שמות כג, כא

אל תמר בו. לשון המראה, כמו (יהושע א יח) אשר ימרה את פיך:

כי לא ישא לפשעכם. אינו מלמד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו:

כי שמי בקרבו. מחבר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משתף בו, ורבותינו אמרו זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו מטטרו"ן בגימטריא שדי:

אִסְתַּמַּר מִן קֳדָמוֹהִי וְקַבֵּל לְמֵימְרֵהּ לָא תְסָרֵב לְקִבְלֵהּ אֲרֵי לָא יִשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיכוֹן אֲרֵי בִשְׁמִי מֵימְרֵהּ:

אִיזְדַהַר מִן קֳדָמוֹי וְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהּ לָא תְסָרֵיב עַל מִילוֹי אֲרוּם לָא יִשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיכוֹן אֲרוּם בִּשְׁמִי מֵימְרֵיהּ

השמר. כל מלאך עושה דבר השם לא יוסיף ולא יגרע. וכשטן איוב מלאך היה. וככה היוצא לקראת בלעם לשטן לו. והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד:

ומלת אל תמר בו קשה. והנה נראה הטעם כמו וימרו בי. רק היה ראוי להיותו תמרה. על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר בו כי הוא מפעלי הכפל על דרך ויסב אלהים את העם כי כל הגזרה היא מפעלי הכפל. כי ורחבה ונסבה מבנין נפעל. כמו ונבלה שם מגזרת בלל. ונבקה רוח מצרים מגזרת בוקק. ואל תתמה בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד כי הנה שורר בביתו כי שרית עם אלהים. וכמוהו אל תמר בו וממר ליולדתו. על משקל מכס. שהוא מגזרת תכוסו על השה. מפעלי הכפל:

כי לא ישא לפשעכם. עם למ"ד כמו שא נא לפשע עבדי. ודע כי שמי בקרבו דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו. כמו ואף לאמתך תעשה כן. וכבר פירשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם כי הוא לבדו. גם ימצא תאר השם כי הוא הכל ומאתו הכל.

וטעם בקרבו. משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק. על כן היה כבוד השם בקרב המחנה. ונוסע בתוך המחנות. וכן כתוב כי אתה ה' בקרב העם הזה וכתוב ויוצר רוח אדם בקרבו. ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי אם שמוע תשמע בקולו. ואחר כן ועשית כל אשר אדבר והנה אתן לך משל כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות כי עצם הלבנה גוף מקבל אור השמש. כי הוא בעצמו אין נוגה לו. ובעבור זה תקדר השמש בהתחבר הלבנה עמה ביום. ושניהם בגלגלים הדומים לגלגל המזלות. ואין הקדרות רק שתכנס הלבנה תחת השמש ושתיהן עגולות. והנה פני הלבנה שהם לצד השמש כלם אור. ופניה שהם למעלה ממנו חשך ולא אור. והנה תסתיר אור השמש. גם במחצית חדש הלבנה בהכנס צל הארץ בין השמש ובין הלבנה לא ישאר ללבנה אור והנה ידענו כי אור הלבנה בלילה תאיר האויר והנה אם אמר ראובן זה אור הלבנה יאמר אמת. ואם אמר שמעון זה אור החמה יאמר אמת:

אל תמר בו - מגזירת אם המר ימירנו. ואם הוא דגש. הרי הוא מן וריחו לא נמר. כמו: אל תפל דבר מגזירת נפל. אבל אינו מגזירת סרבנות מן מרה מריתם, שא"כ היה לו לומר אל תמרה. כמו: כל איש אשר ימרה את פיך.

כי שמי בקרבו - בשמי הוא מצוה לכם. אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות.

השמר מפניו. שלא לחלל כבודו, כענין של נעליך מעל רגליך האמור ביהושע:

ושמע בקולו. לצאת בעקבותיו, הפך מה שאמרו אנה אנחנו עולים:

אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם. אם איש אחד יחטא ילקו הרבים, כמו שהיה הענין בעכן, כאמרו הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם, והוא איש אחד לא גוע בעונו:

כי שמי בקרבו. ואין לאל ידו למחול על כבודי:

כי לא ישא לפשעכם. כל מקום שהוא משתלח עושה שליחותי אבל אינו יכול לישא פני כדכתיב ישא ה' פניו וגו' ולא מלאך כי שמי בקרבו לכך אני מזהירך שלא תמרה בו כאלו אתה ממרה בי לפי ששמי בקרבו והוא לא יוכל לישא לפשעכם כי ההמראה תלויה בי משל לממרה פי הגזבר שאין בידו לפטור כי ההמרות תלוי במלך. ופירש"י כי שמי בקרבו זה מטטרון ששמו כשם רבו כי מטטרון עולה בגימ' שד"י. וזכר לדבר כי שמי בקרבו תשי' היו"ד משמי וישאר ש"ד ובי"ת קו"ף של בקרבו באתב"ש שדי עם יו"ד של שמי וישאר לך מתיבת בקרבו שם שדי רבו ואומר ה"ר משה שלכך אני אומר עליו ששמו כשם רבו לפי שנקרא שמו באלפא ביתא דר' עקי' ושם מונה ע"ב שמות שיש לו:

כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אף כי שמי בקרבו לא ישא לפשעכם. דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא, כי מנשה הבכור, כי מלאו מחשכי ארץ.

כי שמי בקרבו רשאי הוא לומר אני ה׳ הוא מטטרון ששמו כשם רבו ה׳ אך נקרא ה׳ הקטן. וכן יסד הפייט בפזמון אל נא שאומרים בארץ אשכנז בראש השנה.

השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו. כי ש"מי בקרבו ש"ונא מ"תנות י"חיה בקרבו אל תמר בו כלומר אל תאמר אחטא ואשיב לו שוחדים וישא לפשעי חס וחלילה לקבל שוחדים כי הוא האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב:

כי לא ישא לפשעכם. אם תמרה בו אין בידו לישא לפשעכם כי המורד בו הוא פושע בי כי שמי בקרבו כי הוא נקרא בשמי והוא שלוחי ואין בידו לסלוח מה שפושעים בי וא"ת א"כ מה יועיל לי כל אשמע לו לכך נאמר אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר כי מה שהוא אומר אני מדבר כי מפי הוא אומר ולכך אם תשמע לו הרי אתה שומע לי:

השמר מפניו וגו׳. כאן צוה על מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כנגד מצוות לא תעשה אמר השמר וגו׳, כי כל השמר וגו׳ לא תעשה, וכנגד מצוות עשה אמר ושמע בקולו:

אל תמר בו. כאן רמז לפעלת האדם אשר תסובב תמורת טוב ברע ועבד מולך ושפחה יורשת גברתה (משלי ל:כג), ועל ידי זה יתנקם נקם מהעושה תמורה ולא ישא לפשעכם. גם מלאך זה ידוע הוא כי הוא בחינת המשפט ולא ישא עון כאמרו לא ישא וגו׳, ואמרו כי שמי בקרבו השכילו בדבר הזה כי באמצעות חטא האדם יסובב פרדת אלוף מקרבו. ואשכילך כי מטט״רון הקדוש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לח:) שמו כשם רבו, והוא שד״י, כי עולה מספר עצמו של השם, ובחטא האדם יסתלק שם שד״י ממנו, והוא סוד אמרו (ישעיהו יט:ה) ״ונהר יחרב״ וגו׳, והשכיל לב משכיל בדברים באמרו כי אם שמוע תשמע בקולו כמדבר על זולת, וגמר אמרו ועשית את אשר אדבר ולא אמר אשר ידבר, לומר כי שמי בקרבו והבן:

השמר מפניו. בעת כזאת יש להזהר הרבה בכבודו יותר משרי מעלה הממונים מכבודו ית׳:

ושמע בקלו. אם הוא ידבר למשה ה״ז דברי ממש. לדקדק בהם. והנה מלכותא דארעא בשעה שהמלך מתהלך בקרב העם והשר בצדו. יש עתים שהמלך מדבר בעצמו עם מי שהוא חפץ ביקרו. ויש עתים שהמלך אומר להשר והשר מדבר דברי המלך ממש. כך הי׳ במדבר וכדאי׳ בב״ב דקכ״א עד שלא כלו מתי מדבר לא הי׳ דבור עם משה שנא׳ ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה׳ אלי לאמר אלי הי׳ הדבור. והנה הרשב״ם כ׳ לא הי׳ דבור פה אל פה כבתחלה אבל אם הוצרכו לדבור כגון במעשה דקרח שהי׳ אחר מעשה מרגלים הי׳ מדבר ע״י מלאך או באורים ותומים א״נ לא הי׳ מדבר עמו אלא ע״י צורך מעשה הצריך להם עכ״ל. ומש״כ באו״ת אינו נכון. שאו״ת לא דברו אלא ע״י שאלה. וגם ישוב השלישי פלא שהרי כמה דברות התורה באו אחר מעשה מרגלים וע׳ פרש״י דברים ב׳ ט״ו שלא נאמר בפ׳ וידבר אלא ויאמר. וזה פלא. וע׳ פי׳ הראב״ד בת״כ ויקרא פ״א שיישב פרש״י בדוחק. ותו א״כ מה דייק הדרש אלי הי׳ הדבור. הי׳ לדייק וסמיך ליה וידבר ה׳ לאמר אז הי׳ הדבור. אלא ודאי העיקר דגם קודם שכלו מתי מדבר הי׳ הדבור אלא שהי׳ ע״י מלאך. אבל לא שהי׳ באופן נבואת נביאים אחרונים חלילה שהרי דברות התורה היה בבחינה עליונה שאין למעלה מהם אלא שהי׳ השכינה שם וכמו שהבטיח הקב״ה למשה אחר העגל. והמלאך בצדו. וההבדל בין העתים אינו אלא כי אחר מרגלים בא הדבור למלאך והמלאך מדבר למשה בפני השכינה ואחר שכלו מתי מדבר בא הדבור מפה אל פה ממש. והיינו אלי היה הדבור. אבל לעולם היה היעוד עם השכינה באוהל מועד :

אל תמר בו. לפי הפשט הוא מלשון מרי וכמש״כ שבאותה שעה נזהרו יותר ע״ד המלאך באשר כבוד ה׳ בצדו:

כי לא ישא לפשעכם. וכמו במלכותא דארעא אם אדם ממרה דבר הממונה אע״ג שיכול לענשו מ״מ יכול להתרצות ולמחול ג״כ. ואין זה העדר כבוד המלך. משא״כ אם המלך עומד עם השר והאדם ממרה דברי השר אין בכח השר למחול ולהתרצות שהרי כבוד המלך ודבריו הוא ממרה. וכך הדבר במלאך שהולך לימין ה׳ אינו יכול לישא לפשעכם ולא כמו שר הממונה אם הוא מצוה והאדם ממרה דברו דאפשר הוא למחול:

כי שמי בקרבו. שאנכי וכבודי עמו זהו לפי הפשט. וחז״ל בסנהדרין דל״ח פי׳ עוד אל תמר בו. אל תמירוני בו. וגם זהו הפרש בין מלאך הממונה תמיד בין מלאך שהולך לימין ה׳. וכמו ההפרש בין שר הממונה מן המלך. דמי שרוצה לבקש דבר אע״ג שאפשר לעלות למלך לבקש חסד והוא ישלח להממונה לעשות חסדו מ״מ גם זה אפשר לבקש מהממונה ואין זה העדר כבוד המלך. שהרי המלך שלחו ומסר דעתו ורצונו בזה הפרט לאותו שר. משא״כ אם המלך מתהלך בעצמו והשר בצדו א״א לבקש מהשר ח״ו במקום שהמלך עומד ואין להשר שעומד בימינו שום דעה ורצון בלי דבר המלך. ואם יקבל איזה בקשה יענש גם הוא כך הוא ההפרש בשרי מעלה. אם הקב״ה שולח המלאך מלפניו לעשות דבר הרי אפשר לבקש חסד ממנו. וכמו שביקש לוט מהמלאך. ואע״ג שאנחנו יכולים לבקש רצון משומע תפלת כל בשר ית׳. והוא ית׳ יצוה להשר לעשות כרצונו מ״מ ג״ז האופן לבקש מהשר הנשלח לשעה כמו בלוט או הממונה בתמידות על איזה דבר אין חטא ועון. כי דבר זה נמסר לאותו שר. משא״כ בשעה שהקב״ה הולך בעצמו והמלאך בימינו חלילה לבקש מהשר ואין נותנין כבוד לתלמיד במקום הרב וזה אל תמירוני בו. שתתנו לו כבודי לבקש ממנו דבר:

כי לא ישא לפשעכם. באשר הוא ג״כ נענש ע״ז כמו דאי׳ בחגיגה דט״ו כי חזא אחר דמיטטרון יתיב וכסבור שתי רשויות ח״ו נענש גם המלאך. ומש״ה לא ישא הוא לפשעכם שתפשעו עליו. כי שמי בקרבו. באשר אנכי וכבודי עמו:

השמר מפניו אחר שה' שורן בקרבו כמ"ש (דברים כ״ג:ט״ו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך וכו' ולא יראה בך ערות דבר, ושמע בקולו במ"ע, אל תמר בו במל"ת (כמ"ש בפי' יהושע סימן אל"ף),

לא ישא לפשעכם אחר ששמי בקרבו והרי זה כמורד בפני המלך שאין לו תקנה, ועז"א לפשעכם שהפשע הוא המרד שכל מה שתחטאו יחשב לפשע ומרד בפני המלך, וזה עצמו מ"ש כי לא אעלה בקרבך פן אכלך בדרך, וגם נגד מ"ש אל תמר בו אמר כי לא ישא לפשעכם, ונגד ושמע בקולו אמר כי שמי בקרבו וכל מה שיצוה הוא צווי ה' בעצמו שאתה מחויב לשמוע, וגם יאמר כי אם תמרו בו לא יוכל לסלוח כי חיותו הוא שמי אשר בקרבו שזה הוא נפשו ורוחו, ואם תחללו את שמי תפגמו את חייו וקדושתו שזה לא ניתן למחילה, וחז"ל במד' פי' אל תמירנו בו, כי בא הלשון שלא בדקדוק, שהיל"ל אל תמרה, ודעת הראב"ע שהוא מפעלי הכפל, ודעת הרשב"ם שהוא מגזרת אם המר ימירנו עיי"ש וזה דעת חז"ל, ר"ל שלא יחשב שגם הוא יש בו אלהות שזה גדר תמורה שיעשה שניהם קדש, כי רק שמי בקרבו, ובהסתלק שמי נסתלק חיותו וקדושתו: