בראשית כט, יד

אך עצמי ובשרי. מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו:

וַאֲמַר לֵהּ לָבָן בְּרַם קָרִיבִי וּבִשְׂרִי אָתְּ וִיתֵיב עִמֵּהּ יְרַח יוֹמִין

וַאֲמַר לֵיהּ לָבָן בְּרַם קְרִיבִי וְדָמִי לִי אַנְתְּ וִיתֵיב עִמֵיהּ יְרַח יוֹמִין

חדש ימים. כבר פירשתיו:

אך עצמי ובשרי אתה וגו' - ויפה כוונת לבא אלי.

אך עצמי ובשרי אתה. אף על פי שתוכל להתפרנס בלעדי במלאכת המרעה או בזולתה מכל מקום אתה עצמי ובשרי וראוי שתשב בביתי:

וישב עמו. בעבודתו לרעות צאנו כמו שבה עמדי ויואל משה לשבת את האיש לפיכך אמר לו אחר כך ועבדתני חנם:

אך עצמי ובשרי אתה מן הדין היה לי להרחיקך מעלי כמו שהתרחקת משאר קרוביך מאחר שרמית את אחיך פעמיים. אך עצמי ובשרי אתה ולא ארחיקך מעלי.

וישב עמו חדש ימים למדך תורה דרך ארץ עד אימת צריך אדם ליטפל בקרוביו, ד״א לבן שמע מה עשה יעקב לעשו ונתירא להשכירו עד שניסהו מה הוא עסקו.

[חדש ימים חדש שלם מימים].

ויאמר לו וגו׳ אך עצמי וגו׳. פרוש, עצמו ואינו עצמו, כי השכיל שאינו מבחינתו, שלא תדמה בבחינה כי לבן חשך ולא אור, ולזה דיק באמרו אך עצמי למעט. ואולי שדיק בחינות שבהם ידמה אליו שהם עצם ובשר, לא הנפש.

עוד יכון להשיב על מה שנתכון להודיעו כי איש חכם הוא, ואמר לו אך עצמי פרוש, מיעוט ממה שהוא, על דרך אמרם זכרונם לברכה (בבא בתרא קי.) רוב הבנים דומים, וכל דומה לא ישוה לנדמה בכל חלקיו מבלי השארות חלק אחד. ולמה שפרשתי בפסוק (בראשית כז:מג) ״ברח לך אל לבן״ וגו׳ כי הוא יעמוד להצילו מידי עשו, ומן הסתם ספר יעקב הדברים ללבן, לזה השיב שכן יעשה שהוא עצמו ובשרו, וכמו (איוב יד:כב) שאך בשרו עליו יכאב כמו כן על יעקב, אם יבא עשו והכהו נפשו תאבל. ואמר אך למעט שלא יסתכן עליו.

וישב עמו חדש וגו׳. האריך לו זמן אולי יתגלה במשך הזמן קניניו, וכשראה כי אין תקות ממון ברר הנהגתו עמו. עוד, לפי שנתן עיניו בו לעבדו העלים עין ממנו שלשים יום ועבדו בהם חנם, ואחר כך התנה עמו לטעם אשר אבאר בדבריו. עוד נתכון לבחן אותו היצליח בדרכו, ותמצא כי מיום שנכנס אצלו העבידו, וכן הוא אומר ״ועבדתני חנם״, הא למדת שכבר עבדו וראהו כי הוא איש מצליח.

אך עצמי ובשרי אתה. לפי שנאמר ויספר ללבן את כל הדברים האלה ולא פירש במקרא איזו דבר דברים הדברים אשר ספר לו, והוה ל״ל את כל אשר קרהו אלא ודאי שספר לו אותן הדברים אשר דבר עשו בלבו, שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי, והוצרך לספר לו מאיזו טעם רצה להרגו והוא בעבור הבכורה והברכות, ע״כ אמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה, במלת אך מיעט את עשו כי אוהבי עשיר רבים, וכל אחי רש שנאוהו, ואמר לפי זה עשיר אתה וא״כ אך אתה לבד עצמי ובשרי ולא עשו, וע״כ אינך צריך ליראה ממנו כי הוא אינו קרובי.

דבר אחר, לפי שלא ראה אצלו מאומה שהרי בא בידים ריקנות א״כ אין בך הקורבה שמקרבין העשירים, כי אם קורבת שאר בשר לבד ד״א שספר לו איך שרימה את עשו בלקיחת הבכורה אמר אך עצמי ובשרי אתה רמאי כמוני על כן ראוי לקרבך אלי כי כמוני כמוך.

אך עצמי ובשרי אתה. לא תירא מעשו שהוא ג״כ בן אחותי אבל אך אתה עצמי ובשרי. ואפשר לפרש דאתה עצמי. היינו כמוני ממש ולא כשאר בשר בעלמא. וא״כ דוקא הוא ולא עשו שאינו אלא שאר בשרי:

וישב עמו. לא בטח על הבטחת לבן בלי טעם הנאה. אלא התעסק בטובת לבן לרעות צאנו. וזהו משמעות עמו. ולא כתיב בביתו או אצלו אלא עמו. בעניניו ובצרכיו וזה גרם בטוחות יותר שלבן ישמור אותו מעשו:

אך עצמי ובשרי אתה. לעומת ששמע שעשו רודף אותו ואמו רק אותו אהבה, א"ל אל תירא כי רק אתה עצמי ובשרי לא עשו, כי אני אאהב את אשר תאהב רבקה, ואם יבא עשו לעשות לך רעה בחרב אצא לקראתו:

ש רצה לומר כי כל אך הוא מיעוט, לזה פירש מעתה וכו':

ת ואם תאמר מנא ליה לרש"י שדוקא חדש ימים, ויש לומר כיון שעשה כך כמו שכתוב וישב עמו חדש ימים, למדנו שמתחילה כך אמר לו: