דברים לב, יז

לא אלה. כתרגומו דלית בהון צרוך, אלו היה בהם צורך לא היתה קנאה כפולה כמו עכשיו:

חדשים מקרוב באו. אפלו האמות לא היו רגילים בהם גוי שהיה רואה אותם, היה אומר זה צלם יהודי:

לא שערום אבתיכם. לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה, כך נדרש בספרי. ויש לפרש עוד שערום לשון (ישעיה יג, כא) ושעירים ירקדו שם, שעירים הם שדים. לא עשו אבותיכם שעירים הללו:

דבָּחוּ לשֵׁדין דִלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ דַחֲלָן דְלָא יְדָעֻנוּן חַדְתִּין דִי מִקָרִיב אִתְעֲבִידוּ לָא אִתְעַסְקוּ בְהוֹן אֲבָהָתְכוֹן

יְדַבְּחוּן לְטַעֲווֹת דִמְתִילִין לְשֵׁידִין דְלֵית בְּהוֹן מִדַעַם דִצְרִיךְ טַעֲוָון דְלָא יַדְעוּנוּן דַחֲלָן חֲדַתַּן דִמִזְמַן קָרִיב אִתְעֲבִידוּ וְלָא אִתְעַסְקוּ בְּהוֹן אַבְהַתְכוֹן

יְדַבְּחוּן לְשֵׁידַיָא דְלֵית בְּהוֹן מַמָשׁ טַעֲוָון דְלָא חַכִּימוּ יַתְהוֹן חַדְתָּנִין מִן כְּדוּן אִתְבְּרוּן וְלָא אִידְכְּרוּן בְּהוֹן אַבְהַתְכוֹן:

יזבחו לשדים לא אלה פירשתיו (ויקרא יז ז):

לשדים. כמו לשעירים אשר הם זונים על כן פירש רבי יצחק בן שאול נ״ע לא שערום אבותיכם מגזרת לשעירים למ״ד לשדים מושכת עצמה ואחרת עמה. וכן הוא לשדים וללא אלוה. ולפי דעתי שאין צורך רק פירושו לשדים שאינם אלהים ונקראו שדים על טעם אמים משוד הדעת:

אלהים לא ידעום. ואיך חשבו שהם אלהים ולא ידעו זה בראי' וזאת מלת ידעום ולא בהעתקה וזהו לא שערום אבותיכם:

חדשים מקרוב באו. מימים מעטים אינם קדמונים אפי' אבותיכם ולא ידעום:

שערום. פי' לא שערו מהם. מגזרת וישתער עליו כטעם תסמר שערת בשרי וקרוב הוא מגזרת סערה ואם הוא בסמ״ך וכמוהו בני יצאוני יצאו ממני חזקתני ותוכל חזקת ממני. והנה טעמו ולא פחדו מהם:

(ו)לא שערום - לשון לשעירים, אשר הם זונים אחריהם.

לשדים לא אלוה. שאינם נצחיים כמו שאמרו ז"ל על השדים שהם מתים כבני אדם:

אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו. כשהיו רואים איזה מין מן הנמצאות שלא ידעו מציאותו קודם לכן היו חושבים שיהיה לו איזה מסבב קדמון מיוחד אליו והיו עובדים אותו:

יזבחו. לע"ז שהוא דבר נמאס

לא אלוה שאין לו כח ולא חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח. ואונקלוס תרגם דלית בהון צרוך אך אם היה בהם שום צורך לא היתה קנאה כפולה כמו שהיא עכשיו. ואמר ליה ההוא רומאה לר' שמעון אלהכון קנאי הוא דכתיב אל קנא כלום מתקנא אלא גבור בגבור וכתיב הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם. א"ל אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנשא אשה יפת תואר ביותר וחזר ולקח אחרת עליה כעורה ביותר כעסה עליו הראשונה ואמרה לו אלו לקחת הגונה לא הייתי מקפדת עכשיו שהיא כעורה הקפידה כפולה כך אמר הקב"ה כיון שאתם יודעים שאין בהם ממשות הרי הקנאה כפולה:

אלהים לא ידעום. לא הכירום שיהיה בהם שום תועלת. והרב יוסף קרא פירש לפי שבהקב"ה כתיב כי ידעתי את מכאוביו אבל הם לא ידעו בצרותיהם ולא עמדו להם:

חדשים מקרוב באו. לא נקראו אלוה עד עכשיו:

לא שערום אבותיכם. לא פקדום פוקד מתרגמינן מסער:

יזבחו לשדים לא אלוה. אין בהם שום תועלת וכח אלהות, ולא ידעום באלהים כמלאכי מעלה השכלים הנפרדים שנבראו מקדם מששת ימי בראשית או ביום שני או ביום חמישי, אינם אלא חדשים מקרוב באו, כלומר נבראים חדשים הם נולדו מקרוב, ואמר זה לפי שמתים כבני אדם ופרין ורבין כבני אדם, לא שערום, לא השתערו ולא פחדו מהם. או יאמר חדשים מקרוב באו, שלמדנו חכמה זה מחדש מן המצריים שהיו בקיאין ורגילין בה.

ועוד יש לפרש יזבחו לשדים, לפי שמיני עבודה זרה הם שלשה, האחד עבודת השכלים שעליו הוזהרנו (שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך, והשני עבודת הפסילים להוריד בהם רוחניות מהכוכבים וממזלות שעליו הוזהרנו (שם) לא תעשה לך, והשלישי עבודת השדים שעליה הוזהרנו (שם) ואשר במים מתחת לארץ, שהם השדים שבתהום, לכך יזהיר עתה בכאן במין השלישי הזה ואמר יזבחו לשדים, ואמר לא אלוה שאין בהם כח אלהות ושולטנות כעין הכוכבים והמזלות שהם למעלה מהם, ואמר אלהים לא ידעום כלומר אין צריך לומר שאין בהם כח אלהים שהוא הכח הראשון, שהרי לא ידעום ולא עלתה השגתם לכך, אך הם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, והם תרח ונחור שהיו עובדי הפסילים להמשיך ולהוריד בהם רוחניות הכוכבים והמזלות לא השתדלו לעבוד עבודה זו כי לא היתה חכמתם שפלה כל כך, וכל זה להרחיק העבודה הזאת מהם שהיו נמשכים אחריה.

לשדים על שם ששודדים דעתו של אדם נקראו שדים.

לא ידעום בהקב״ה נאמר וידע אלקים כי ידעתי את מכאוביו אבל הם התועבות לא ידעום בצרתם ולא יעזבו להם ולמה לא ידעום שהם חדשים ומקרוב באו תמול פסלו יוצרו.

לא שערום אבתיכם לא פקדום אבותיכם ולא חששו בהם, לשון פוקד עון דמתרגמינן מסער.

יזבחו לשדים לע"ז שהוא דבר נמאס:

לא אלוה שאין בהם כח ולא חוזק כמו אלי הארץ לקחתי ואונקלוס תרגם דלית בהון צרוך אך אם היה בהם שום צורך לא היתה הקנאה כפולה כמו עכשיו וא"ל ההוא מינאה אלהכון קנאי הוא דכתיב אל קנא וכלום גבור מתקנא אלא בגבור כמותו דכתיב הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם א"ל אמשול לך משל לה"ד לאדם שנשא אשה יפה מאד וחזר ולקח אחרת כעורה ביותר כעסה הראשונה עליו ואמרה לו אלו לקחת הגונה ממני לא הייתי מקפדת עכשיו שהיא מכוערת אני מקפדת כך אמר הקב"ה כיון שאתם בעצמכם יודעים שאין בהם ממש הקנאה כפולה. אלהים לא ידעום שלא הכירום שיהא בהן שום תועלת ולפי שבהקב"ה כתיב וידע אלהים וכתיב כי ידעתי את מכאוביו אבל הם לא ידעו בצרותיהם ולא עמדו בהם:

חדשים מקרוב מעכשיו לא נקראו עד עכשיו לא שערום אבותיכם לא פקדום פוקד מתרגם מסער וי"מ לא שערום מהם כלו' שלא יראו מהם ולא עבדום כמו ומלכיהם שערו שער. צור ילדך תשי הקב"ה שבראך והולידך במעי אמך שכחת בשביל החדשים שאינם שוים כלום ותשכח אל כפל מלה הוא:

יזבחו לשדים. לדבר שדוד. סרוח ונמאס ולא אלוה. שאין בהם לא כח ולא אלהות אלוה לשון חוזק ודיין:

חדשים מקרוב באו. מעלם לא נקראו אלהות עד עכשיו שהם פסלום והעמידום להם לאלהות:

אלהים לא ידעום. לא הכירו בהם שום תועלת ולא שום כח ולא עשאום אלהות כי אם ביצר הרע ולהכעיס. כי אף הם עצמם לא ידעום באלהות אלא יודעים שאין בהם ממש. אבל יצר הרע. ור' יוסי קרא ז"ל פי' אלהם לא ידעום, בהק' נאמר וידע אלהים, כי ידעתי [את] מכאוביו, אבל הם לא ידעום בצרתם ולא עזרו להם:

לא שערום אבותיכם. לא פקדום אבותיכם לא היו חוששין מהם, כמו פוקד עון אבות על בנים. דמתרגמי' מסער חובי אבהן:

יזבחו לשדים שמי שמכבד לאחד הוא לא' מד' סבות או בעבור שהוא גדול או שהוא אוהבו או אוהב אביו או זקן לא' אמר לא אלוה ואין לו יכולת לב' אלהים לא ידעום לזקנה חדשים הם לאוהב אביו לא שערום אבותיכם לא נתעסקו אבותיכם או ירצה לא הסירו אבותיכם להם המצנפת והכובע לשישאר הראש מגולה כדרך המשתחוים לאדון שעושים לו כבוד בהסרת הכובע מן הראש והוא מן לשון שער וגלח את כל שערו או ירצה לא סמר בשרם מיראתם מהם או ירצה אלהים לא ידעום שלא רחמו לישראל כמו וידע אלמנותיו לא שערום שום שער לא נתנו להם אבותיכם ואיך אתם זובחים להם בקר וצאן כמו שאמר אשר חלב זבחימו וגו' עוד אפילו שעור אחד לא נתנו להם אבותיכם ושתים רעות עשיתם שלא די זה אלא צור ילדך תשי עזבת אותו ועוד ותשכח אל מחוללך. או הוא לשון תשש כחו כלומר אף אם רוצה לעשות טובה עמכם אתם מתישים כחו במעשיכם או ירצה שכחת האב הגשמי שהוא אברהם שנאמר הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם וגם האב הרוחני ותשכח אל מחוללך ואחר שסיים החלק הג' התחיל בחלק הד' לומר העונש שהש"י יתן להם והתחיל וירא ה' וינאץ מכעס שהיו בניו ובנותיו של הקב"ה שיותר עונש חייב הבן החוטא לאביו מאיש נכרי:

לא אלה. פרוש, גם הם אינם זובחים להם לצד היותם אלוה, אלא לעשות להם צרכיהם ומבקשם. וכנגד מה שעושים לעבודת אלילים אמר ״אלהים לא ידעום״, פרוש, הגם שאינם יודעים אותם מה טיבם של האלילים הם עובדים אותם. ואמרו ״חדשים מקרב באו״ וגו׳, עין מה שפרשתי בפסוק (דברים יג:ז) ״כי יסיתך אחיך״ וגו׳:

יזבחו לשדים לא אלוה. הן כל ע״ז שהיו בדורות ראשונים היה עפ״י כח ידוע להם שחלק לו ה׳ וכש״כ מלכת השמים שהוא השמש אבל שדים אין להם שום כח והמה ברי׳ מיוסד מיסוד הרוח ומקומם בציה ושממה וניזונים כב״א ממה שקבע להם ה׳ יוצרם וגם יש להם מאכל תאוה הוא רוח הדם של הבהמה. והנה יש לשדים כח פנימי להסתער ולעוף למעלה ולשמוע מאחורי הפרגוד מה שנגמר ולהודיע לב״א כדאיתא חגיגה דט״ז א׳. אמנם המה כיונה שיש לה כח פנימי לשליחות כמש״כ בפ׳ נח. מ״מ לא כל בני יונה יכולים אלא המלומדת לכך והוא יקר המציאות ובעליה מהנה לה הרבה. כך לא כל השדים מסתערים אלא המלומדים. והמה יקרים למי שמשתמש בם ומהנה להם בזבחי בהמה ואמר יזבחו לשדים לא אלוה אין להם שום כח רק ידיעה. וגם זה אלהים לא ידעום. אלא שומעים מעצמם מאחורי הפרגוד והמה זובחים להם למען יסתערו ויודיעו להם. ואמר כי עוד נפתים עד אשר יזבחו לשדים שלא למדו והמה חדשים מקרוב באו. שהרי שדים מתים כב״א. ונולדים כב״א. והנה שדים חדשים שמקרוב באו בישוב ב״א. ועדיין לא שערום אבותיכם. לא השתמשו בם ע״י השתערות לעוף ולידע דברים מה ישמעו. והמה זבחו גם לשדים הללו והוא רק כדי להכעיס את ה׳ להרחיק שכינתו הק׳ מהם:

[יז] יזבחו. יאמר הנה בזבחם לשדים. ג' רעות עשו. א) כי אינם אלהות. ב) גם אם הוא אלהים כמוני, הלא אין האלהות האלה מכירים אותם שיבחרו אותם להם לעם, כמו שבחרתי אנכי. ג) גם אם יאהבו אותם עתה הלא הם חדשים, ולמה יעזבו אלהי אבותם. על הא' אמר הלא לא אלוה המה? על הב' אלהים לא ידעום לישראל, על הג' הלא אחר שהם חדשים מקרוב באו ולא שערום אבותיכם. א"כ אשאלך. מדוע?

צ צרוך פירוש כח ויכולת והוצרכו לפרש כן מדכתיב אחריו אלהים לא ידעום ואם היה פי' לא אלוה כמשמעו איך קראו אחר זה אלהים. הרא"ם:

ק רצ"ל שלא תקשי מדכתיב לא אלהים משמע אבל אם היה בו צרוך כגון כוכבים ומזלות לא היו מקניטים לו ואיך יתכן ה הרי כתי' ופן תשא עיניך וגו' לירח או לכל צבא השמים:

ר וא"ת והא לעיל בפ' כי תשא פירש"י למה יחרה אפך כלום מתקנא אלא גבור בגבור וכו' וא"כ למה תהא קנאה כפולה וי"ל לעיל גבי תפלה לפייס הש"י אמר משה למה יחרה אפך כלום מתקנא וכו' אבל לענין עונש כשבא הקב"ה לענוש על ע"א העובדים אותם אז העונש יותר גדול במי דלית ביה צרוך:

ש ויהיה כנוי שערום כמו בני יצאוני יצאו ממני פן תשבענו תשבע ממנו:

ת ויהיה ג"כ פה כנוי שערום מהם רק פי' מהם פירוש ממין השעירים שהם השדים הנזכרים למעלה ופירוש שערום עשו שעירים כמו מאלמים עשו אלומים. רא"ם: