שמות א, כ

וייטב. הטיב להם וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, כגון וייטב אלהים למילדת, וירב בבת יהודה (איכה ב ה), הרבה תאניה, וכן ויגל השארית (דברי הימים ב' לו כ), דנבוזראדן הגלה את השארית, ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון (ויקרא י כ) וייטב בעיניו, לשון הוטב, וכן וירב העם (פסוק כ), נתרבה העם, ויגל יהודה (מלכים ב' כה כא) גלה יהודה, ויפן כה וכה (ב יב), פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, היו"ד אות שלישית בו:

וייטב אלהים למילדת. מהו הטובה, כא

וְאוֹטֵּיב יְיָ לְחַיָתָא וּסְגִי עַמָא וּתְקִיפוּ לַחֲדָא:

וְאוֹטִיב יְיָ לְחַיְיתָא וּסְגוֹ עַמָא וּתְקִיפוּ לַחֲדָא

וייטב. בעלי היו"ד בראשונה פעם יעמד היו"ד כמו זו. ופעם יחליפוהו בוי"ו כמו ויושב שם רעבים. שהוא מן ישב. כמו וייטב מן יטב. וזה הטוב הוא הנזכר אחר כן ויעש להם בתים. כמו כי בית יעשה לך ה':

וייטב אלהים. פרש"י מהו הטובה ויעש להם בתים ולא נראה כי יש פסוק מפסיק ולכן נראה לומר דקאי אאותו פסוק עצמו והפירוש וייטב אלהים למילדות ממה שוירב העם ויעצמו כי לפי שאמרו המילדות לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות אותנו היה אומר פרעה שקרניות הם וכשראה כי רבו העם ויעצמו מאד חזר ואמר כן המילדות דוברות כי ברור לי כי חיה אחת או שתים אינן מספיקות עם רב כזה:

וייטב אלוקים למילדת ממאי, מוירב העם מאד. ולא נחשדו הן על שפיכות דמים. וממה שלא היה לפרעה לב להרע להם אמר בלבו שתי מילדות הן אינן יכולות להספיק לילד כל הנשים של עם רב כזה, בודאי כדבריהם כן הוא, בטרם תבא אליהן המילדת וילדו.

וייטב אלהים למילדות. פירש"י שעשה להם בתי כהונה ולויה. וקשה שהרי כתיב בפסוק א' ויעש להם בתים ועוד וייטב וירב מה ענין זה לזה:

וי"ל דה"פ המילדות אמרו כי חיות הנה בטרם תבא אליהם וכו' ולא האמין להם פרעה ועל זה אמר וירב העם זו היא הטובה שעשה להם הקב"ה שהמלך האמין להם שאלו היו צריכות מילדות לא יספיקו להם שתי מילדות לבד לעם רב וכבד ואז האמין לדבריהם וזהו וייטב אלהים למילדות וירב העם:

וייטב אלהים למילדות ויירב העם. ולא נחשדו על שפיכת דמים שאם לא היו פרים ורבים כבתחלה היו סוברים שהם היו עושים אע"פ שכל אחת יודעת שלא עשו לה רק טוב:

וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים. ויש להקשות למה התחיל בהטבת המילדות והוא וייטב אלהים למילדות וסיים בטוב המילדות והוא ויעש להם בתים והפסיק בין אלו ההטבות עם הטבת בני ישראל והוא וירב העם ויעצמו מאד. והתשובה יש מלאכות שאם יש הרבה מהן יתעשרו בעליהן לזה אמר וייטב אלהים למילדות ומה היא ההטבה וירב העם מרויחות מאד בהיותן מילדות. או ירצה כי יראו המילדות את האלהים ולא הועיל עצתו בהן לקח עצה אחרת שהעמיד בית מצרי אחד בין שני בתי ישראל כדי שלא יוכלו להחביא הבנים:

וייטב וגו׳ וירב וגו׳. צריך לדקדק מה הוא ההטבה, ואולי שהוא הרשום בסמוך ״ויעש להם בתים״, וקשה אם כן לא היה מפסיק באמרו ״וירב העם״. ונראה שמורנו הכתוב דבר שבאמצעותו רבו בני ישראל, לפי מה שקדם לנו שהיו מספקות להן מים ומזון, לזה אמר וייטב אלהים למילדת, פרוש, נתן להם רב טוב ובאמצעותו היה להן יכלת לספק מזון, ובזה וירב העם, וזולת זה לא יהיה להם לספק לרבים בהפלגה, ואחר כך הזכיר ה׳ שכרם הטוב שעשה להם בתים.

עוד ירמז כי בראות ה׳ יראתם מהאלהים, הזמין לידם עשות מצוות לאין קץ להרבות שכרם, והוא אמרו וייטב וגו׳, ומה הוא הטובה – וירב העם, שבזה יגדל זכותם כי כלם יחשבו להם כשלא הרגום. ואולי כי לטעם זה זכו משה ואהרן בישראל, כי בשלם זוכים לצד כי יוכבד ומרים נתנו נפשם עלינו ועברו פי מלך, ועוד להם שזנו ופרנסו משלהם, לזה יחשבו עליו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו. וכלך גם כן לדרך זה כי לצד שאנו ענפי נשמתו של משה, דכתיב (ישעיהו סג:יא) ״משה עמו״, לזה סבלה יוכבד עלינו להגן בעדינו ולספק מים ומזון כמשפט היולדים לבניהם.

ולדברי המפרשים (רש״י) שההטבה היא עשית הבתים, יש לומר כי טעם שהפסיק באמרו וירב העם, שזולת זה אין מקום לבתי כהונה ובתי מלכות, כי אם אין עם אין מלך וכהן, לזה הקדים ה׳ העם ואחר כך עשה להם בתים וגו׳:

וייטב אלהים למילדות. שנתקבל דבריהן ושוב לא השגיח המלך עליהן כלל:

וירב העם. כמש״כ לעיל ז׳ שהולידו בקטנותן. ואע״ג דליולדות קטנות לא היה מועיל הישוב של המילדות. שהרי אין בהן דעת לילד בלי מילדת ולעשות כל הצורך. אבל זה היה הטבה שלא השגיח עוד:

ויעצמו מאד. שהיה בריאי עצמות כמש״כ לעיל שם. ולזה לא היה מועיל דבריהן שהיו אמותן עושות בעצמן אם ראו איזה קלקול. שהרי לתקן אברי הילד כשיש קלקול ח״ו צריכין אומנת יתירה. וא״א בלי פעולת מילדת. מ״מ כבר לא השגיח עליהן:

וייטב אלהים, הודיע שפרעה הבין האמת שלא המיתו הילדים מפני יראת אלהים והיה בלבו נעשות להם רעה רק שאלהים היטיב למילדות ולא עשה להם רע מאומה, וגם נכלל בזה שה' נתן שכרם בעה"ז בטובת עה"ז, אבל אחר שראה פרעה כי וירב העם ויעצמו מאד, שהתרבו עוד יותר ע"מ שהתרבו ועצמו עד עתה, כי כפי שחשב מחשבות לכלותם כן היה מטוב ההשגחה להרבותם:

ט ר"ל לעצמו:

י ר"ל שהם נמי נקודים בציר"י אפ"ה ל' ויפעל הוא: