בראשית כח, כב

והאבן הזאת. כך תפרש וי"ו זו של והאבן, אם תעשה לי את אלה, אף אני אעשה זאת:

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'. כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' וכן עשה בשובו מפדן ארם, כשאמר לו (לקמן לה א) קום עלה בית אל, מה נאמר שם (שם יד) ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך:

וְאַבְנָא הָדָא דִי שַׁוֵּיתִי קָמָא תְּהֵי דִי אֵהֵי פָלַח עֲלַהּ קֳדָם יְיָ וְכֹל דִּי תִתֶּן לִי חַד מִן עַשְׂרָא אַפְרְשִׁנֵּהּ קֳדָמָךְ

וְאַבְנָא הָדָא דִשַׁוִיתִי קָמָא תְּהֵי מְסַדְרָא בְּבֵי מוּקְדְשָׁא דַיְיָ וִיהוֹן דָרַיָא פַּלְחִין עֲלָהּ לִשְׁמָא דַיְיָ וְכָל דְתִתֵּן לִי חַד מִן עַסְרָא אַפְרְשִׁינֵיהּ קֳדָמָךְ

וטעם יהיה בית אלהים. מקום קבוע לתפלתי ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי ממון לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'. ולהיו' לוי עשירי דרך דרש כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו רק מעשר בקר וצאן ותבואה:

עשר אעשרנו לך - להקריב לפניך עולה.

וכל אשר תתן לי. מדרש יעקב תקן לתת מעשר מן הממון ואמרי' בב"ר שאל מין אחד את ר' יהושע בן לוי היכן מצינו שעישר בניו אמר לו לוי שהקדישו לשמים אמר לו ומה ראה להקדיש לוי והוא לא הי' עשירי אמר לו שעשה יעקב מכל בניו כטלאים הנכנסין לדיר להתעשר והכניס דרך תולדותם וכו':

עשר אעשרנו בגימטריא וזהו כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:

עשר אעשרנו לך. קיים יעקב את דבריו כי נתן להש"י מעשר מכל אשר לו ואפילו מן הבנים, שכן מצינו בי"ב שבטים שהיו לו אפרים ומנשה שכתוב בהן כראובן ושמעון יהיו לי הרי י"ד, הוצא מהם ד' בכורות לד' אמהות שהרי הבכור קדש ואין קדש מוציא מידי קדש נשארו עשרה והעשירי הוא שבט לוי שהבדילו הש"י לשרתו ולברך בשמו והוא שזכתה לו התורה המעשר. ודרשו רז"ל מן הכתוב הזה המזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות, שהרי מי שהפריש ממונו שתי מעשרות ועשורא בתרא כי קמא הרי זה חומש הממון.

והאבן הזאת אקריב עליה קרבנות ואפריש מעשרות. וי״ו דוהאבן יתירה היא והיה ה׳ לאלקים לדיין ונוקם והאבן הזאת. וא״ת איך עשה יעקב מזבח מן האבנים ששם מראשותיו הא אמרי׳ בשלהי זבחים מזבח שלא נשתמש בהן הדיוט וכו׳ אלא י״ל בבמת יחיד אין להקפיד. יהיה בית אלקים מקומה יהיה בית אלקים. ותיבת יהיה לא אאבן קאי ד״א דוגמתו מצינו לשון זכר גבי נקבה אך בגורל יחלק את הארץ אתן את הארץ הזאת ולא נשא אותם הארץ.

האבן הזאת. יהיה מקומה בית אלהים כי יוודע כי נגלית עלי שם:

וכל אשר תתן לי וגו'. כדי לעבדך ולפרסם ששמרת לי הבטחתך, ויהיה לאו אאבן קאי דא"כ תהיה מבעיא ליה הג"ה:

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך בב"ר כותי א' שאל את ר' מאיר אמר לו אי אתם אומרים יעקב אמתי דכתיב תתן אמת ליעקב אמר לו הין אמר ליה ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אמר הין א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מי' למה לא הפריש אחד מי' לשני שבטים אחרים א"ל וכי י"ב הם והלא י"ד הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי א"ל כ"ש שאוסיפת אוסיפת מיא אוסיף קמח א"ל אי אתה מודה שהם ד' אמהות אמר ליה הן א"ל צא מהן ד' בכורות לד' אמהות הבכור קדש ואין קדש מוציא קדש א"ל אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה:

והאבן הזאת וגו׳. יראה כי היא זו אבן השתיה (זוהר א:עב) שהזמינה למקדש, ומצינו לו שהזמין עצי שטים למשכן במדבר (תנחומא תרומה). ואולי שיכון ה׳ באמרו ״ועשו לי מקדש״ (שמות כה:ח) לשון מזמן, פרוש מה שכבר הוזמן, כי המשכן וגם בית המקדש בשניהם הזמינם יעקב, ״ושכנתי בתוכם״ חוזר אל שתי הכנות אלו.

יהיה בית אלהים. לקדש את כל אשר סביביו כמו בית אלהים כי כל אשר בתוכו קודש. ועי׳ להלן ל״ה י״ד:

עשר אעשרנו לך. דסתם מעשר היה לפנים לאיזה צדקה לעניים וכן הא דכתיב באברהם ויתן לו מעשר מכל מסר למלכי צדק מעשר אבל יעקב נדר עשר אעשרנו לך. לגבוה לקרבנות:

והאבן. נגד מה שיהיה ה' לי לאלהים, אשים את האבן מצבה, שיהיה מקום מוכן להשראת השכינה לעולם, ונגד מה שהבטיח שיהיה עמדי ושמרני, ונתן לי לחם ובגדים, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו, כאומר אבל אם לא יהיה ה' לי לאלהים היינו שאקלקל מעשי בבית לבן, אז כל הטוב יהיה לרעתי ולא אקיים את נדרי:

ח לכך מייתי רש"י וכן, שלא תקשה על התרגום מנא ליה שתרגומו כן, דדוקא על מצבה זו יפלח לפני הקב"ה, ותירץ דהא לסוף כן עשה, אם כן שמע מינה שגם מתחילה היה דעתו כן, ויהיה והיה ה' לי לאלהים על תנאי ולא נדר, ולכן תרגום אהי פלח עלה קדם ה', רצה לומר ודאי הוא שיקריב קרבנות אפילו לא ישמור הבטחתו אבל לא על המזבח זה דוקא, ומה שאמר וכל אשר תתן לי וגו', דמשמע שאם לא ישמור לו ההבטחות לא יעשר, לא קשה דיש לומר דהכי קאמר אבל כל אשר תתן לי עשר וגו' אף אם לא תשמור ההבטחות. ומהרש"ל כתב ולי נראה שכך אמר יעקב אם תשמור ההבטחות אז עשר אעשרנו שני מעשרות, ואם לאו אעשר פעם אחת וכן עשה עכ"ל: