שמות י, כה

גם אתה תתן. לא דיך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן:

וַאֲמַר משֶׁה אַף אַתְּ תִּמְסַר בִּידָנָא נִכְסַת קֻדְשִׁין וַעֲלָוָן וְנַעְבֵּד קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא:

וַאֲמַר משֶׁה אוּף אַנְתְּ תִּתֵּן בִּידָנָא נִכְסַת קוּדְשִׁין וְעַלְוָון וְנַעֲבֵיד קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא

גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק, יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו.

ובאמת, כי כאשר אמר להם וברכתם גם אותי (שמות יב לב), היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים.

ורבותינו אמרו (מכילתא פרק יג, תנחומא בא ז) כי כאשר דברתם (שמות יב לב) הוא על מאמרם גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות. אולי רצו לומר, שרמז להם לתת ככל אשר אמרו, לא שלקחו ממנו כלל; או זבחים ועולות להם כדי שיצאו, לא להקריבם עליו; וגם זה אינו נכון.

גם אתה תתן בידינו. גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך:

זבחים ועלת ב' במס' הכא ואירך ויבאו לעשות זבחים ועולות גבי יהוא כשהרג נביאי הבעל מה התם עשה בהם שפטים ובאלהיהם שנתץ מצבת הבעל והרגם, אף הכא נמי עשה בהם ובאלהיהם שפטים:

גם אתה תתן בידנו להקריב בעדך. פרעה לא בקש להתפלל לפי שהיה סבור שאף במקומן של ישראל כמו כן חשך ולא תועיל שום תפלה.

גם אתה תתן בידנו. קשה, איך שאול ישאל עבד ה׳ זבחי אלהים מאיש בזוי וטמא אשר הרים פיו בקדוש ישראל, נוסף על היותו נכרי? החפץ לה׳ בזבח רשעים? והגם שאמרה תורה ״איש איש״ לרבות (חולין יג,ב), אך ורק לא לשאול ממנו.

אכן דברי פי חכם, דקדק בלשונו ואמר ועשינו, שהיה לו לומר ״לעשות לה׳ אלהינו״, אלא נתכונו לומר שהוא יתן בידם מקנה הראוי לזבחים, ואנחנו נעשה לה׳ אלהינו לצרך עצמנו, אלא שהוא ימציא להם מתנה שיסתפקו ממנה לזבחיהם לה׳. גם בזה לא קשה אמרו ״זבחים ועולות״ לתנא שאמר (מנחות עג:) שאין מקבלין מאמות העולם אלא עולה ולא שלמים, והרי מקרא מלא דבר הכתוב כאן ״זבחים ועולות״, ולדברינו לא קשה.

גם אתה וגו׳. עוד ימעט לנו צאן ובקר שלנו אלא גם אתה וגו׳ וכן היה והיינו שאמר פרעה וברכתם גם אותי. והוא על קרבנותיו כמו שיבואר שם:

ויאמר משה. השיב לו הלא כבר אמרתי לך שנעבוד את ה' בזבחים, וכיון שאתה אומר צאנכם ובקרכם יוצג בהכרח בדעתך שאתה תתן בידנו זבחים ועולות, אני אומר לך שגם אם אתה תתן בירנו זבחים ועולות, מכ"מ גם מקננו ילך עמנו, כי אנחנו לא נרע כמה נעבד, ופן יאמר שרוצה שנקריב כל מקננו, ובמדרש א"ל משה לא תהיה סבור שאנו נזבח משלנו כלום אלא גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות שנקריב להקב"ה על שמך, מפרש שאמרו לו דרך כבוד, אחר שאנו עבדי פרעה וכל מה שקנה עבד קנה רבו, א"כ הצאן והבקר אינם שלנו רק שלך ואנו לא נזבח משלנו כלום, רק גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות, כי מה שנקריב הוא שלך וכאלו אתה נתת לנו שנקריב על שמך, ולכן גם מקננו ילך עמנו שממנו נקח לעבוד את ה' על שמך ולכבודך, ולא תאמר שדי במקצת הצאן והבקר, כי אנחנו לא נדע כמה יצוה להקריב לפניו, וע"ד המוסר אמר שמקננו ילך מעצמו ולא ירצה להשאר פה, כמו הפר של אליהו שהלך מעצמו להשחט לקרבן, וממנו נקח מוסר לעבוד את ה' ולמסור נפשותינו על כבוד שמו ע"ד מלפנו מבהמות ארץ: