בראשית כט, יג

וירץ לקראתו. כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים:

ויחבק. כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו:

וינשק לו. אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו:

ויספר ללבן. שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו:

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע לָבָן יָת שֵׁמַע יַעֲקֹב בַּר אֲחָתֵהּ וּרְהַט לְקַדָמוּתֵהּ וְגַפֵּף לֵהּ וְנַשִׁיק לֵהּ וְאַעֲלֵהּ לְבֵיתֵהּ וְאִשְׁתָּעִי לְלָבָן יָת כָּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין

וַהֲוָה כְּמִשְׁמַע לָבָן יַת שְׁמַע גְבוּרְתֵּיהּ וַחֲסִידוּתֵיהּ דְיַעֲקב בַּר אַחֲתֵיהּ הֵיךְ נְסֵיב יַת בְּכֵירוּתָא וְיַת סְדַר בִּרְכָתָא מִן יַד אָחוֹי וְהֵיךְ אִתְגְלֵי לֵיהּ יְיָ בְּבֵית אֵל וְהֵיךְ גָדַר יַת אַבְנָא וְהֵיךְ טָפַת בֵּירָא וּסְלֵיקַת לְאַנְפּוֹי וּרְהַט לִקְדָמוּתֵיהּ וְגָפֵיף לֵיהּ וּנְשֵׁיק לֵיהּ וְאַעֲלֵיהּ לְבֵיתֵיהּ וְתָנֵי לְלָבָן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִילֵין

את כל הדברים האלה. דברי הברכה:

את כל הדברים האלה - שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו.

את שמע יעקב. שגלל את האבן הוא לבדו:

ויספר ללבן. להודיע שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להמלט מאחיו ושבמצות אמו ישב עמו:

שמע ב' במסורה שמע יעקב. כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. מתי יהיה זה מקויים כשתצא שמועת גאולת יעקב:

ויחבק לו וינשק לו תחלה חבקו לראות אם הוא חגור מעות במתניו וכשלא מצא נשקו לראות אם יש אבן טובה בפיו:

ויחבק לו וינשק לו בגימטריא חיבקו לגזול מה שעליו:

ויספר ללבן את כל הדברים האלה שבאו לידו הבכורה והברכה כדי שיתרצה לו לבן להשיא לו בתו. ועוד ספר לו איך ברח מפני עשו אחיו שלא יתמה איך בא ריקם בלא שום דבר.

ויספר ללבן את כל הדברים האלה. איך באה לו הברכה והבכורה כדי שיאות לתת לו בתו ואיך ברח מפני עשו שמא יתמה גדול כמותו איך בא במקלו ובתרמילו בלא שום דבר והגיד לו כי ברח הוא ונס לנפשו שלא רצה לעשות שום הרגש וירגיש עשו פן ירדוף והכהו נפש:

ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו פירוש ששמע שהיה תם יושב אוהלים ויחבק לו וינשק לו כמו שעושים לאותם שאינם בקיאים ברמאות ועושים להם חנופה כדי שיתנו להם ממונם וכדי לעשות להם אונאה שחשב שהיה מביא אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בזה וכשספר ללבן את כל הדברים האלה שבא בורח בעבור הבכורה והברכה א"ל אך עצמי ובשרי אתה אני חשבתי שהיית תם אבל עתה אני רואה שגם כן אתה רמאי כמוני עצמי ובשרי אתה וזהו אך רמאי כמוני:

ויהי כשמע לבן וגו׳. אמרו ויהי לשון צער. רמז שנתכון לרעה כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה ע:יג) שיצא לגזלו וחפש מצפוניו, וגם חבקו לדעת את אשר אתו, וגם נשקו אם בפיו מרגליות. ואמרו שמע יעקב בן אחותו פרוש: לא הגידה רחל מה שאמר לה יעקב כי הוא אחי אביה, אלא היותו בן רבקה צדיק בן צדקת. ובזה חשב מחשבות לרמותו. וגם אמרו ויביאהו אל ביתו הטעם אולי ממונו יבא אחריו, והביאו לביתו עד יגיעו נכסיו.

ויספר ללבן את כל וגו׳. סבת בואו, וטעם בואו, ואשר עבר עליו עם אליפז כי נטל ממנו הכל ברדפו אחריו:

עוד יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (מגילה יג:) שרחל הודיעה את יעקב כי אביה רמאי, לזה נתחכם לספר לו כל הדברים שעברוהו, כדי שבזה יחדל מהרשיע כשידע מה שנתחכם עד שלקח הבכורה והברכה, ידע כי ערום יערים למה שיצטרך. וגם הודיעו אשר עברו ממעשה האבן, וזה יגיד כי הוא גבור חיל. גם מעשה השקאת צאנו, וזה יגיד חבתו בו והנהגתו הישרה עמו.

את שמע יעקב וגו׳. רחל לא נתפעלה משם יעקב שלא ידעה אלא יחס בן רבקה אבל לבן כבר שמע וידע שמע יעקב שהרי התורה מכרזת עליו כדאי׳ ביומא פ״ז:

את כל הדברים האלה. שהוא בורח מעשו ורוצה לשבת עמו ולחסות בצלו. כמו שאמרה רבקה וישבת עמו וגו׳ כמו שביארנו לעיל:

ויספר ללבן. יש הבדל בין הגדה לספור. הגדה הוא בדבר שנוגע אליו וצריך לדעת אותו, וזה היה ברחל לכן כתיב ויגד לרחל, וספור הוא ספורי דברים שאין נוגעים אליו וזה היה בלבן שלא נגע אהבת הקרובים בלבו:

פ דאם לא כן למה רץ:

צ כלומר כיון שלא רץ אלא בשביל הממון אם כן למה חבק אותו, לכן פירש וכו':

ק (מהרש"ל), אין דרך להביא אבנים טובות בפיו, אלא י"ל שדרך העולם כשאדם מביא אבנים טובות מביאם בסתר ואין מגלה אותם, לכך אמר אנשק אותו ואפייסנו כדי שיגלה לי מה יש לו עכ"ל:

ר דאם לא כן מאי את כל הדברים האלה: