המילה "צַיִד" בתורה

המילה "ציד" בתורה מציינת חיה שצדים, וגם את מלאכת הציד עצמה, והיא מופיעה לראשונה בתיאור נמרוד (בראשית י, ט) ובסך הכול 12 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

ציד הוא תפיסת חיות בשדה, ובמשמעות נוספת גם הבשר של החיה שנצודה. בפעם הראשונה המילה מתארת את נמרוד: «הוּא־הָיָה גִבֹּר־צַיִד לִפְנֵי ה׳ עַל־כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה׳» (בראשית י, ט).

עשו איש ציד

רוב ההופעות נמצאות בסיפור עשו ויעקב. כבר בתיאור הנערים נאמר: «וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים» (בראשית כה, כז). ומיד אחר כך: «וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב» (בראשית כה, כח).

הציד והברכה

בסיפור הברכות הציד נמצא במרכז. יצחק מבקש מעשו "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים", כדי שיברך אותו. כשעשו חוזר מצידו ומביא לאביו, מתברר שהברכה כבר ניתנה: «וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי־אֵפוֹא הוּא הַצָּד־צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה» (בראשית כז, לג).

ציד בדיני התורה

גם במצוות התורה מופיעה המילה, בדין מי שצד חיה או עוף שמותר לאכול: «וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ־עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת־דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר» (ויקרא יז, יג).

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות "ציד", "מציד", "מצידי", "מצידו" ו"ציד" בצירוף "יצוד ציד". מאותה משפחה באים הפועל "צוד" והמילה "צידה", שהיא אוכל לדרך.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהציד הוא דבר שמגדיר את עשו, כמו שהאהלים מגדירים את יעקב. אבל בסוף הסיפור דווקא הציד, שבו היה עשו טוב כל כך, לא הקדים את הברכה. והתורה מלמדת שגם במלאכת הציד יש סדר וכבוד: את הדם מכסים בעפר.

מאת מערכת האתר.