שמות א, יט

כי חיות הנה. בקיאות כמילדות תרגום מילדות חיתא. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות, גור אריה (בראשית מט ט), זאב יטרף (שם כז), בכור שורו (דברים לג יז), אילה שלוחה (בראשית מט כא), ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן (בראשית מט כח) ויברך אותם, ועוד כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא:

וַאֲמָרָא חַיָתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָא מִצְרְיָתָא יְהוּדַיָתָא אֲרֵי חֲכִּימָן אִנוּן עַד לָא עַלַת לְוָתְהֶּן חַיָתָא וִילִידָן:

וַאֲמָרַן חַיְיתָא לְפַרְעה אֲרוּם לָא כִנְשַׁיָא מִצְרַיְתָא יְהוּדַיְיתָא אֲרוּם זְרִיזִין וְחַכִּימִין בְּדַעֲתֵּיהֶן הִינוּן קֳדָם עַד לָא תֵיתֵי לְוַותְהוֹן חַיְיתָא הִינִין תַּלְיַין עֵינֵיהֶן בִּצְלוֹי מַצְלָן וּבַעֲיָין רַחֲמִין מִן קֳדָם אֲבוּהֶן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא שָמַע בְּקַל צְלוֹתְהוֹן מִן יַד הִינִין מִתְעַנְיַין וִילִידַן וּפָרְקַן בִּשְׁלָם

אֲרוּם חָיָין אִינוּן עַד לָא יֵיתֵי לְוַתְהוֹן יְלָדָתֵי אִינוּן מַצְלַן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא עָנֵי יַתְהוֹן וְאִינוּן יַלְדָן:

ותאמרנה. לא עברנו על מצותיך כי העבריות אינן כמצריות כי כח חיים הרבה יש להם. ובא היו"ד רפה. מן כי חיות והוא הנכון כמו דוות רוות. עלות עלי. ונדגש היו"ד במלת חיים שהוא תאר. כמו ונתפשם חיים. כיו"ד אלהי העבריים. גם כן חיים. שהוא שם דבר. כמו עץ חיים. וכמו ופטורי ציצים:

וילדו. נקבות פועל עבר כי שוה הוא לזכרים. טוו צבאו:

כי חיות הנה - בריאות ופקחות וממהרות לילד.

כי חיות הנה. בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר או לדבר שלא כהוגן, תהיינה מרגישות בדבר ולא תקראנה עוד אותנו לילד, ולמלך אין שוה להמית אחד או שנים בלבד:

כי חיות הנה. בריאות אי נמי מילדות יודעות כל אחת לילד את עצמה כמו שתיר' אונקלוס:

בטרם תבוא אליהן. בתחלה היו קוראים אותם לכך נקראות מילדות כי הנאה הייתה להן באחרות יותר מבעצמן אבל כשהרגישו שאנו עסוקין במצוותיך כי מתוך שהן יודעות האומנות הרגישו ושוב לא קראו אותנו כי בטרם תבא אליהן המילדת משם ואילך וילדו:

כי לא כנשים וגו׳. צריך לדקדק למה האריך כל כך לשון, ולא הספיק לומר ״לא כמצריות העבריות״ או ״העבריות לא כמצריות״. עוד צריך לדקדק מה מענה בפיהם על ספוק המזון, ורואני כי קבל פרעה תשובתם. עוד קשה אמרו וילדו שהיה צריך לומר יולדות.

אכן כונת הכתוב הוא שהשיבוהו שלא יקח שעור לעבריות מהמיחדות שבמצריות, כי כלן חכמות מכל המצריות, והוא אמרו כי חיות הנה ומילדות זו לזו או אינם צריכין מילדת.

ואולי שרמזו כי הנשים של בני ישראל היו בהם שתי למודיות בההשכלה: האחת היותם מעקרם עבריות, והשניה שהן עתה מצריות, ובאמצעות זה נתחכמו שני מיני השכלה. וזה הוא שעור הכתוב ״כי לא כנשים״ הרגילות בנמצא הם אלו שהם מצריות עבריות, ובזה לא תהיה הוכחת הסתירה לא מעבריות ולא ממצריות כי אלו יש בהם שתי הדרגות, והבן. ואמרו בטרם וגו׳ נתכונו להשיב אם יאמר ולמה לא יהיו הם מילדות אותם בעל כרחן לצד שהם הממנות מהמלך, ואמרו ״בטרם״ וגו׳, פרוש, כי אנו מתחכמין לבוא אצלם קדם שיגיע זמן הלדה כפי חשבונם לילד אותם, ואף על פי כן אנו מוצאים אותם שכבר ילדו, כי היולדות היו מתחכמות להרחיק להם זמן לדתם כי הרגישו בדבר, וכל זה נכלל בתבת ״חיות״. ומעתה כפי הנחה זו פרחה לה מעצמה החשדה, הגם שיביאו בידם מים ומזון היה לחשבם שעדין לא ילדו והם באים לילד אותם, וכל מה שיעשו מהוראת חבה להם אדרבה כשורה וכהגן עושין כדי שיתקרבו הלבבות של היולדות ולא יהיו נחשדים בעיניהם כרצחניות וימצאו מקום לקים גזרת המלך להמית הבנים. ואחר שהיו מביאין לחשבן שעדין לא ילדו כנזכר, והיו מוצאים כי כבר ילדו, אינו מהמוסר להשיב המובא, ובזה ספה תמה תלונת וחשד פרעה הגם שצדקו דברי הולכי רכיל שאמרו שהמילדות ספקו מזון.

בטרם תבוא אליהן וגו׳. וראו היולדות תחלה כי הולד חי ואין אנו נקראים בשביל היולדות אלא כדי להחיות את הולד כשאירע לו איזה סיבה שנצרך לכך. ואם לא נחיה אותם בהשתדלות לא יקראו אותנו כלל ויעשו בעצמן כל צרכי הולד:

ותאמרן המילדות, השיבן לו נגד מה ששאל מדוע החיו את הילדים במה שעשו צרכי הנולד למלחו ולחתלו ולכרות טבורו שזה עשו המילדות ששמם פועה, שזה מפני שלא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, ר"ל שבקיאות בהנהגת הנולד כמו החיה, והם בעצמם יכלו לעשות זה, וא"כ היה מן העצה שיעשו כן המילדות שאם לא היו עושים זאת היו מושכים ע"ע קו חשד ובכ"ז היה זה לא להועיל כי חיות הנה בעצמם ות"א ארי חכימין אינון. ועל מה שלא עשו להמית את הולד על האבנים הוא מטעם כי בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו :

ז כי לפי פי' ראשון קשה שאף אם הם בקיאות וכי מילדת אינה צריכה מילדת להולידה. רא"ם:

ח ר"ל שמדמה כנסת ישראל ללביאה: