דברים כז, ד

וִיהֵי בְּמֵעֲבָרְכוֹן יָת יַרְדְנָא תְּקִימוּן יָת אַבְנַיָא הָאִלֵין דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין בְּטּוּרָא דְעֵיבָל וּתְסוּד יָתְהוֹן בְּסִידָא

וִיהֵי בִּזְמַן דְתַעַבְרוּן יַת יוֹרְדְנָא תְקִימוּן יַת אַבְנַיָא הָאִילֵין דַאֲנָא מְפַקֵיד יַתְכוֹן בְּטַוְורָא דְעֵיבָל וּתְשׁוּעוּן יַתְהוֹן בְּגִירָא

תקימו ב' במס'. תקימו את האבנים. ופסל ומצבה לא תקימו. כנגד מה שצויתי אתכם לא תקימו, אני מצוה אתכם תקימו את האבנים:

תקימו את אבנים האלה הוא שנאמר למעלה והקימות לך אבנים גדולות וגו'.

בהר עיבל להיות נחמה ולישב את דעתם לאותם העומדים על הקללה בהר עיבל ומטעם זה כתיב ובנית שם מזבח וגו׳ וכתיב וזבחת שלמיך ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלוקיך ללמדך ששכינה ביניהם.

תקימו את האבנים האלה. שכתבתם בשביל ישראל כפי הראוי להם:

בהר עיבל. באשר שזה התכלית שהיה ע״י כתיבה שניה בשביל אוה״ע. לא הגיע למרום קצה עד שגלו ישראל ונתפזרו בכל האומות. וזה נאמר בהר עיבל שיהא כן. ע״כ היה תחלת זה הענין הנעלה ג״כ בהר עיבל:

ושדת אותם בשיד. לר׳ יהודא דס״ל דהשיד היה אחר הכתיבה צריך ליישב הא שכתבו כאן ושדת וגו׳ לצורך בנין המזבח וכדתנן במס׳ מדות פ״ג ומלבנין אותן פעמים בשנה. ומכאן הוא שלמדו לעשות כן. וא״כ יש לזה המקרא שתי כונות כדרך משנה תורה. חדא לפני הכתיבה לצורך מזבח. וחדא אחר הכתיבה כדיוק לשון וכתבת על האבנים. דמשמע על גוף האבנים:

והיה בעברכם כאשר תעברו אז תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל. ההקמה הזאת היא הקמה קימת לדורות. ושדת אותם בשיד על הכתב שכתבו בעת עברם בירדן עתה טחו עליה שיד מחדש והניחו להתיבש עד אחר אכילת השלמים: