שמות י, כג

לָא חֲזוֹ אֱנָשׁ יָת אֲחוֹהִי וְלָא קָמוּ אֱנָשׁ מִתְּחוֹתוֹהִי תְּלָתָא יוֹמִין וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲוָה נְהוֹרָא בְּמוֹתְבָנְהוֹן:

לָא חָמוּן גְּבַר יַת אָחוֹי וְלָא קָמוּן אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ תְּלָתָא יוֹמִין וּלְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל הֲוָה נְהוֹרָא לְמִקְבּוֹר רַשִׁיעַיָא דִי בֵינֵיהוֹן דְּמִיתַן וְזַכָּאַיָא לְמֶעֱסוֹק בְּמִצְוָתָא בְּמוֹתְבָנֵיהוֹן

וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה אבל היה חשך אפלה כלומר איד עב מאד שירד מן השמים כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר וכן העוברים בהרי חשך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו ואלמלא כן היו משתמשין בנרות וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשך (תהלים קה כח) כי היה שלוח חשך לא אפיסת אור היום בלבד ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש כדברי רבותינו (שמו"ר יד א) כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א

ולא קמו איש מתחתיו. מביתו. כמו שבו איש תחתיו. כי אנה ילכו בלא אור:

מתחתיו - מביתו לפי פשוטו, שלא ידעו היכן ילכו.

היה אור במושבותם - אפילו שהוא יושב אצל בית המצרי.

לא ראו איש את אחיו. כי לא הספיק לזה אור נר ואבוקה:

היה אור במושבתם בארץ גשן אין כתיב כאן כמו במכות אחרות הוא שאמרו רבותינו שונה מכה זו מכל האחרות שאפילו כשהיה ישראל בבית המצרי במצרים היה אור עמו.

היה אור במושבותם. בארץ גושן שהם יושבין שם אבל ארץ מצרים היתה חשוכה לכל העולם אפי' לישראל ורבות' אמרו שהיה אור לישראל אפי' במצרים שהיו מסתכלין מה שבבתי המצריים ובמושבותם בכל המקום שבאין ויושבין שם ואפי' במצרים:

ולא קמו איש מתחתיו יושב אין יוכל לעמוד ולא לפרוש ידיו עומד אינו יכול לישב ואם ידיו פרושות לא יוכל להשיבם אליו שהיה איד עב מאד שירד מן השמים ולז"א נטה ידך על השמים והיתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות וכן העוברים בהרי חשך לא יעמוד נר ואש כלל והיה מורגש שהיה בו כמו ממש וזהו וימש. וכתב ר"א בים אוקיינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש אם יום ואם לילה ויעמוד זה פעמים ה' יום ואני הייתי שם פעמים רבות:

ולכל בני ישראל היה אור וגו׳. דקדק לומר ולכל, לומר שכל אחד ואחד מישראל שהיה הולך לבית המצרי היה לו אור במושבותם של המצריים.

או יכון לומר: אור זה מנין מוצאו? ואמר שהוא אור במושבותם, וחסר תיבת ״אשר״, והרבה מקראות יקצרו כן. והכונה על דרך אמרם זכרונם לברכה (שמות רבה יד,ב) כי הרשעים מתכסים בחשך, והוא אשר כסה המצרים הרשעים, וכנגד הצדיקים עליהם יזרח השם ברוך הוא, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומאור מושבותם לוה להם השם ברוך הוא חלק אחד, והוא אמרו אור במושבותם:

לא ראו איש את אחיו. מפרש את האפלה שלא הכירו אפילו את אחיו לא כמו בחשכת לילה. וכדאיתא בירושלמי ריש ברכות אי מכירו אפילו בלילה וכו׳ אלא היה אפלה שאפילו את אחיו לא הכיר כי לא נראה כלל. ולא קמו וגו׳. מפרש את וימש חשך. כי שלשת ימים לא קמו וגו׳:

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם. לא נצרך הכתוב להודיענו כ״א במכת ערב ודבר לצורך ענין אבל כאן ע״כ בא לרמז שבמות רשעי הדור בא אור לישרים. ועי׳ ס׳ דברים י״א ו׳. ועוד היה להם אור במה שלא ראו המצרים את הדבר וכדתניא במכילתא ר״פ בשלח והודו ושבחו להקב״ה שלא ראו כו׳. ונכלל בזה הלשון עוד שהיה להם אור במושבות מצרים כפירש״י בשם המדרש. ונראה עוד שבא הכתוב להודיע זה משום דבזה יבואר מקרא הסמוך: