אבן עזרא על בראשית פרק כט

וירא. מלה זרה בעבור שנפתח היו"ד והמלה מהבנין הקל. ואין אחר היו"ד אחת מאותיות הגרון שהיא משפט להרחיב את אשר לפניהם ואין ראוי לאדם לחסר הוי"ו. או שיאמר כן עם חברי היו"ד שהם סימני המשרתים. ולפי דעתי כאשר רצו לאמר מן ראה על משקל וישב ממנו שבי והנה חסר ה"א ראה. גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה. והנה ישאר בחירק תחת היו"ד. והנה יהיה משקלו וייף בגדלו. (יחזקאל ל״א:ז׳) ויתערב עם לשון ירה. על כן פתחו היו"ד:

וגללו. הרועים את האבן:

מאין. שאלה על מקום. ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן כי אז יהיה לאין. גם נמצא כן עם מ"ם הן אתם מאין:

והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תאר השם כמו פועל:

ורחל באה. מלעיל והוא פועל עבר:

ויגד יעקב לרחל. מאוחר וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל ואחר כן וישק ורבים כמוהו:

את כל הדברים האלה. דברי הברכה:

חדש ימים. כבר פירשתיו:

משכרתך. על משקל מתכונת הלבנים:

רכות. כמשמעו ויש שואלים למה היו כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות. ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף:

יפת תאר. כמו ותאר לכם הגבול. כל אבר כעין והאף והפה יפה:

ומראה הכל יפה. או מראה על עין הפנים הנראה:

ויעבד יעקב ברחל. בעבור רחל:

מלא שבוע זאת. ז' ימי המשתה וזאת על לאה:

יאהבני. בפתחות הבי"ת כמו פן תדבקני הרעה:

ילוה אישי. כמו ונלוו עליך:

הפעם אודה את ה'. כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן עמדה מלדת: