דברים כז, ג

וְתִכְתּוֹב עֲלֵיהוֹן יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא בְּמֶעְבְּרָךְ בְּדִיל דִי תֵעוּל לְאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַרְעָא עָבְדָא חֲלַב וּדְבַשׁ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתָךְ לָךְ

וְתִכְתּוֹב עֲלֵיהוֹן יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא בְּמֶעֱבַרְכוֹן מִן בִּגְלַל דְתֵיעֲלוּן לְאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהִיב לְכוֹן אַרְעָא דְפֵירָהָא שְׁמֵינִין כַּחֲלָב וְעַבְדִין דְבַשׁ הֵיכְמָא דְמַלִיל אֱלָהָא דְאַבְהַתְכוֹן לְכוֹן

וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת אמר ר"א (אבן עזרא על דברים כ״ז:א׳) בשם הגאון שכתבו עליהם מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות וטעם באר היטב (דברים כ״ז:ח׳) הכתיבה ורבותינו אמרו (סוטה לב) בשבעים לשון ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד או שהיה ממעשה הנסים:

למען אשר תבא אל הארץ אמר רבי אברהם (אבן עזרא על דברים כ״ז:ג׳) כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו כי זאת היא המצוה הראשונה לביאתם לארץ ולפי דעתי למען אשר תבא רמז לכל דברי התורה יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען אשר באת אל הארץ כי בעבור התורה באת שמה וכן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית (לעיל ה יד טו) ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית או טעמו תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצותיה:

למען. כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו וזאת המצוה הראשונה לביאתם לבנות להם מזבח חדש להודות לשם שהחלו להיותם בארץ:

וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת. זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן, וכן כתב הרמב"ן כי מצינו בספר תאגי שכל התורה היתה כתובה בהן בראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו, עד כאן.

אבל רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות.

למען אשר תבא אל הארץ. למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה, כן פירש הרמב"ן ז"ל. ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ. ואפשר לפרש למען אשר תבא אל הארץ, למען אשר תוכל לבא, כלומר מה שאני מצוה לך לכתוב עליהן כל התורה למען שיהיה לך כח לבא אל הארץ כי כח התורה יכרית האויבים אשר בארץ וינחילנה לנו.

למען אשר תבא. רבי אברהם אבן עזרא פרש: אם החלות לשמר מצוותיו, וזו מצוה ראשונה וכו׳, ורמב״ן פרש לרמז אל התורה וכו׳, ואין הכתוב מתישב לשני הפרושים. ויש להעיר עוד אמרו כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך, שלא היה צריך לומר תבת ״לך״ אחר שאמר ״אשר תבא אל הארץ כאשר״ וגומר, הדבר מובן שאליהם הוא הדבר.

אכן כונת הכתוב, לפי שקדם מאמר משה לישראל כי ביאת הארץ לא בזכות ישראל, כאמרו (דברים ט:ה) ״לא בצדקתך״ וגו׳, אלא ״ברשעת הגויים וגו׳ ולמען הקים״ וגומר. לזה בא דברו כאן, כי באמצעות המעשה האמור בענין תהיה ביאתם לארץ בזכות עצמם, וגזרת הכתוב היא תבת ״לך״ האמור לבסוף. וזה שעור הכתוב ״למען אשר תבא״, פרוש תהיה ביאתך לארץ ״אשר ה׳ אלהיך נותן לך כאשר וגו׳ לך״, פרוש, למען שאתה ראוי ולא תצטרך לזכות ברית אבות, והבן:

את כל דברי התורה וגו׳. הראב״ע בשם גאון א׳ שהיה זכרון תרי״ג מצות בקיצור. והרמב״ן כ׳ בשם ספר תאגי. שהיה כה״ת כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וכו׳. הא מיהא באופן אשר יהיה שוה בהם כל עם ה׳ אפי׳ הדיוטות דקרו מקרא. וידעו המצות בכלל. וכ״ז היה בעברם את הירדן עד שלא באו להר עיבל:

וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך ממש בעת שיעברו בירדן ושלא יתפלא שצוה ה' לכתוב בעת שעוברים בירדן והמים להם חומה לכן אמר למען אשר תבוא אל הארץ שבזכות מצוה זו יבאו אל הארץ: