דברים כז, ה

וְתִבְנֵי תַמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מַדְבַּח אַבְנִין לָא תְרִים עֲלֵיהוֹן פַּרְזְלָא

וְתִבְנוּן תַּמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן מַדְבַּח אַבְנִין לָא תְרִים עֲלֵיהוֹן פַּרְזְלָא

לא תניף עליהם ברזל אבנים שלמות תבנה מכאן למדו רבותינו במסכת מדות שהברזל פוסל בנגיעה ופגימה לכל דבר אפילו בלא ברזל, אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה.

ובנית שם מזבח וגו׳. כמו שהי׳ בהר סיני הקרבת עולות ושלמים ושמחה. בשביל שנתקבלו לעם ה׳ ולעבודתו. כן היה בהר עיבל שנבחרו אז לברית עם. וכמו שאמר ישעיה הנביא ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. והפי׳ לתקן הברית שהוא האמונה לכל עם. שיהיו משליכים אמונת אלילים ולהאמין בה׳ אחד. וכבר נכרת ברית עם אברהם אבינו על דבר זה כמש״כ בס׳ בראשית י״ז ד׳. והיום נכרת זה הברית עם כלל ישראל. והיה התחלה לזה בהר עיבל במה שכתבו אה״ת בשבעים לשון. ולא הגיעו לתכלית זה הענין הנעלה רק ע״י גלות ופזור. וכמש״כ בפ׳ שלח בפסוק ואולם חי אני. ובשביל שכאן זכו לדבר הזה שיגלה כבוד ה׳ ע״י לכל הארץ. ע״כ נצטוו לבנות מזבח ולעשות שמחה:

ובנית שם מזבח אבנים המה אבנים אחרות. לא תניף עליהם ברזל כי האבנים שטח בשיד היו מסותתים ע"י כלי ברזל בכדי שיהיה טיח הסיד בשוה בכל שטח האבנים שאז יהיה עומק הכתב שוה בכל מקום, אבל אבני המזבח לא יניף עליהם ברזל כמ"ש (שמות כ׳:כ״ב) כי חרבך הנפת עליה ותחללה: