומר מה צורך שיאמר הכתוב ויכסהו הענן ששת ימים להר כי הנה ימים רבים יותר מהם כסהו אם היה ויכסהו חוזר להר אבל הית' הכוונה בויכסהו הענן למשה ששת ימים ושאלה ששת הימים היה משה רבינו מתבוד' ומשתדל להיותו נפרד מחומרו כדי לזכות במראה העליונה ההיא ואז ויקרא אל משה ביום השביעי כי כבר היה באופן כך מהפרישות מחומרו שהיה כבר ראוי והגון למראה האלהית ההיא. זה הוא אמית' פירוש המאמר ההוא לא שיאמרו שהיתה ההפרשה בלתי צריכה למשה אלא להיותו משל ודוגמם לדורות. והסתכל אמרם שכל הנכנס למחנה שכינ' טעון פרישה כי הנה יכוונו בזה ענין נכבד אביא אותו בפירוש הפסוקים האלה ותשאר אם כן השאלה הזאת בחזקה:

השאלה הי"א באמרו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה והוא למה ישב משה רבינו בהר עם השם כל הזמן הרב הזה שממנו נמשך מעשה העגל ומה צורך היה בעמידתו שמה כל הימים ההם. כי הנה לא ימלט משנאמר שהוצרך לזה בעבור הלוחות שנעשו באותו זמן ולא בזמן יותר קצר או שהוצרך לשבת שם כל הימים כדי שילמוד התורה והמצות כלליהם פרטיהם ודקדוקיהם ואין לנו שנאמר שעמד בהר כל אותם הימים מחכה ומצפה הלוחות בעוד שעשאם הקדוש ברוך הוא כי היה אפשר בכח האלהי לעשותם ולכתבם ברגע אחד או יום אחד. והנה העולם כלו עליונים ותחתונים נבראו בששת ימי בראשית ואיך יצטרך פועל הלוחות מ' יום ומ' לילה בהיותם נעשות על צד הפליאה לא על יד משה. ואף שנודה שלא היה אפשר להעשות הלוחות כי אם בכל הזמן ההוא עדין יקשה ולמה ישב משה בהר כל אותו זמן מבלי מאכל ומשתה והיה ראוי שבהיות משה עם העם יפסול ויכתוב הקדוש ברוך הוא את הלוחות ואחרי היותם בשלמותם יקרא אל משה להר ויתנם אליו לא שישב משה בהר כל הימים הרבים ההם מבלי צורך. ומלבד כל זה יקשה עוד אם היו המ' ימים הראשונים בעבור מעשה הלוחות למה כשעמד להתפלל על מעשה העגל ישב גם כן בהר מ' יום ומ' לילה כימים הראשונים בלי פחות ויתר. הנה מכל הפנים האלה יראה שלא היתה ישיבתו בהר כל אותם הימים בעבור הלוחות ואם נאמר שהיתה כדי ללמוד התורה והמצות הנה יקשה גם כן ולמה ישב שם כל הזמן ההוא בעבור זה הקצור קצרה יד השם מללמד אותו כל התורה על רגל אחד ימים או עשור. והנה ביום מתן תורה באמרו עשרת הדברות ושאר הפרשיות שאחריהם והמשפטים כלם וירד משה אל העם ועשה כל הפעולות אשר עשה וכמו שאפרש. וכפי הערך הזה בימים מועטים היה יכול משה ללמוד כל התורה כ"ש כפי הרצון האלהי שיפעל הדברים בזמן שירצה. ואף כי לדעת האומר שבת ודינין במרה איפקוד. ועוד כי מה צורך היה שישב משה בהר כל הימים שילמוד את התורה נבדל מהעם בלי מאכל ומשתה והיה די שבהיותו במחנה יודיעהו השם מאהל מועד המצות כלם אחת אל אחת יום ליום יביע אומר כמו שנתנו פרשיות רבות למשה מאהל מועד. ועוד כי אם למוד המצות חייב הישיבה בהר כל הארבעים יום למה זה כשעמד בהר מתפלל על ענין העגל ישב במספר הזה בעצמו מ' יום ומ' לילה בלי חלוף ובפעם השלישית שעמד שם לקבל הלוחות אחרונות למה זה ישב גם כן שם באותו מספר מהימים בעצמו לא פחות ולא יותר. והנה לא אמר בשתי הפעמים האחרונים ההם תורה ומצות כי כבר קבלם ולמדם בפעם הראשונה וראוי מפני זה לתת טעם במ' יום ומ' לילה האלה:

השאלה הי"ב למה לא זכר הכתוב כאן אחרי שהעיד שעמד משה בהר מ' יום ומ' לילה מה שנאמר במשנה תורה שלחם לא אכל ומים לא שתה. והנה זה היה הנס גדול ונפלא ולמה לא זכרו הכתוב במקום הזה שהוא המקום הראוי אליו ולא ראיתי למפרשים על השאלות השתים האלה דברים והנני מפרש הפסוקים ומתיר השאלות האלה כלם:

הנה אנכי שולח מלאך וגו' עד ואל משה אמר עלה אל ה'. עתה יבאר הכתוב השכר והטוב שיעשה הש"י עם עמו בשומרם מצותיו חוקותיו ומשפטיו אשר זכר וכבר הודעתיך פעמים כי המאמתים מחכמינו וכן הוברי השמים קימו וקבלו שיש לכל אומה ואומה ועיר ועיר מזל וכוכב בשמים מורה עליו לא ישתתף בהוראה ההיא אומה או עיר אחרת. והם לפי דעת הראב"ע השרים שזכר דניאל שר מלכות פרס שר מלכות יון. אבל לדעתי הם השכלים הנבדלים המניעים לגרמים השמימיים והם יקראו בתורה אלהים ואלהות כמ"ש ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואחז"ל (ש"ר פ' ט"ו) אין הקדוש ברוך הוא נפרע מהאומה עד שנפרע מאלוהיה תחלה. אמנם האומה ישראלית אינה תחת ממשלת מזל וכוכב ולא ממניעיהם כי הוא ית' בעצמו משגיח בהם ומשפיע עליהם וכמו שכתב הראב"ע ז"ל דבר מנוס' הוא כי יש לכל עם ועם כוכב ידוע וגם כן לכל עיר ועיר. והשם שם לישראל מעלה גדולה להיות השם יועצם ולא כוכב להם כי הנה ישראל נחלת השם עד כאן. ועל זה נאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' וגו' ומפני זה נקרא הקדוש ברוך הוא בערך האומות אלהי האלהים אבל בערך ישראל נקרא לבד אלוה או אלהים או אלהי ישראל לפי שהוא משפיע באומות על ידי אמצעיים בסד' מוגבל טבעי והוא ית' סבה רחוקה להם ואלהי האלהים להם אבל בישראל הוא משפיע קרוב מבלי אמצעי ולכן בערכם נקרא אלהים בלבד כמ"ש ואנכי אהיה להם לאלהים. ואמר אני ה' אלהיכם. וכן אמרו בפרקי ר' אלעזר על בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם שבדור הפלגה באו שבעים שרים לפני הקדוש ברוך הוא והפילו גורלות על שבעים אומות ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על ישר' שנא' כי חלק ה' עמו ואלה הדברים הם על דרך דברה תורה כלשון בני אדם וכו'. ואין להקשות על זה ממה שנא' בספר דניאל מיכאל שרכם כי לא קראו שר ישראל כמו שאמר שר מלכות פרס שר מלכות יון אלא שרכם שהכוונה בו כמו שפירש הרמב"ן שר מבקש רחמים עליהם וכמו שביארתי בספר מעיני הישועה פירש ספר דניאל אשר חברתי. האמנם מפני שהיתה לארץ הנבחרת סגולה הנפלאה ויחס גדול לקבול הניצוץ האלהי ולהיות העם היושב בה מושגח ומדובק מהאל ית' מבלי אמצעי ויתר הארצות היו מונעות לזה ובלתי סובלות אותו הוצרך יתברך לתת לישראל עמו הארץ הנבחרת כי היא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה. כי כמו שהגלגל הסובב הקשר היותר חזק שיש לחלקיו עם הנבדל המניע אותו הוא בעגול הגדול האוזר אותו אשר הוא באמצע ברוחק שוה בקטביו וגם בעגול ההוא יש מקומות יותר מוכנים להראות בהם פעולת הנבדל והם מקומות הכוכבים כי שם ימצא באמת היחס היותר חזק והקשר היותר נראה בנבדל. ככה מכל הישוב בכללו נתיחד חלק ממנו מיוחד ומסוגל להראות מפעלי האלהות בו והיא הארץ הנבחרת. ונתיחד עוד חלק ממנה והוא ההר חמד אלהים לשבתו הר ציון שהוא ביתר שאת ומעלה בערך מקום הככב בגלגל והמקום הזה אשר בחר ה' בו נקשר בקשר אמיץ ודבקות נמרץ אלהיי להשגיח ביושביו בהשגחה פרטית בלי אמצעי מה שלא היה כן בשאר הארצות. וכבר יראה אמתת זה מהקדושות שנמצאו בה תמיד אם בבריאת אדם וחוה שנבראו בה ונקברו בה. ואם ממה שצוה יתברך לאברהם שיצא מארצו וילך לדור בה וגם כן מענין העקידה שהיה בה. וככה מהנסים הנעשים בבית המקדש תמיד וממצות השמיטה והיובל ובשאר המעלות שזכר החבר למלך כוזר. ואמנם ששאר הארצות הן משוללות מהמעלה והסגולה נפלאה והקדושה הזאת יראה מכמה מקומות כי הנה בארץ מצרים לא היה משה מתפלל להיותה בלתי מוכנת מלאה גלולים וכמ"ש כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה'. ובפרשת האזינו נאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו וגו' רוצה לומר שכאשר הנחיל ית' הארצות כלם לבני אדם והיה זה בהפרידו בני אדם והם בוני המגדל שהפיצם על פני כל הארץ. הנה אז בהנחילו אותם יצב גבולות עמים והם ארצות שבעת העממים שתהיה למספר בני ישראל. והיה זה לפי שחלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ובעבור שיחדם להנהגתו והשגחתו הנחילם הארץ היותר מוכנת לזה מכל הארצות. וזכר שעוד עשה עמהם חסד גדול ונפלא והוא אומרו ימצאהו בארץ מדבר ר"ל שהדבק ההשגחה העליונה בהם בארץ הנבחרת הקדושה לא היה הפלא עצום כל כך להיות הארץ ההיא מוכנת לזה מאד אבל בארץ המדבר שמצד עצמה היתה בלתי ראוי' לחול בה ההשגחה האלהית היה החסד והפלא יותר גדול בהנהיגו אותם בארץ הרעה ההיא בעצמו מבלי אמצעי. וזה הוא ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון שהם תוארים לרוע הארץ ועל כל זה יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו בתורה ובמצות ובידיעות האלהיות יצרנהו כאישון עינו ר"ל כאישון עין האדם שהקיף עליו ביצירתו כמה כתנות ולחיות כדי לשמור אותו. וזכר שעשה זה בחפץ גדול וגבורה רבה כנשר יעיר קינו. והחסד בכל זה היה שבהיותם במדבר המקום הרע ההוא ה' בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר כלומר שר או מזל או מלאך ינהיגם על ידו. הנה התבאר מכל זה שטבע המדבר וכן ארץ מצרים היה מונע הדבקות האלהי בהיות העם שמה. ולכן אמר הנביא ע"ה מצא חן במדבר עם שרידי חרב וכמו שיתבאר ולזה אמרו במ"ר (שמות רבה פרשה ל"ו) מתוך בני ישראל לא בחר הקב"ה בעולמו אלא בארץ ישראל ומארץ ישראל בחר בבית המקדש ובבית המקדש בחר בקדש הקדשים ובכלל אמרו ישראל הדר בחוצה לארץ כו'. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א' כ"ו י"ח) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וגו' והסבה בזה שארץ ישראל אינה תחת ממשלת שרי מעלה כי היא מיוחדת להנהגתו י"ת והדרים חוץ ממנה לא יונהגו באותה השגחה העליונה כ"א מהנהגת השרים וזו היא העבודת אלילים שזכרו. ולהיות הדבקות האלהי מצר לארץ הנבחרת וסותר לשאר הארצות נאמר לאברהם במצו' המילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים להגיד שלא בכל מקום שיהיו שמה בניו וזרעו תדבק בהם ההשגחה האלהית כי זה א"א אלא בהיותם בארץ הקדושה ההיא אז יהיה להם לאלהים מנהיג ומשגיח בהם מבלי אמצעי שר ולא מלאך:

ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. אומר שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ליחדם להנהגתו תחת כי אהב את אבותיו ראה להביאם אל ארץ הארץ הקדושה המוכנת אלי' ולהוציאם ממצרים ארץ טמא' והוציאם משם ביכלתו המוחלט והביאם אל הר סיני והשלימה שם בשלמות הנפשיי ע"י התורה והמצות שנתן להם בעצמו יתברך ולא על ידי אמצעי לפי ששני הפלאות הגדולות האלה רוצה לומר היציאה ממצרים וקבול התורה מפי הגבורה היו מפועל ההשגחה העליונה ולא מפאת המערכה. ואחרי שהשמיעם עשרת הדברות בכללותם ולמדם המשפטים הנכללים בהם אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך כאומ' אתם חרדתם מהראותי עליכם בכבודי ובעצמי עד שאמרתם ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות וכן הוא הראוי כי לא תחשבו שכמו שזכיתם לדבקות העליון הזה ביציאת מצרים ומתן תורה עד היום כן יהיה תמיד במדבר הגדול והנורא הזה אשר תלכו בו כי כמו שאין אתם מוכנים ולא יכולים לשמוע דברי כך המדבר הזה אינו מוכן לסבול הדבוק העליון והשגחתי האלהית ולכן הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולא היה זה להנהיגם תמיד כמו שינהיגו שאר המלאכים בשאר האומות אלא בלבד לשמרך בדרך והוא המדבר בעוד שילכו בו ולהביאך אל המקום אשר הכינותי והוא הארץ הקדושה והמחוז אשר הכין להושיבם שמה. והיתה אם כן ביד המלאך הנהגתו ושמירתו לישראל בעודם בדרך במדבר עד שיבואו לארץ לא עוד כי לא ילך המלאך עוד בפניהם בבואם לארץ ולא לענין הכבוש כי ילך לפניהם ה' ושמה תדבק השגחתו בהם לא על ידי שליח כמו שיעדו לאברהם אבינו. הנה התבאר טעם הדבור הזה בזה המקום. והנה משה רבינו לא בקש עליו לפי שרא' היות הדבר ראוי והגון ושלא היה מן הדין שיעשה הקדוש ברוך הוא עמהם הפליאה העצומה ההיא מדבוק שכינתו בארץ מדבר הבלתי מוכן אליו מבלי הכרח וצורך רב. וחשב עם זה שעוד מעט ימים או עשור יבואו אל ארץ הנבחרת ויראה אליהם שם כבוד ה' ומזאת הבחינה לא היה בזה מהעול והזרות כלל. ואתה תראה שאדון הנביאים לא בקש מהי"ת שיעשה נס גדול מבלי הכרח רב כי הוא לא בקש על המן וענני הכבוד ולא על הבאר והגלות השכינה על הר סיני לבלתי מוכנים בטבעם וכל מה שנעשה מזה הקב"ה עשאו בחסדו המוחלט ולכן שתק הנה מרע"ה ולא בקש עליו עם היות שבהליכת המלאך תהיה מדרגתו שפלה בחדלו נבואתו ממנו אך למה שירד לעומק המחשב' האלהית נראה שהמדבר היה בלתי מוכן אבל מונע בטבעי לדבקות האלהי ושבמהרה יבואו אל המנוח' ואל הנחלה ותחול בתוכם השכינה כבראשונ'. קבל הענין בתקותו שעוד מעט תשוב העטרה ליושנה בארץ הטובה והמוכנת אלי'. והותרו עם זה שתי השאלות הראשונות מצורך ביאת המלאך ולמה לא בקש משה עליו. ולכן להיות שליחות המלאך לענין המדבר בלבד לא אחרי היותם בארץ. אמר כי אם שמוע תשמע בקולי ועשית כל אשר אדבר. ואיבתי את אויביך וצררתי את צוררך. ואמר גם כן והכחדתיו רוצה לומר לא תחשבו כי בשלחי המלאך לפניך אסתיר פני ממך ואעזבך כי אני תמיד אשים עיני עליכם ואם שמוע תשמעו בקול המלאך ועם זה תעשו כל אשר אדבר רומז לאזהרת העבודת אלילים שיזכור מיד אחר זה אני בעצמי איבתי את אויביך. וכבוש האויבים בארץ יהיה ממני ולא מפאת המלאך ואמר והכחדתיו לכל אויב מהם ואמנם תשלום זה הענין עם תשובת השאלה הג' הנה יתבאר בע"ה במקומו הראוי לו והנה המלאך הזה אשר זכר היה הכוונה בו שכל נבדל ינהיגם בדעתו ובחירתו לא שיהיה במדרגת הכלי אלא במדרגת המנהיג הפועל שינהיגם במקום הקדוש ברוך הוא כל הימים שילכו במדבר עד בואם אל ארץ נושבת אשר ה' דורש אותה. והבטולים שזכרתי לדעת הזה הנה התירם הוא בזה הדרך. אם הא' והוא היות העם הנבחר שוה לשאר האומות בלי יתרון כלל באותם הימים שתהיה הנהגתו. אומר שגם באותם ימי המדבר היתה מעלת ישראל עם המלאך הגואל אותם ביתר שאת ויתר עז משאר האומות וזה אם מצד המנהיג ואם מצד ההנהגה. אם מצד המנהיג לפי שהמלאך השלוח לישראל היה העלול הראשון היושב ראשונ' במלכות ששמו כשם רבו משפיע ביתר השרים כלם. אמנם מנהיגי שאר האומות היו העלולים האחרונים המושפעים ממנו. ואם מצד ההנהגה כי הנה שאר המלאכים תהיה הנהגתם לאומותיהם כפי טבע הארץ ושעות תולדותיהם מהמערכה השמימיית. אמנם המלאך השלוח לישראל ינהגם על פי התורה צוה לנו משה וכפי מה שיקיים כל אחד מהם חוקי האלהים ותורותיו ככה תהיה הצלחתם אע"פ שינגד לענין הטבעי והמערכת השמימיית ותהיה ערך הנהגתו לקיום המצות כערך שאר השרים למערכה השמימיית כי כמו שהם ישיבו את המונהגים שלהם אל אשר יהיה שמה רוח המזל והמערכה ככה המלאך המנהיג לישראל ינהיגם כפי מה שיקיימו התורה ומצוותיה ולכן היה המלאך ההוא העלול הראשון שיוכל לשנות בחכמת בוראו סדרי המערכה השמימיית. ואמנם הב' מענין השגחה הפרטית כפי פרטי הפעולות שיראה סותר אל היותה ע"י אמצעיים התירו הוא כי אם הפקיד הקב"ה מלאכיו משרתיו עושי רצונו על עם ועם להנהיגם על מעשיהם כבר נאמר בהם שהם מושגחים בהשגחה פרטית. והנה המלאך השלוח לישראל היה להנהיגם על פי התורה והמצות ולכן היו תמיד בהשגחה פרטית ממנו יתברך ועל ידי אמצעי. ואמנם המלאך הבא ליהושע היה משתדל לבקש תחבולות לעשות בהם מלחמה ליריחו בחשבו שילכדה בחוזק ידו לכן בא אליו המלאך להודיעו שלא יהיה הדבר כן כי ה' ילחם להם ולא הוא ולזה אמר של נעלך מעל רגלך רוצה לומר הסר המחשבות החומריות מלבך כי אין המלחמה הזאת אנושית תצטרכו בה לקשת וחנית וכידון אבל היא אלהית שהעיר תלכד בדרך נס ותהיה חרם לה' ודבר קדוש. וזה הוא כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא ולכן סיים הספור שם באמרו ויעש יהושע כן ר"ל שחדל מהלחם בעיר ולזה בא לו המלאך להודיעו זה כי היתה נבואת יהושע על ידי מלאך. ומה שאחז"ל (ש"ר פ' ל"ה) אני שבאתי למשה רבך ולא קבלני נוכל לפרש שאין כוונתם שבא להנהיג את העם כי הנה לא אמרו אני שבאתי לישראל בימי משה רבך אלא אני שבאתי למשה רבך ולא קבלני שלא קבל משה שתהיה נבואתו על ידי מלאך ולא אמצעי אחר אבל יהושע קבלו שהית' נבואתו על ידי מלאך ואפשר הוא שזה היה דעת המדרש ולא המדרש הוא העיקר אלא הפשט האמתי. הנה התבאר ענין המלאך שנ' למשה ומדרגתו והותרה בזה השאלה הד'. ולהיות המלאך הזה השלוח למשה מנהיג נגיד ומצוה לישראל כל ימי היותם במדבר. הזהירם הקב"ה השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו רוצה לומר שלא ימרו את פיו בעשותם דבר שימנע מהם ועל זה אמר השמר מפניו כי השמר פן ואל מצות לא תעשה הם. הנה אם כן השמר מפניו הוא במצות לא תעשה. ואמרו ושמע בקולו הוא במצות עשה שלא ימרו פיו ונתן הסבה בשניהם אם למה שאמר בסמוך אל תמר בו אמר כי לא ישא לפשעכם רוצה לומר שאין בידו למחול ולסלוח החטאים והעונות. אבל ימשך אליהם מהעונש מה שחייבם שורת הדין וכן נתן טעם באמרו ושמע בקולו במה שאמר כי שמי בקרבו רוצה לומר כי בשמי ידבר ולכן ראוי שתשמעו בקולו ותעשו מצותיו. והנה אמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית וגומר להגיד שאם ישמעו בקולו ועם זה יזהרו מהע"א כמו שביארתי שבזה יעשו דבר השם. הנה אז כבוש הארץ וגרוש הכנעניים ממנה לא יעשה אותו המלאך השלוח לפניכם כי אם הקב"ה בעצמו. וזה הוא ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך רוצה לומר כי אויביך יהיו לי לאויבים ואלחם בהם. ויש הפרש בין אויב לצורר ובין ואיבתי לצרתי. כי האויב הוא השונא בלב ומחשב להרע אמנם הצורר הוא הצר המצר בפועל ובמעשה. והנה אמר עוד כי ילך מלאכי לפניך כדי לתת טעם למה שאמר ואיבתי את אויביך וגו' כלומר אם אמרתי שלא יהיה כבוש הארץ ומלחמת האויבים על ידי המלאך הוא לפי שהמלאך ההוא לא ינהג כי אם במדבר עד בואם לארץ לא עוד. ולכן לא יהיה הוא הכובש לאויבים ומכחידם אלא אני וזה הוא כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והכחדתיו. ואמנם אמרו בפרש' כי תשא כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך אינו סותר למה שאמר כאן לא ישא לפשעכם לפי שהמלאך עם היות שלא יעבור על פשע ולא יכפר עון כמו שנזכר כאן. הנה יהיה עונשו כפי החטא ויהיה עונש מוגבל שיוכלו שאתו אמנם כשילך עמהם הקב"ה עם היות שפעמים רבות יכפר בעד חטאתם כרחמיו וכרוב חסדיו הנה במורדם בו אולי יענישם כפי הדין והמשפט הישר ויתחייבו כליה מפני שיערך החטא כפי מעלתו יתברך אשר חטאו לו ולהיותו בב"ת השלמות ראוי שיהיה החוטא נענש עונש מופלג בלי תקון ויהיה כליה גמור' ואין כן המלאך להיות שליחותו מוגבל. והשכר והעונש למקיים מצותו או עובר על דברו יהיו מוגבלים שיוכל לסובלם כי אינה הכליה מוחלטת. והותרו בזה השאלות הה' והו'. והנה סמך לזה אזהרת העבודת אלילים לא תשחחוה לאלהיהם להזהירם שלא יחשבו שלא הוזהרו בע"א אלא להיות הש"י מנהיגם ומשגיח בם כמ"ש לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. אבל להיות המלאך מנהיג אותם ומושל עליהם יהיו כיתר האומות המיוחדות להנהגת המשרתים ולא יחשב להם לעון לעבוד המלאך ההו' אחר היותו שלוחו של מקום. הנה מפני זה הוצרך במקום הזה להזהירם לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם שאף ע"פ שינהיגם המלאך ישמרו עצמם מהשתחוות ומעבוד אליו ולא לשרים אחרים בלתי לה' לבדו וכן אמרו באלה שמות רבה אל תמר בו אל תמירני בו ואל תעשה תמורתו שמא תאמרו ?והו' השר לו אנו עובדים והוא נושא פשענו לא ישא לפשעכם לא כמו שכתוב כי נושא עון ופשע אבל הוא לא ישא הנה נטו למה שביארתי ואמר בדרך כלל ולא תעשה כמעשיהם שהוא כולל כל מיני העבודות והמעשים המתועבים ההם. אבל שיעשו בהפך וזה הוא כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. וכפל הדברים הרס תהרסם ושבר תשבר להגיד שיטחנם עד אשר דק לעפר ויזרם לרוח כי חרם הוא וזכר שכאשר יעשו זה אע"פ שהמלאך ינהגם הנה הם על כל פנים יעבדו את ה' אלהיהם בהיותו מחוייב המציאות ומנהיגם האמיתי. לפי שלא יעלה בלבבם שהאלהים הזרים ההם מצליחים לעובדיהם בדברים הגשמיים כדברי הנשים השאננות ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל. הנה בעבור זה הודיעם יתברך שהוא יפרע אליהם בבטלם עכו"ם מן הארץ מיני הטובות כלם. ולכן זכר כל מיני הטובות כפי הדעת ההמוני שהם ד'. הא' שההצלח' והטוב הוא בבריאות והחיים הארוכים כי האדם כשיקנה זה קנה לעצמו ועליו אמר ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ר"ל שהעובד האמתי לא יצטרך להנהגת הרופאים לשמור בריאותו כי הוא יתברך יברך את מזונותיו ואף שיהי' כל מזונו מאכל לחם בלבד שזכרו הרופאי' שהמלאים ממנו מזיק מאד ומשתהו מים שהם יסוד פשוט ואין מהם הזנה לאדם הנה עכ"ז הקב"ה יסיר המחלה כל חולי וכל מכה מהם. והנה באומרו וברך את לחמך ואת מימיך הוא יעוד לשמירת הבריאות ובאומרו והסירותי מחלה מקרבך הוא הסרת החולי. והמין הב' מההצלח' בעיני ההמון הוא הבנים כי הם ישמרו מציאות האדם וזכרונו בעולם ויעשוהו נצחי במקום שהוא נפסד ועל זה אמר לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא רוצה לומר שלא יהיה בהם איש עקר ולא אשה עקרה שלא יולידו ולא משכלה רחם משכיל העובר שלא נגמר הויתו ושדים צומקים עד שימותו הבנים קטנים אבל כלם יבואו בכלח אלי קבר זה הוא מספר ימיך אמלא שאמרו כנגד הבנים. והמין השלישי בהצלחה בעיני ההמון הוא הכבוד כי הוא מעלה לאדם והנכבד שבכבוד הוא נצחון האויבים ועל זה אמר את אמתי אשלח לפניך רוצה לומר שיהיו נמוגים כל יושבי הארץ מפניהם ולא יעצרו כח להלחם בם. ואמר גם כן ושלחתי את הצרעה והוא הדבר שיבוא בקרב האויבים קודם יכנסו ישראל לארץ ויש אומרים הצרעה מלשון צרעת וכפי הפשט מין השרצים שהיה נושך אותם בפניהם כי כל זה יהי' סבה לנפילתם וכבושם. ולפי שתפול עליהם אימתה ופחד והמם השם מהומה גדולה אמר ושלחתי את הצרעה והוא משל נאה מאד כי הצרעה היא בריה חלושה תעשה כאב גדול בעוקצה כן ישראל שהיו אומה חלושה בערך העממים יכאיבום באופן שיתנו עורף וינוסו מהם. ואמר שלא יחשבו ישראל שפתע פתאום יהיו כל העממים מגורשים מן הארץ וכאשר לא יהי' כן יאמרו כי מבלתי יכולת ה' לא גורשו משם. לכן אמר לא אגרשנו מלפניך בשנה אחת אך מעט מעט אגרשנו מפניך. והמין הד' מההצלחה ההמונית הוא העושר וריבוי הקנינים ועל זה אמר ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וגו' שהם ארצות רבות וטובות ושלא יהיה ענינם כמלכי האדמה שיקראו בשמותם עלי אדמות שאינם מושלים בהם וזה הוא כי אתן בידכם את יושבי הארץ. ואפשר לפרש כי מפני שאמר מעט מעט אגרשנו מפניך פן תרבה עליך חית השדה אמר שכל שכן יצטרכו לזה מפני הרחבת גבולם שיהיה מים סוף ועד ים פלשתים ורבה העזובה בקרב הארץ. ויראה מכאן שהיה רצון השם שלא ימחו שבעת עממים בפעם אחת אבל ישבו קצתם ביניהם למס עובד בעוד שלא תתישב הארץ האמנם אחר שיפרו צוה שלא יחיו כל נשמה. ומפני שאמר עד אשר תפרה ונחלת את הארץ הוצרך לפרש תחומה ולזה אמר ושתי את גבולך וגו' והזהירם שכאשר אתן בידיהם את יושבי הארץ לא יכרות להם ברית אבל בהפך שלא ישבו בארצך. ואין זה מפחדם פן ירבו והיה כי תקראנה מלחמה שילחמו בכם אלא מפני הלמוד הרע שימשך משכונת' פן יחטיאו אותך לי רוצה לומר שהם יהיו סבה שתחטא בע"א כמוהם וזה הוא כי תעבוד את אלהיהם כי בלי ספק בדבר הזה יהיו לך למוקש ולכן אינו מהאכזריות שלא ישבו בארצך והותרה השאלה הז':