בעל הטורים על דברים פרק כז

ויצו משה אזהרה לב"ד שיעשוך לקדש עצמך:

והקמת לך ב' במסור'. והקמת לך אבנים גדולות. והקמת את המשכן. לומר ששקולה להם הקמת אלו האבנים כהקמת המשכן:

תקימו ב' במס'. תקימו את האבנים. ופסל ומצבה לא תקימו. כנגד מה שצויתי אתכם לא תקימו, אני מצוה אתכם תקימו את האבנים:

התורה הזאת באר היטב בגימ' גם בשבעים לשונות. בפ' זו נעלם ס', לומר אף על פי שכתוב ביום אשר תעברו את הירדן, נתרחקו ס' מילין קודם שהקימו האבנים, כדאיתא בסוטה:

גריזים בגימ' הברכה יהיה בו:

התחיל בעכו"ם שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה: וסמך לעכו"ם:

מקלה אביו ואמו. דג' שותפין יש באדם. וסמך למקלה אביו:

מסיג גבול רעהו לו' שהבא על אשת איש שהוא מסיג גבול רעהו, גורם לבן שמקלה אביו, שאינו מכיר אביו. וסמך לו:

משגה עור לו' לא תיעץ לו לפי דרכך כדי להסיג גבולו:

משגה ב'. משגה עור. משגה ישרים בדרך רע. זה שררשו משגה עור, שמיעצו לחטוא. זה משגה ישרים בדרך רע, שהוא ישר ונותן לו עצה לעקם דרכיו. וסמך לו:

מטה משפט שהיודע הדין ומטהו בראיותיו. או טוען שקד הוא משגה עור:

סמך שוכב עם בהמה לאשת אביו לפי שהוא עמה בבית וכרוך אחריה כבהמה. וכן אחותו וחותנתו שהם תדירים עמו. וסמך לו:

מכה רעהו בסתר שהוא בצנעה כמו זנות חותנתו ואחותו שהוא בצנעה בביתו:

בסתר בגי' בל' הרע ובגימ' מסר ממון חבירו. וסמך:

לוקח שוחד להכות נפש לומר הולך רכיל למען שפוך דם.

וסמך:

אשר לא יקים להכות נפש לומר השופך דם כעובר על כל התורה:

אמן בגימ' הוי' אדנ"י. ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, שעולה שני שמות: