דברים כז, יט

לִיטּ דְיַצְלֵי דִין דַיַר יִתַּמָא וְאַרְמְלָא וְיֵימַר כָּל עַמָא אָמֵן

לִיט דְיַצְלֵי דִין דַיָיר יִתַּם וְאַרְמְלָא הֲווֹן עַנְיַין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן

מטה משפט גר יתום. כי אין להם עוזר והנה גם הוא בסתר והזכיר הגר גם היתום והאלמנה כי אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח. ושוכב עם אשת אב ואחות וחותנת אינו נחשד להתייחד עמה על כן הוא דבר נסתר ואין כן שאר העבירות:

מטה משפט שהיודע הדין ומטהו בראיותיו. או טוען שקד הוא משגה עור:

גר יתום ואלמנה אין להם כח ועזר לפרסם הדבר לערער על הדיין, ושוכב עם אשת אביו ואחותו וחותנתו אינו נחשד להתיחד עמהן, גם שוכב עם בהמה לא תצעק על הרובע, ולוקח שוחד דבר סתר הוא, חוץ מעבודת כוכבים ומכה רעהו דהיינו מלשינות שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר ולכך לא נאמר בסתר שעל עבירות שבגלוי לא יבא לכלל שאם יעשה אותם בגלוי ב״ד יענישוהו.

מטה משפט גר יתום ואלמנה. כבר ביארנו לעיל כ״ד י״ז דהכוונה דיתום של גר ואינו בר מוסר וצריך מוסר והדרכה מ״מ יש להזהר בו כמש״כ הרמב״ם בהל׳ דעות. והנה מתפרש אלמנה שהיא אלמנת גר ולא נתגיירה אלא בשביל אישה מש״ה כשנתאלמנה חוזרת מדרך יהדות וצריכה יסור. ומ״מ אסור להטות משפטה:

ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה. הוא דבר שבסתר שמסור ללב הדיין וגם הוא מהדברים שהעולם קיים עליהם. על האמת ועל הדין גם הוא מצוי מפני שהם חלשים (ונכלל בזה שלא יטה משפט נפשו ונשמתו שהיא גר בארץ שלא ירדוף אחר התאות וישכח תכלית נשמתו) וב"נ ג"כ מצווים על הדינים ואבימלך צוה על אודות יצחק שהיה גר בארצו הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת. גם יוסף אמר חלילה לי מעשות זאת. האיש אשר נמצא הגביע וגו':