שמות י, כד

יצג. יהא מצג במקומו:

וּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וַאֲמַר אֱזִילוּ פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ לְחוֹד עָנְכוֹן וְתוֹרְכוֹן שְׁבוּקוּ אַף טַפְלְכוֹן יֵזֵיל עִמְכוֹן:

וּבְסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין קָרָא פַּרְעה לְמשֶׁה וַאֲמַר זִילוּ פְלָחוּ קֳדָם יְיָ לְחוֹד עַנְכוֹן וְתוֹרֵיכוֹן יְקוּם גַּבִּי אוּף טַפְלְכוֹן יֵזִיל עִמְכוֹן

וטעם צאנכם ובקרכם יוצג כי אנשי המקנה היו וכל רכושם וחילם במקנה היה וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול כי היה מקנה כבד מאד

ויקרא. אחר ג' ימים שראו אור:

רק צאנכם ובקרכם יצג. לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח. ואמר גם טפכם ילך כמו שאמר לו משה בתחלה בנערינו ובזקנינו נלך:

רק צאנכם ובקרכם. למעלה במכת הארבה לא הרשה להם הטף רק הגברים הוא שאמר לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אמר אין דרך הטף לזבוח וחשב שלא יברחו מאחר שהיו מניחים הטף, ועתה במכת החשך הרשה להם גם הטף הוא שאמר גם טפכם ילך עמכם,

אבל רצה לעכב ברשותו עקר ממונם ותוקף עשרם שהיה במקנה וזהו שאמר רק צאנכם ובקרכם יצג וחשב אם אולי יברחו עם טפם הלא ישאר לי עושר המקנה, והשיב לו משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות כלומר גם אתה תתן מקנה צאן ומקנה בקר לעשות זבחים ועולות וגם מקננו ילך עמנו אין צריך לומר שמקננו ילך עמנו ולא תשאר פרסה. ומה שאמר זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וכאילו אמר ועשינו זבחים ועולות לה' אלהינו, ואנחנו לא נדע מנין הקרבנות שירצה הקב"ה שנעבוד שמא נצטרך יותר ממה שבידינו, כן פירש הרמב"ן ז"ל.

רק צאנכם ובקרכם יצג לערבון שתשובו.

רק צאנכם ובקרכם. יעמוד לערבון שתשובו:

ויקרא פרעה אל משה. לאחר שעברו ימי החושך כי בימי החושך לא זזו ממקומם אפי' הגדולים ולפיכך ויחזק לב פרעה לפי שכבר עברו ימי החושך:

רק צאנכם ובקרכם יוצג בזה הענין יש ספקות: הספק הא' איך אמר פרעה צאנכם ובקרכם יוצג שלעולם אמרו דרך שלשת ימים נלך במדבר ונזבחה לה' אלהינו ואם היו הולכים בזולת בקר וצאן במה יעבדוהו ומה יזבחו לו: הספק הב' למה אמר ב' פעמים ה' אלהינו ובפעם שלישית אמר ה' ולא אמר אלהינו שאמר ועשינו לה' אלהינו וגם מקננו ילך עמנו ולא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה': הספק הג' אז"ל כצאתי את העיר לפי שכל הארץ מלאה גלולים ואיך תוך ביתו של פרעה דבר הקב"ה עם משה שהרבה מכות הביא עליו בלא התראה ויהיה זאת עמהם וכל שכן שקודם שיבא לפני פרעה היה יכול לומר לו זאת המכה: הספק הרביעי למה אמר לו הקב"ה עתה בתוך אמירת המכה דבר נא באזני העם שם בפרשת משכו היה ראוי אבל בכאן אינו מקומו וכל שכן שפרעה אמר לו אל תוסף ראות פני ואין עתה מקום להאריך אלא שיאמר לו המכה לבד: הספק הה' למה אמר כאן בתוך דיבור המכה ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים אין כאן מקומו אלא שם בפרשת ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור שאמר שם וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות והיה ראוי שיאמר שם וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים: הספק הו' למה סמך בכאן גם האיש משה גדול מאד ומה עניינו: התשובה לספק הראשון אמר פרעה למשה מדבריך נראה שאלהיכם אינו פרטי אלא כולל שאמרת במכת הצפרדעים למען תדע כי אין כה' אלהינו לא כעבודות זרות שהם פרטיות ובשלמא אם עבודתו פרטית כמו מזל טלה תעבדוהו בטלאים ואם הוא מזל שור תעבדוהו בשור ותזבחוהו לו ואם מזל גדי תזבחו לפניו גדיים אבל אלהיכם אלוה כל המזלות והכוכבים והיסודות א"כ אין ראוי לעובדו בבקר ובצאן וא"כ צאנכם ובקרכם יוצג אלא בגופכם ונפשכם גם טפכם ילך עמכם לומר בנינו לך לעבדים ומשה השיב לו בשהודיע כוונת הקרבנות שאין הכוונה בערך השם אלא בערכנו והוא שאם אדם חייב סקילה משליכים השה לארץ דרך סקילה ואם חייב שרפה שורפין חלב השה ואם הרג שוחטים אותו ואם חנק אוחזין צואר הבהמה לשוחטו וזה הוא שאמר לו פן יפגענו בדבר או בחרב וכל זה בערכנו ולזה אמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ואמר לו עוד גם מה שאמרת שאלהינו כולל אמת כן הוא ובערכו אין אנו יודעים מה עבודה יחפוץ שיהיה כללית עד שיודיענה אלינו ולזה אמר שני פעמים ה' אלהינו והוא הספק השני. והכוונה שאמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו פי' לשיהיה אלהינו וימחול עונותינו ובערכנו יהיו הקרבנות לא בערכו וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לזה התכלית עצמו וזה הוא שאמר עוד לעבוד את ה' אלהינו אבל אחר כך אמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' כלומר לא ידענו מה עבודה כללית יצוה לנו בערכו וזהו שאמר מה נעבוד את ה' ובזה לא אמר אלהינו ולזה לא אמר כמה נעבוד שאם הכוונה כמה תכבד העבודה אולי ישאל יותר ממה שיש בידינו היה ראוי שיאמר כמה נעבוד ולפי שאמר לו משה טענה גדולה הוצרך השם ית' לחזק לבו ולז"א ויחזק ה' את לב פרעה ומצד חוזק לבו אמר אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות וכל כך כעס משה כנגד פרעה לפי שאמר לו דברי עלבונות עד שנתחזק משה עם השם יתברך כנגד פרעה לשיבוא לו דיבור להרוג לפרעה ולעבדיו ושלא יצטרך מקום מוכן לדבר לו הקב"ה המכה אלא יתנקם ממנו מיד בעמדו לפני פרעה ולזה אמר כשלחו גרש יגרש אתכם ולא די שיגרש אלא שאם תדבר באזני העם שישאלו כליהם יתנום וזה מצד השפעת השם יתברך שחלה על משה וישראל ליישב דעתו של משה על הדברים הרעים שדיבר פרעה כנגדו והיה ראוי שמצד שראו עבדי פרעה שכעס כנגד משה שיוציאו חרבותם להרוג למשה לזה אמר ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים לומר ראוי שיבואו עלינו כל אלו המכות בעבור השיעבוד החזק ולא עוד אלא גם משה שכעס פרעה כנגדו לא עשו לו רעה אדרבה היה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם ובזה הותרו כל הספקות:

ויקרא פרעה וגו׳. פרוש, אחר ששלמו ימי החשך, כי קודם ״לא קמו איש״ וגו׳, ולזה דבר הרשע קשות למשה ואמר לו ״אל תוסף וגו׳ ראות פני תמות״, כי אם חשך ישופהו היה מדבר תחנונים.

גם טפכם. טעם שלא הסמיך ההולכים יחד ואחר כך המצגים, על זה הדרך: ״לכו עבדו וגו׳ גם טפכם גם צאנכם״, רק ״צאנכם״ וגו׳ – אולי שנתחכם הרשע להקדים התנאי קודם למעשה, וזה שעור דבריו: לכו עבדו כדברי הראשונים שהגברים הם העובדים ולא הטף, רק אם תעשו תנאי זה שצאנכם וגו׳ יצג, בתנאי זה גם טפכם ילך וגו׳, וזולת התנאי לא ילכו אלא העובדים, שהם הגברים, ולא הטף. ואם היה מקדים המעשה לומר ״גם טפכם״ וגו׳ ואחר כך יאמר ״רק צאנכם״, המעשה קים והתנאי בטל. ואולי שגם בין הגוים יקפידו על דיוק זה, להיות דברי סברא והם דברים הרגילים במקח וממכר.

ויקרא פרעה אל משה. אע"פ שבכל המכות קרא למשה ולאהרן מ"מ לא קרא עכשיו כ"א את משה, כי ידע שכאשר נולד משה נתמלא כל הבית אורה וחשב שאולי זה היה סימן על העתיד שיהיה לו סגולה להביא האורה במקום החשך.

רק צאנכם ובקרכם יוצג. אם צאנם ובקרם יוצג א"כ מה יזבחו, ומלת רק מיותרת, ולמה קראם כאן צאן ובקר ואח"כ אמר וגם מקנינו ילך עמנו, ועוד קשה למה הכניס צאן ובקר בין הדבקים כי היה לו לומר לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג, כי לא יפול אחר יוצג אמרו גם טפכם ילך, ומלת גם מיותרת, ועוד קשה מה שאמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, אם גם זה לרבות בא מקנה של ישראל א"כ למה חזר ואמר וגם מקנינו ילך עמנו, הלא כבר כללו במלת גם, וכפי הנראה שמקנינו היינו גמלים וחמורים, כי בלי ספק היו לישראל גם גמלים וחמורים ועליהם אמר וגם מקנינו ילך עמנו, כי אף על פי שאין ראוי להקריב מהם קרבן מ"מ ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו, ר"ל ממנו נקח ונמכור אותם ונקנה בדמיהם צאן ובקר לעבודת ה', לכך נאמר ממנו נקח לעבוד והל"ל כי ממנו נעבוד, אלא נקט לשון מקח וקנין וא"כ בעל כרחך מקנה זה מדבר באינן ראוין להקרבה.

אך כדי ליישב כל הספיקות, אומר אני שישראל קנו מקנה הרבה מלבד אותן צאן ובקר שהיו להם כבר, כי ידעו שילכו למדבר שאינו מקום מקנה, וחשב פרעה שלכך קנו כדי לזבוח מהם לה' ושלא יצטרכו ליקח מביתם פר וממכלאותם עתודים, וזהו לשון מקנינו דהיינו צאן ובקר שקנו עכשיו, וע"כ אמר פרעה רק צאנכם ובקרכם יוצג, ובמלת רק מיעט מקנה קנינם שילך עמהם כדי לזבוח, ולא זו מקנה פשיטא שילך כי אין זביחה זולתם, אלא גם טפכם שאינו צורך עבודה כ"א לשם שמחה לבד מ"מ ילך, ומשה אמר לא זו שצאנינו ובקרינו שיש לנו כבר פשיטא שילכו, כי איך יתכן שלא נקח לזבוח לה' מבכורות צאנינו ובקרינו שיש לנו כבר, כי אין זה דרך כבוד לקנות מן השוק לזבוח לה' ולא ליקח ממכלאות מבחר צאן ובקר שיש לנו כבר, אלא אפילו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, וא"ת א"כ מסתמא דעתכם להקריב המובחר והיינו צאן ובקר שהיו גדילים על אבוסכם, וא"כ מה שקניתם דעתכם להשאיר לכם, וא"כ לפחות יוצג פה אותו מקנה שקניתם שהרי אין דעתכם להקריב ממנו, ע"ז אמר גם מקנינו ילך עמנו וגו', כי לא קנינו כדי להשאיר לנו אלא לפי שאנחנו לא נדע מה נעבוד את ה', כפירש"י שמא ישאל יותר ממה שבידינו ובזה הותרו כל הספיקות.

גם טפכם ילך עמכם. עשה את הטף טפלה להם, ומשה אמר בהפך זה בבנינו ובבנותינו נלך הרי שעשו את עצמם טפילה אפילו לטף, לפי שמשה מרוב ענוה שבו עשה את עצמו טפל לכלם לנערים וזקנים ובנים ובנות כולם עיקר בעבודת השי"ת, ואנחנו נלך עמהם אגב כי אנחנו טפלים להם, ומ"ש בצאנינו ובבקרינו נלך לפי שהמה הולכים לישחט לעבודת ה' פשיטא שאנחנו טפלים להם, כמ"ש רז"ל (בר"ר לג א) אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה, אבל פרעה מפני הכבוד לא יתכן שיעשה אותם טפל אל הטף, ע"כ אמר גם טפכם ילך עמכם לעשותם עיקר והטף טפל להם, ומ"ש משה וגם מקנינו ילך עמנו הרי שעשה המקנה טפל, לפי שכאן מדבר במקנה קנינו ומדרך השלימים שממונם טפל להם והם מושלים על קנינם, לא כדרך הפחותים, שקנין ממונם מושל עליהם אל כל אשר יחפוץ יטנו, כאשר הארכנו לדבר בזה פרשת וישלח בפסוק יש לי רב (לג ט) ע"ש, הן לפירוש ראשון שהזכרנו למעלה שגם מקנינו קאי על גמלים וחמורים הן לפירוש שני שמדבר במה שקנו בהמות לצרכם סוף סוף הכל קנין ממון ואין מדרך השלמים לעשות עצמם טפל וממונם עיקר, אבל למעלה נאמר בצאנינו ובבקרינו נלך, להולכים לעבודת ה' לישחט, עשו עצמם טפילה כאמור.

ויקרא פרעה. הראב״ע כתב כי היה אחר ג״י שראו אור. ואינו נראה. דא״כ למאי עשה כן אלא בעצם שעת החושך. ושלח ע״י אנשי ישראל. שמאז שנעשו חשובים בעיניו כמש״כ לעיל ט׳ ל״ה נעשו כמה אנשי ביתו ושלח על ידם:

אל משה. כבר ביארנו לעיל ח׳ כ״א דבמקום שביקש הנחה קרא אותו בשמו להוקירו ולכבדו. ולא כתיב כאן ולאהרן באשר השלוחים היו ישראל שהמה דברו עם משה ג״כ כמש״כ לעיל ז׳ א׳ והכל ידעו שהדבר תלוי אך במשה אלא שעד כה היה אהרן המליץ בינו ובין פרעה. ועתה כסבור פרעה שהשלוחים אנשי ישראל יהיו ביניהם. ומסתמא הלך גם אהרן כדבר ה׳ אלא שלא קראו פרעה ע״פ דברי רשעי ישראל שהיו בביתו ואמרו כי אין להם פחד ממשה והם יהיו המליצים וכמו שיבואר במקרא כ״ח:

רק צאנכם ובקרבם. אע״ג שידע פרעה שבדעתם להקריב וכמו שאמר משה לעיל כי את תועבת מצרים וגו׳. אבל חשב כי די לכל א׳ שור או שה. ולא צאן ובקר דמשמעו יותר כמש״כ בס׳ בראשית ל״ד כ״ח. ובזה הספר כ״א ל״ו. ולא ביקש סוסיהם וחמוריהם וגמליהם שאינם בכלל בקר וצאן היינו משום שסיים. גם טפכם ילך עמכם. והדבר מובן כי לא ילכו ברגלים אלא על נושאי אנשים:

ויקרא פרעה אל משה. כבר בארתי [ויקרא סי' א"] שקריאה שאחריו מלת אל הוא מעסק הזמנה לא קריאה לבא, כי לא יכול לשלוח לקרא למשה אחר שלא קמו איש מתחתיו רק משה בא לפניו מעצמו והזמינו אל הדבור. רק צנאכם ובקרכם יוצג, פרעה עוד החזיק בדעתו שיש פועל טוב ופועל רע וע"י שנענש על מה שחשב שהולכים לעבוד לפועל הרע ולא רצה לשלח את הטף כנ"ל חשב שהולכים לעבוד לפועל הטוב וא"כ א"צ להקריב קרבנות רק שילכו הטף:

ר לא מכאן ואילך שהרי כבר היה מוצג: