דברים לב, יח

תשי. תשכח ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם:

אל מחללך. מוציאך מרחם, לשון (תהלים כט, ט) יחולל אילות, (שם מח, ז) חיל כיולדה:

דַחֲלַת תַקִיפָא דִבְרָאָךְ אִתְנְשֵׁתָא שְׁבַקְתָּא פָלְחַן אֱלָהָא דְעָבְדָךְ

דַחֲלַת תַּקִיפָא דִבְרָא יַתְכוֹן אִתְנַשְׁתּוּן וְאַנְשֵׁיתוּן מֵימַר אֱלָהָא דְעָבַד יַתְכוֹן מְחִילִין מְחִילִין

תַּקִיף דִבְרָא יַתְכוֹן אַנְשֵׁיתוּן וּשְׁבַקְתּוּן מֵימַר אֱלָהָא דִבְרָא יַתְכוֹן וְעָבַד יַתְכוֹן מַחֲלִין מַחֲלִין:

צור ילדך תשי. דבר הנביא ותמה איך שכחת אשר ילדך ועבדת חדשים גם זה צור ילדך כמו הביטו אל צור חוצבתם כאילו ממנו היה כי הכל בגבורת השם כמו רוקע הארץ מאתי והתימ' מתועי לב בעבור אני היום ילדתיך ושכחו זה הכתוב:

תשי כמו לא תנשה והנח הנעלם אחר התי״ו תחת הדגש שהוא אלף הבלוע והיו״ד תחת ה״א וכן אל תמחי ובאו שניהם מלעיל להפריש בין זכר לנקבה בפעלים שהאות האחרון ה״א נח והנכון בעיני כי היו״ד נוסף והוא על משפט אל תט מאמרי פי:

מחוללך. כמו ילדך והנה אל שהוא גבור ותקיף כמו צור ויתכן היות גזרת מחוללך מחיל כמו הרה תקריב ללדת תחיל:

ילדך - כמו: [ויקטן] ילד את אלמודד כמו: הוליד.

תשי - תשכח. מן נשה כמו: אל תט אל דרכיה מן נטה. והיו"ד בתשי, כמו: יו"ד מלפניך אל תמחי כמו: אל תמחה.

צור ילדך תשי. וגם אתה ישורון המעיין בפנותך אל התענוגים תנשה חכמתך וידיעתך בגדלו:

ותשכח אל מחוללך. שהטיב עמך כאמרו אנכי אנכי הוא מנחמכם ותשכח ה' עושך נוטה שמים כו':

צור ילדך תשי. הקב"ה שבראך במעי אמך והולידך שכחת בשביל החדשים שאינן שוים כלום:

ותשכח אל מחוללך. כפול הענין:

תשי יו"ד קטנה. נתן לך יו"ד דברים, ונסית אותו בי' נסיונות. ולכך יו"ד דיגדל נא, גדולה. לומר לך זכור לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות:

צור ילדך הולידך כמו ילד את שלח ילד את עבר.

תשי היו״ד שבתשי כיו״ד מאל תמחי שהוא כמו אל תמח.

מחללך מוציאך ממצרים במחולות ושירים.

צור ילדך תשי. צור לשון חוזק. ילדך שהוא לך לצור משעה שנולדת. אי נמי שהולידך ובראך במעי אמך וזן אותך והוא אביך, אותו תשי. תשכח. בשביל החדשים שאינם שוים כלום:

ותשכח אל מחללך. כפל מלה הוא. מחולליך שברא אותך. כמו חוללה ידו נחש ברח. וכן הן בעון חוללתי:

צור ילדך תשי. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (זוהר חלק ג רז:) בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לברא את האדם, נמלך במלאכים ואמרו לפניו ״מה אנוש״ וגו׳ (תהלים ח:ה), ונתעצם ה׳ נגד דברי המלאכים ובראו והעניש המנגדים, עד כאן, ולזה כשישראל עוברים רצונו מחלישים טעם לידתו של אדם, והוא אמרו ״ילדך תשי״.

ותשכח אל מחללך. תתפרש לשון עדי, כדרך אמרו (הושע ב:טו) ״ותעד נזמה וחליתה״, והכונה שעשאך מחול, עדי על כל הנבראים, אפלו על המלאכים, כאמרו (תהלים סו:יב) ״הרכבת אנוש לראשנו״, או על דרך אמרו (ישעיה מט:ג) ״ישראל אשר בך אתפאר״, שעשאך עדי לו יתברך. ורז״ל אמרו (ספרי) דרשות וכפטיש וגו׳.

צור ילדך תשי. לפי הפשט הוא משורש נשה והתי״ו הוא אות השמוש. וביאר הכתוב שאחר ששכחת גמול ה׳ שהוא ילדך ותבא אח״כ לידי מדה זו. ותשכח אל מחוללך. שהוא עושה עמך טובה בכל פעולתך. וא״כ אתה נצרך אליו ית׳ גם עתה . וחז״ל ברבה במדבר פ״ט והובא בפרש״י ע״ז דנ״ד ב׳ פירשו לשון תשי מלשון מתשת כח והתי״ו מן השורש. וכ״י התשת כח של צור ילדך. והוא כוונה שניה ומדויק בזה חסרון הדגוש בשי״ן:

ותשכח אל מחוללך. שכחת כי אתה נצרך לכח גבורה של מעלה. ואם לא תתן להקדש ברכה יחסר לך השפע והנה גם כאן כתיב בלשון נוכח כמו שמהפך פניו לדור שמדבר עמו שלא יהיו תמהים איך יבא דור שמאחריהם לדברים כאלו. ע״ז אמר דגם אתה אם אך תסיח דעת מה׳ תבא לידי כך לשכח מה שנוגע לך בכל שעה:

[יח] צור ילדך בנעורותיך תשי כו':

א והוא מל' תשש כחו כנקבה ולפירוש ראשון יהי' מלת תשי מגזירת נשיתי טוב':