שמות א, יז

ותחיין את הילדים. מספקות להם מים ומזון תרגום הראשון וקיימא והשני וקיימתין, לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה, משמשת לשון פעלו ולשון פעלתן, כגון ותאמרנה איש מצרי, לשון עבר, כמו ויאמרו לזכרים, ותדברנה בפיכם לשון דברתן, כמו ותדברו לזכרים. וכן ותחללנה אתי אל עמי, לשון עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים:

וּדְחִילָא חַיָתָא מִן קֳדָם יְיָ וְלָא עֲבָדָא כְּמָא דְמַלִיל עִמְהֶן מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וְקַיָמָא יָת בְּנַיָא:

דְחִילָא חַיְיתָא מִן קֳדָם יְיָ וְלָא עָבָדוּ הֵיכְמָא דְמַלֵל עִמְהוֹן מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְקַיָימָא יַת בְּנַיָיא

ותיראן. העלימו האל"ף בעבור שלא תתערב המלה עם גזרת ראה:

ותחיינה. בכל כחן יותר ממשפטן הראשון כי מה צורך היה להאריך:

ותיראן - לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] .

ותחיין - אין חילוק בין פעלו. לפעלתם.

המילדת בגי' יוכבד בת לוי:

כאשר דבר אליהן בגי' שתבען:

ותיראן המילדת וגו׳. צריך לדקדק למה כפל לומר ולא עשו ותחיין. ורז״ל (סוטה יא,א) אמרו שהיו מספקות מים ומזון. וצריך לדקדק למה לא היו עושים להם כן מקודם. ואולי שיודיע הכתוב שלא פסקו מההטבה, והוא סבת היראה שיראו את האלהים אפלו על מניעת ההטבה שהיו רגילין להטיב בספוק מזון, ולא מלבד שלא עשו וגו׳ אלא ותחיין.

או לעולם כי מקודם לא נתנו דעתם על מצוה זו לספק מים ומזון, ואחר שצוה להם פרעה חששו שיהיו נחשדים אם ימות אחד מהנולדים שהם הרגוהו, לזה להוציא עצמן מהחשד, השתדלו להחיות אפלו מי שימות מיתת עצמו מחסרון הספוק. ואולי כי זה רמז בתבת את האלהים לרבות יציאת ידי חובת חשד בני אדם להיות נקיים מה׳ ומישראל.

וטעם אמרו כאשר דבר כ״ף הדמוי, לומר לא הוא ולא דומה לו. או ירצה לומר, להיות כי מן הדרך הוא כשיגזר מלך דבר, על כל פנים בתחלת הגזרה דבר מלך חזק ואימת מלך רועשת לבל עבור עליה, ובארך הימים אחר הגזרה היא רופפת, ולזה הודיע הכתוב כי הצדקניות הללו בטלו גזרת מלך סמוך לגזרה, והוא אמרו ולא עשו, ואימתי? כאשר דבר, כמו שתאמר כי בעת שיצאו משם והיו מילדות לעבריות לא עשו וגו׳, ואדרבה ספקו מזון לאין נכון ובטלו דבריו סמוך לגזרה. ושעור כאשר דבר כשעור (בראשית כז:ל) ״כאשר כלה יצחק לברך״.

ותיראן המילדות את האלהים. כמ"ש (קהלת ח ב) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. כי באופן זה תשמור פי גזירת המלך כשלא תתנגד לשבועת אלהים, אשר השבע השביע אותנו לשמור כל מצותיו, כך יראו המילדות את האלהים ושמו את נפשם בסכנה, כי ההריגה היא מן אותן ג' שיהרג ואל יעבור כי מאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו' (פסחים כה:) ולדעת רז"ל שאמרו (סוטה יא:) שפרה שמשפרת הולד ופועה לשון דבור אל הילד, נ"ל בזה מה שדחו את פרעה בקש ואמרו כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וגו'. וקשה א"כ למאי נפקא מינה המה מילדות מאחר שהעבריות אינן צריכין להם, על זה אמר הכתוב כמתרץ שאמרו שהמה אינן מולידין העבריות כי חיות הנה, אך עיקר מלאכתם לשפר הולד ולצעוק לו אחר שנולד כבר, ופרעה אמר בילדכן את העבריות וגו', ומזה מצאו מקום אל התנצלות לומר שאנחנו אין מולידין אותם, וע"כ שתקו ולא ענו דבר לפרעה מיד כדי שלא ימנה מילדות אחרות ואיהו דאטעי אנפשיה. לפיכך וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד. כי זה טובה להם לפי שברוב עם הדרת מלך ומהם יצאו מלכים וכהנים כמו שפירש"י על פסוק ויעש להם בתים, וכן טובה לכהנים ולוים שברוב עם נותנין מתנות כהונה ולויה.

ותיראן המילדות וגו׳. לא ב׳ המילדות הראשיות לבד אלא כל המילדות יראו מפני העונש בידי שמים על ש״ד. ומש״ה כתיב את האלהים. ולא כתיב את ה׳ שלא כולן הגיעו לידי מדרגה זו. וע׳ מש״כ להלן ט׳ ל׳:

ולא עשו. בפועל כדבר פרעה על הזכרים. ועוד הוסיפו:

ותחיין את הילדים. בין זכרים בין נקבות וכן פירשו כל המפרשים:

ותיראן, באשר לא צוה להם במצות מלך רק דבר אליהן ותלה הדבר בהן, עד שהעונש על רצח זה תלוי בצוארם יראו את האלהים, ולא די שלא עשו כאשר דבר אליהן לעשות מעשה להמית את הילדים, עוד עשו בהפך ותחיין את הילדים, שזה עשו המילדות השניות ששמם פועה שהיה ענינם להחיות הילדים, ואמרו חז"ל ותחיין שהיו מספקות להם מים ומזון. שק"ל שמ"ש ותחיין הוא למותר:

ד מדכתיב לא עשו כאשר דבר אליהן ש"מ לא המיתום א"כ ל"ל תו ותחיין אלא מספקות וכו':

ה ר"ל אין הפרש בין הנסתרות ובין הנמצאות בלשון עתיד. ונראה דה"פ דרש"י מקשה על עצמו לפ"מ שפירשתי ותחיין הראשון שהיו מספקו' להם מזון א"כ קשה על התרגום למה שינה בלשונו דהראשון פי' וקיימא והשני פי' וקיימתון בשלמא בלא זה הייתי אומר דוקיימתון פי' שמספקות להם מזון מ"ה שינה אבל לפי מה שפירשתי דותחיין הא' פי' מספקות להם א"כ למה תירגם על ותחיין הראשון וקיימא לכ"פ לפי שלשון עברי וכו':

ו כמו שמצינו ותאמרנה ובמקום אחר מצינו ותדברנה שתיבה זו כמו ותאמרנה כי הוא על משקל א' ואפ"ה פי' לשון דברתם לשון נוכח א"כ גם הכא ותחיין ראשון ל' נסתר והשני ל' נוכח והוא על משקל אחד: