שמות יח, יא

עתה ידעתי. מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר:

מכל האלהים. מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה:

כי בדבר אשר זדו עליהם. כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:

אשר זדו. אשר הרשיעו ורבותינו דרשוהו לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו:

כְּעַן יְדַעְנָא אֲרֵי רַב יְיָ וְלֵית אֱלָּהּ בַּר מִנֵהּ אֲרֵי בְּפִתְגָמָא דִי חַשִׁיבוּ מִצְרָאֵי לְמִדַן יָת יִשְׂרָאֵל בֵּהּ דָנִנוּן:

כְּדוֹן חַכִּימַת אֲרוּם תַּקִיף הוּא יְיָ עַל כָּל אֱלָהַיָא אֲרוּם בְּפִתְגָמָא דְאַרְשִׁיעוּ מִצְרָאֵי לְמֵידַן יַת יִשְרָאֵל בְּמַיָא עֲלֵיהוֹן הָדַר דִּינָא לְאִיתְדָנָא בְּמַיָא

כי בדבר אשר זדו עליהם פירושו בדבר אשר הזידו המצרים על ישראל ידעתי שהוא גדול מכל האלהים וטעם זה מפני שהשם גזר על ישראל ועבדום וענו אותם (בראשית טו יג) ולא היה על המצרים בזה העונש הגדול אבל הזידו עליהם וחשבו להכרית אותם מן העולם כמו שאמר (לעיל א י) הבה נתחכמה לו פן ירבה וצוה למילדות להמית הבנים וגזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שם כב) ומפני זה היה עליהם העונש המשחית אותם לגמרי וזהו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד) כמו שפרשתיו (שם ולעיל יב מב) והנה השם ראה מחשבתם ונקם מהם על זדון לבם וכן אמר הכתוב עוד כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י) כי העונש בעבור הזדון שחשבו לעשות להם והנה ה' רואה ללב ועושה משפט העשוקים ונוקם ובעל חמה ואין מוחה בידו ואונקלוס שאמר ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון ירצה לומר כי היה ענשם על טביעת הילדים ביאור שאיננו בכלל ועבדום וענו אותם ועל כן אבדם במים

ופי' עתה ידעתי. פירשתיו בפרשת שמות בפסוק ואמרו לי מה שמו:

וטעם כי בדבר. בעבור הדבר שזדו המצרים על עם ישראל. וכן הזכיר למעלה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ה' שעושה דין על שהעבידו אותם בפרך. וכן כתוב כי ידעת כי הזידו עליהם. כאדם שיעשה בזדון רצונו וכבר כתוב כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים:

מכל האלהים - כי אין כח בהם לנקום צרת מאמיניהם.

כי בדבר - כלומר: כי על כל דבר - אשר זדו - מצרים - עליהם - נתעולל בהם, זהו עיקר פשוטו.

כי בדבר אשר זדו עליהם. כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו. וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד:

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. יאמר כי היה מכיר מעלת אלהי ישראל וגדולתו מכל האלהים, בדבר אשר זדו כלומר במה שהשיב להם גמול בזדון אשר עשו להם, והכוונה כי לולא שזדו עליהם לא היה מענישם מפני שהיו מקיימין גזרתו שאמר (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם, אבל מה שהוסיפו על הנגזר במה שאמרו (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' הרי זה עקירה אינו בכלל עבדות וענוי, על התוספת הזה היה העונש. ומה שהוסיף מלת כי ואמר כי בדבר באורו שהענישם בדבר אשר זדו וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ט׳:י׳) כי ידעת כי הזידו עליהם.

כי בדבר אשר זדו עליהם לעיל קאי עתה ידעתי כי גדול ה' כלומר כשהראה את גדולתו בדבר אשר זדו מצרים עליהם בתחלה, וכן הוא אומר כי ידעת כי הזידו עליהם.

כי בדבר אשר זדו עליהם. כי באשר זדו עליהם ועשו להם שלא כדין יודע אני כי באשר זדו עליהם כי גדול הק' עושה דבריו בדין ובמשפט וי"ל כי בדבר אשר זדו במים שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותו דבר נפרע מהן שטבעו במים והכי אמרו רבות' בקדרה שבשלו בה נתבשלו ודרשו זדו לשון ויזד יעקב נזיד:

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' יש בזה ספקות: הספק הא' איך הוציא תולדה כי גדול ה' מכל האלהים ממה שאמר כי בדבר אשר זדו שבמים דנו ובמים נדונו שמהקדמה הזו אין תולדה אלא שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה והיה ראוי לומר עתה ידעתי כי הקב"ה צדיק אחר שמודד מדה כנגד מדה שזהו משפט צדק אבל גדול מנין לו: הספק הב' שאמר גדול ה' מכל האלהים שנראה מזה שיש אלוהות אחרים אלא שה' גדול מהם ואינו כן. וזהו הוא שאמר הרמב"ן שלדעת האומר שאחר מתן תורה בא יתרו כשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל וגומר ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים למה לא ספר לו מעמד הר סיני וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת אין עוד מלבדו פירוש אם בנסים שספר משה לחותנו אמר גדול ה' מכל האלהים שנראה שיש ממשות באלהים אחרים אלא שה' גדול מכולם אם היה מספר לו מעמד הר סיני ממנו יודע יותר מזה והוא שלא יש ממשות כלל בשום אלוה אחר שנאמר בענין מתן תורה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו: התשובה שהקב"ה לא נתן בדברים הטבעיים אלא כח אחד לבד בכל דבר לא כחות הפכיות שהאש שורף ומחמם ואינו מקרר והשלג מקרר ולא מחמם וכן בכוכבים צדק לעולם פועל טובות ולא רעות ומאדים לעולם פועל רעות ולא טובות. וכן המזלות לכל אחד יש פעולה מיוחדת לא שתי פעולות הפכיות ועובדי ע"ז טעו בזה שחשבו שהכוכבים והמזלות פועלים ברצון ולכן היו מקטירים להם ולכן קראם הפסוק מתים שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים שכמו שהמת אינו פועל ברצון כך הכוכבים והמזלות ואפי' לדעת עובדי ע"ז מי שחטא ללבנה א"א לה להעניש אלא בלחות וקור שמושלת על המים אף ע"פ שחטא לה באש שאין לה יכולת להיותה מודדת מדה כנגד מדה וכן מי שחטא לשמש אם חטא לו בענין קור ולחות א"א לו להענישו אלא באש שאין ממשלה לשמש אלא באש אבל אם נמצא אלוה שמעניש מדה כנגד מדה בכל ארבעה יסודות וכן מעניש בכל כוחות הכוכבים א"כ כוחו כולל ואחר שכחות כל שאר האלוהות פרטיים ואין מושלים בהפכים וזה האלוה מושל בכל ההפכים שהרי אם חטא לו שום אדם או אומה ביסוד האש מענישו באש ואם חטא לו ביסוד המים מענישו במים וכן בשאר היסודות א"כ זהו האלוה הגדול מכל האלהים שכל שאר האלהים להם כח פרטי ולזה האלוה יש כל הכוחות ולזה אמר גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו בא עליהם מדה כנגד מדה והם חטאו ועשו רעות בישראל בכל היסודות לכן הענישם בד' יסודות כמו שתראה בעשרה מכות וגם בשמש הכה אותם שהביא עליה חשך וגם במזלות שהכה לאלהיהם והוא טלה והותרו הספקות וזה ענין נאה:

עתה ידעתי וגו׳. פרוש, כי הגם שיש לאמות שרים גדולים ועצומים להלחם בעדם ולהרע לאויביהם, וכל מרים יד כנגדם, אף על פי כן לא יכונו להנקם מהאמה הנגדיית בדמיון המרד, מה שאין כן אלהי ישראל שיכון למדד במדה עצמה של המורד ועושה רשעה, שקע שוקעיהם וכו׳. גם יש לתלות במארע הרע כי לא מצד שכנגדו הכה, מה שאין כן אלהי ישראל שכל המכות והיסורין אשר יסר פרעה הם מכונים למה שזדו עליהם. וצא ולמד מה שאמרו זכרונם לברכה (תנחומא) בכוון המכות שכל אחת כנגד מדה אחת רעה שזדו המצריים וכו׳:

כי בדבר אשר זדו. מזה הבין כח ה׳ שהוא גדול מכל כחות פרטים שמכונים בשם אלהים. מזה שהוא משלם מדה כנגד מדה. הרי דכל אופן שבעולם יש בידו לעשות. וכ״כ הספורנו:

עתה ידעתי. א] כי גדול ה' שאינו במדרגת רם שהוא בלתי משגיח בשפלים, רק הוא גדול שהשגחתו מתפשטת ממרומים עד השפל, מראש הסבות עד סוף המסובבים שזה גדר גדול, ושהוא גדול מכל אלהים שהם הכחות הנשגבות המתפשטות במציאות, שכ"א מוטבע על ענין מיוחד והוא גדול מכללותם. כי בדבר אשר זדו [גדול] עליהם שהמצרים נדונו מדה כנגד מדה, וזה לא יוכל לעשות רק מי שהוא מושל על כל הכחות, פי מי. שאינו מוטבע רק על כח מיוחד א"א שיעניש, רק במה שיש בכחו למשל הברק באשו והיה במימיו, ומכות מצרים שכולם היו מדה במדה הראה כי בכל דבר שזדו על ישראל הוא גדול עליהם בדבר הזה עצמו והעניש אותם בו בדבר שזה לא יוכל לעשות רק מי שגדול על כל האלהים:

ש דק"ל דעתה משמע עכשיו וידעתי משמע לשעבר ועל זה פירש מכירו הייתי לשעבר. ועוד יש לומר דק"ל דהא בפרשת שמות משמע שפירש מעבודת אלילים ואם כן מאי עתה ידעתי אלא עכשיו ביותר. והרא"ם פירש מדלא אמר עתה ידעתי את ה' כי גדול וכו' שמע מינה שהכירו לשעבר אבל לא הכיר גודל פעולותיו על פעולות כל האלהות רק עכשיו אחר כל המעשים הללו:

ת דאם לא כן מנא ידע וא"ת גבי דוד נמי כתיב כי אני ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים ופירש הרא"ם דגבי דוד איכא למימר דידע זה מכח ראיות מופתיות ואין צריך חיפוש אבל גבי יתרו כתיב עתה ידעתי וגו' דמשמע מכל המעשים שעשה ה' ידע זה לא מצד המופתים אם כן במה ידע זה אלא מצד החיפוש ועוד יש לומר דהכא כתיב מכל האלהים בה"א הידיעה דפירש מכל האלהים הידועים לי ולא לאחר אם כן מנא ידע זה יתרו דלמא גם אחר היה כמותו חוקר וידע זה אלא על כרחך שלא הניח וכו':

א מדלא כתיב אשר הרשיעו. ולי נראה דק"ל למה לקחו רז"ל המשל בלשון קדירה שבשלו וכו' ולא לקחו המשל על דרך הכתוב בלשון חופר גומץ בו יפול והל"ל בגומץ שחפרו בו נפלו אלא מפני שדרשו מלת זדו מלשון ויזד יעקב נזיד: