בראשית כח, כא

ושבתי. כמו שאמר לי (פסוק טו) והשיבותיך אל האדמה:

בשלום. שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן:

והיה ה' לי לאלהים. שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר (פסוק טו) אשר דברתי לך, והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר (שם יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

וְאֵתוּב בִּשְׁלַם לְבֵית אַבָּא וִיהֵא מֵימְרָא דַיְיָ לִי לֵאלָהָא

וְאֵיתוּב בִּשְׁלָם לְבֵיתֵיהּ דִאַבָּא וִיהֵי יְיָ לִי לֵאלָהָא

והיה ה' לי לאלהים איננו תנאי כדברי רש"י (רש"י על בראשית כ״ח:כ״א) אבל הוא נדר וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא את המעשר ויש בענין סוד ממה שאמרו (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:

וטעם והיה ה' לי לאלהים. זה השם הנכבד כי כן כתוב והנה ה' נצב עליו ובפרשת ואלה שמות תמצאנו:

ושבתי בשלום - כמו שאמר לי: והשיבותיך אל האדמה הזאת.

והיה ה' לי לאלהים - שיסייעני בכל מעשי.

ושבתי בשלום. מן החלאים המעבירים גם כן את האדם והוא רוח רעה שהזכירו ז"ל:

והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין:

ושבתי בשלום אל בית אבי. יתכן לומר כל מה שהוציא יעקב מפיו בנדר זה הכל נתקיים בו. ושמרני בדרך הזה, הנה הש"י שמר אותו בדרך ההוא. והלחם הוא הנשים שלקח מלשון (שמות ב׳:כ׳) קראן לו ויאכל לחם, וכן (בראשית ל״ט:ו׳) כי אם את הלחם אשר הוא אוכל. והבגד הוא שנתעשר בסבת צאן לבן שהבגדים מן הצמר הם. ושבתי בשלום, הוא שכתוב ויבא יעקב שלם. והיה ה' לי לאלהים הוא שכתוב ויקרא לו אל אלהי ישראל.

והיה ה' לי לאלהים. אין זה תנאי ח"ו כי אם נדר, יאמר שאם ישוב לארץ ישראל אשר שם בית אביו יצחק יהיה השם המיוחד לו לאלהים כי שם יעבדנו בארץ המיוחדת. וזה ע"ד מאמר רז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה.

והיה ה' לי לאלקים. כלו' אם תעשה לי זאת שישמרני וישיבני אז יהיה לי לאלקים שיתייחד שמו עלי וידוע לכל שהבטחה הזאת שראיתי בחלום מאת הק' באה אלי שנתקיימה ויאמרו יעקב עבדו של הק' והק' לו לאדון כמו והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם שיקרא שמי עליכם ה' אלקים, וכן אם תשמרני יוודע כי אתה מלכי ואני עבדך:

והיה ה׳ לי לאלהים. ועד עתה אינו לאלהים חס ושלום. ורש״י זכרונו לברכה פרש שלא ימצא פסול בזרעי, ואין אני יודע היכן רמוז דבר זה באמרו ״והיה״ וגו׳. ועוד הבטחה זו תמיד היא תלויה ועומדת, ואימתי יהיה קץ הגבול לעשות האבן מצבה. והנכון הוא שנתכון לומר שיתיחד אליו שם ה׳ לאלהים כדרך שנתיחד על אבותיו (בראשית כח:יג) ״אלהי אברהם אלהי יצחק״, גם יאמר עליו ״אלהי יעקב״, והוא אמרו לי לאלהים פרוש: לי ביחוד. ודבר גדול דבר יעקב בזה, ותמצא שכן היה, דכתיב (בראשית לג:כ) ״ויקרא לו אל אלהי ישראל״ ואחר כך שלם נדרו אשר נדר לעשות אבן הזאת.

והיה ה' לי לאלהים. קבל עליו בנדרו לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה, כי העובד מיראה נקרא עובד אלהים היינו למדת הדין אשר ממנו הוא ירא, והעובד מאהבה נקרא עובד ה' כי אהבה ורחמים ענין אחד, לכך נאמר והיה ה' לי לאלהים ואם תרצה לפרש שהתחלת הנדר מן והאבן הזאת כפירש״י, אמר והיה ה' לי, שלא ידון אותי במדת הדין לבד, אלא יצרף גם של רחמים אל שם אלהים, זה״ש והיה ה' לי לאלהים יצרפו אל שם אלהים, אז והאבן הזאת וגו'.

ובבר״ר (ע ד) דרש אם יהיה ה' עמדי ושמרני היינו מן ד' ראשי עבירות והם ע״ג וג״ע וש״ד ולשון הרע ואסמכוה אקרא נראה שגם מדרש זה רצה לתרץ קושיא זו וכי היה יעקב מסופק בהבטחת הש״י, אלא לפי שאמר לו השי״ת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי, בלשון אם הורה כאילו אמר אם אעשה או לא אעשה, וזה תלוי בדבר אם לא יגרום החטא, ע״כ אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני מן החטא ופרט ד' אבות נזיקין אלו, כי המה היו סיבת חורבן בית ראשון ושני על כן אמר שאם ישמור אותי ה' מן ד' ראשי עבירות אלו אז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ומכלל הן נשמע לאו כי אם לא ישמרו מן ד' ראשי עבירות אלו אז לא יהיה בית אלהים כי יחרב בעבורם.

ושבתי בשלום אל בית אבי. אע״ג שהבטיחו להשיבו אל האדמה אבל אם יהיה השבה זו בשלום ולא מוכה ומעונה וגם שלא יהיה רק אל האדמה אלא גם אל בית אבי:

והיה ה׳ לי לאלהים. ממשמעות הלשון הוא המסובב כפי׳ רמב״ן וספורנו ולא כפירש״י ופירושו שלא יסמוך על כחו ועוצם ידו רק יקח את ה׳ לנגדו תמיד שהוא ינהלנו ובהיותו בחו״ל בבית לבן ולא היה מקום לבטוח על עצמו פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה׳ יהיה עמו ולא יעזבנו אבל בהיותו בבית אביו אפשר לסמוך על עצמו ע״ז היה נדרו שגם אז יהיה ה׳ לו לאלהים. ורש״י פי׳ שהוא בכלל התנאי ויש הוכחה לזה מדכלל בפסוק אחד עם ושבתי וגו׳. ולפי׳ הרמב״ן היה ראוי להיות והיה ה׳ לי וגו׳ פסוק אחר. אבל באמת זה הדבר והיה ה׳ לי. אע״ג דעיקרו תלוי ברצון עצמו מ״מ נדרש לזה סייעתא דשמיא. שיהיה השגחתו ית׳ מוכן לפניו בכל עת. ע״כ הוא תנאי ומסובב. וכיב״ז נתבאר בס׳ שמות י״ט ה׳ והייתם לי סגלה:

ו (נח"י), וזהו ג"כ מכלל ההבטחות של הש"י דהא אמר (לעיל פ' ט"ו) את אשר דברתי לך ופרש"י (שם ד"ה דברתי) לצרכך ועליך, ואם לא יהיה שלם מן החטא וילמוד מדרכי לבן בודאי שלא יתקיים מה שנאמר עליו, כמו כל הבטחות של הקב"ה שהן על תנאי שלא יגרום החטא:

ז רצה לומר שגם והיה ה' לי וגו' הוא מכלל ההבטחות, ולא שהוא הנדר שנדר דהא אף אם לא יתקיימו ההבטחות הללו מחויב הוא שיהיה ה' לו לאלהים: