שמות א, יח

וּקְרָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא וַאֲמַר לְהֶן מָה דֵין עֲבַדְתּוּן יָת פִּתְגָמָא הָדֵין וְקַיֵמְתּוּן יָת בְּנַיָא:

וּקְרָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָיתָא וַאֲמַר לְהוֹן לְמָה דֵין עֲבַדְתּוּן יַת פִּתְגָמָא הָדֵין וּקְיַימְתּוּן יַת בְּנַיָא

ויקרא. הנכון בנות מות. כי הפכתן מצותי. ואין הפרש בין ותאמרנה עבר. כמו ותאכלנה הפרות. ובין כשידבר עליהן לנכח עצמן בהכנס הוי"ו הפתוח. וככה מדוע עשיתן ותחיין:

מדוע עשיתן. שבגדתן בי, כי הנה כשצויתי לא מאנתם לעשות מצותי, ובטחתי בכן שתמיתו הילדים, ותוחלתי נכזבה:

ותחיין את הילדים. ולא די שלא עשיתן מצותי להמיתן כי גם נתתם עצות להחיותם:

עשיתן ב' במסורה דין ואידך עשיתן תועבה ביחזקאל כדאי' בפ"ק דסוטה שפרעה תבע למילדות שיהיו נשמעות לו דמצינו גכי עריות דכתיב כי את כל התועבות האל:

ותחיין ב' בהאי פרשה כדאיתא בפ"ק דסוטה לא דיין שלא המיתום אלא שהיו מספקות להם מים ומזון:

מדוע עשיתן הדבר הזה ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה. יש להקשות למה לא אמרו כן בפעם הראשונה שאז שתקו והודו שנראה שמה שאמרו עכשיו שקר שחשבו אח"כ. והתשובה שאמת הוא שהודו שהן מילדות אבל כשקרא להם בפעם שנית אמרו לא תחשוב שבנות ישראל הם כמצריות שהם פתיות אלא חריפות וכשידעו ששלחת בעבורינו הרגישו שהוא לשנהרוג בניהן ואינן קוראות אותנו ולא יולדות עמנו בטרם תבוא אליהם המילדת וילדו וחיות חכמות:

מדוע וגו׳ ותחיין וגו׳. צריך לדקדק מה הוא המעשה שעשו, שעליו הוא אומר מדוע עשיתן, ואם שלא המיתו את הילדים, זה יקרא שלילת המעשה והיה צריך לומר מדוע לא עשיתן. עוד צריך לדקדק אמרו ותחיין, ואם על ספוק המזון לילדים הוא אומר כמו שפרשנו באמרו ״ותיראן המילדות וגו׳ ותחיין״ וגו׳, אם לזה נתכון מה מענה בלשון המילדות על זה, והרי הן מורדות במלך.

ואולי כי לא ידע פרעה בפרוש שהיו מספקות מזון לילדים, כי מן הסתם לא יעשו כן בפני המצריים, ולבני ישראל אין לחשד בהם דלטורין, כאמרם זכרונם לברכה (ויקרא רבה לב,ה) בפסוק ״ושאלה אשה״ וגו׳, כי שנים עשר חדשים היה ביניהם דבר זה ולא גלה אדם מעולם. אלא שהמצריים הגידו לו שהיו המילדות מספקות מים ומזון לבית הנשים חיות, ודבר זה יכולין הגוים השכנים להכיר בדבר כשתכניס המילדת עמה דברי ספוק, וידעו גם כן כי הנשים החיות היו בניהם זכרים. לזה אמר פרעה מדוע עשיתן את הדבר הזה, פרוש ספוק מים ומזון שהוא מעשה הנגלה. והן אמת אם לא היו מחיים הילדים הייתי תולה כי לבנות אתם מספקים, אלא כיון שהספוק הוא למקום הילדים והילדים הנם בחיים, זה לך האות כי להם אתם מספקים. והוא אמרו ותחיין את הילדים, ואין זה אלא מעיון שכלי כנזכר, כי הידוע לו בברור אינו אלא מעשה הספוק לבית היולדות.

ויקרא מלך וגו׳. כאן כתיב ויקרא. דמשמעו ששלח לקרוא מרחוק כל המילדו׳ שבישראל אם להענישן אם לעשות להם בתים להכנת הגזירה הבאה אחריה כמו שיבואר:

מדוע עשיתן וגו׳. לא שאל מדוע לא עשו כדבריו להמית בידים. שעל זה היה התשובה פשוטה בדין ישראל דעל ש״ד יהרג ולא יעבור ואין להם רשות בשום אופן לעשות כן. אבל מדוע הם מסכנות א״ע להחיות את הילדים. והרי אין החיוב להסתכן בעצמו כדי להחיות את אחרים. דמאי חזית דדמא דחברי׳ סומק מדידי׳:

ויקרא וגו' ויאמר להן מרוע עשיתן הדבר הזה, לא שאל להן מדוע לא עשו מה שא"ל להמית את הילדים, אחר שהי"ל שאלה יותר גדולה שחוץ ממה שלא עשו להמית עשו עוד בהפך להחיות את הילדים שע"ז אין להם שום תירוץ: