דברים לב, נב

כי מנגד. מרחוק:

תראה וגו'. כי אם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך:

ושמה לא תבוא. וידעתי כי חביבה היא לך, על כן אני אומר לך עלה וראה:

אֲרֵי מִקֳבֵל תֶּחֱזֵי יָת אַרְעָא וּלְתַמָן לָא תֵעוּל לְאַרְעָא דִי אֲנָא יָהֵב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

אֲרוּם מִקָבֵיל תֶּחֱמֵי יַת אַרְעָא וְתַמָן לָא תֵיעוּל לְאַרְעָא דַאֲנָא יָהִיב לִבְנֵי יִשְרָאֵל

אֲרוּם בִּלְקָבֵל תֶּחֱמֵי יַת אַרְעָא וְתַמָן לָא תֵיעוּל לְאַרְעָא דִי אֲנָא יָהִיב לִבְנֵי יִשְרָאֵל:

אל הארץ. פירושו ושמה:

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא. שני דברים שאלת אעברה נא ואראה אעברה לא ינתן לך אראה ינתן לך שלא אשיב פניך ריקם מן הכל:

כי מנגד תראה את הארץ. לא אמר את ארץ כנען כמו שהזכיר למעלה וראה את ארץ כנען, כי מלת הארץ כוללת ארץ ישראל וארץ החיים וירושלים של מטה וירושלים של מעלה, וכן מלת תראה כוללת ראיה בחוש העין וראיה בעין השכל, כי הראה אותו בעין השכל הארץ שהיא מנגד, כלומר שהיא כנגד ארץ כנען. ועל כן נראה לי לפרש כי על כן הוצרך לחזור ולומר אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל, ולא הספיק לו במה שאמר ושמה לא תבא, להורות שלא מנעו רק מארץ ישראל לא מארץ החיים, וכן בסדר פנחס הזכיר בו הכתוב שתי ראיות, שאמר (במדבר כ״ז:י״ב) וראה את הארץ וחזר ואמר וראיתה אותה, כלומר מצויירת למעלה, ושם הזכרתי. והארץ הזאת היא מעלת הצדיקים, שכן אמר דוד ע"ה (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, וכן אמר חזקיה (ישעיהו ל״ח:י״א) אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים.

ומה שאנו אומרים בראש השנה וביום הכפורים זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים, הכונה על חיי הגוף בעוה"ז אשר בו האדם זוכה לחיי נפש שקראם דוד ארצות החיים, המזומנים לכל ישראל, הוא שדרשו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכן הוא אומר (שם נז) והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי.

כי מנגד תראה וגו׳. פרוש על דרך אמרו (דברים ל״ד:א) ״ויראהו ה׳ את כל הארץ״, ועיין מה שפירשתי שם.

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו׳. קשה, אחר שאמר ״ושמה לא תבוא״, מה מקום לחזור ולומר ״אל הארץ״ וגו׳? ויתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (דברים רבה ב,ט) שעתיד משה לכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזהר (חלק ב קכ.) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאלתם. ולזה כשאמר ה׳ ״ושמה לא תבוא״ חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר ״אל הארץ אשר אני נותן״ וגו׳ פרוש, עתה, ולא אל אשר יתן לעתיד. ועין מה שפרשתי בפסוק (דברים ג,כה) ״אעברה נא״.

חסלת פרשת האזינו

ושמה לא תבוא וגו׳ אשר אני נותן לבני ישראל. כלומר לא שאינך ראוי לזכות בא״י אלא בשביל שאני נותן אותה לב״י ע״כ לא תוכל לבא גם אתה דעיקר העונש היה מדה במדה שלא יזכה להורות לישראל דרך הליכות החיים בא״י שכל אותה הכנה שעשה הקב״ה עם הסלע היה כדי ללמד לב״י דרך בעת שתהיה עצירת גשמים ובשביל שקלקל בזה משה רבינו היה העונש שלא יביא אותם להורות שם וכמו שביארנו כ״ז יפה בפ׳ חקת:

ק לאפוקי שלא תפרש כמו נגד ההר שי' למזרחו של הר דא"כ מאי נ"מ למשה אם יראה הארץ מצד מזרח או משאר רוחות:

ר רצ"ל ושמה לא תבא ל"ל דבוודאי אם לא רשאי כ"א לראות מרחוק בודאי לא יבא ל"פ כי אם כו' כלומר אדלעיל קאי אמה דכתיב עלה אל הר העברים וגומר ולמה כי שמה לא תבא ואני כן אם לא תראנה עכשיו אימתי. וא"ת איני חושש לה. לכן פירש וידעתי וכו':