בראשית א, טז

המארת הגדלים וגו'. שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:

ואת הכוכבים. על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה:

וַעֲבַד יְיָ יָת תְּרֵין נְהוֹרַיָּא רַבְרְבַיָּא יָת נְהוֹרָא רַבָּא לְמִשְׁלַט בִּימָמָא וְיָת נְהוֹרָא זְעֵרָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיָת כּוֹכְבַיָּא

וַעֲבַד יְיָ יַת תְּרֵין נְהוֹרַיָא רַבְרְבַיָא וַהֲווֹן שָׁוִין בְּאִיקְרֵהוֹן עֶשְרִין וְחַד שָׁעִין בָּצִיר מִנְהוֹן שִׁית מְאָה וּתְרֵין שׁוּבְעִין חוֹלְקֵי שַׁעֲתָּא וּמִן בָּתַר כֵּן אִישְׁתָּעִית סִיהֲרָא עִילוֹי שִׁמְשָׁא לִישָׁן תְּלִיתָאֵי וְאִזְדְעָרַת וּמַנֵי יַת שִׁמְשָׁא דַהֲוָה נְהוֹרָא רַבָּא לְמִישְׁלַט בִּימָמָא וְיַת סִיהֲרָא דַהֲוָה נְהוֹרָא זְעֵירָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיַת כּוֹכְבַיָא

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים מלמד שלא נהיו אלו המאורות מגוף הרקיע אבל גופים (נטבעים) נקבעים בו:

ויעש. נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים וכן נקראו שלשה בני ישי הגדולים כנגד האחרים. ואליאב היה הבכור גדול מכולם ולא זה גדול מזה יש לו סוד

ממשלת השמש ביום. ולא בלילה כי אין לה אור. גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום ואם ישאל שואל הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדולים מהלבנה ואיך כתוב הגדולים. התשובה אין פי' הגדולים על מדתם בגופם רק על אורם ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ וכן כתוב מאורו':

הקטן - משני המאורות הגדולים.

ויעש... ויתן... להאיר... ולמשל... ולהבדיל... כי טוב. על המאורות ושאר הכוכבים אמר 'ויעש', כי היו בכלל חלקי הגלגלים או 'השמים', אשר כבר ספר בריאתם (פסוק א'), ולזה לא הזכיר להם 'בריאה' רק 'עשיה'. וזה שהמציא אותם ממקצת חלקי הגלגלים על תמונה כדורית וצורה מאירה.

כי טוב. כלומר שכיון בזה אל הטוב והוא התכלית הנאות לפעלו.

את שני המאורות הגדולים. פי' שניהם גדולים, ומיהו האחד גדול מחבירו, כדכתיב את המאור הגדול. ורבותינו דרשו, בתחילה נבראו שוין בגדולה, וקטרגה הלבנה ונתמעטה, והשמש עמד בגדולתו, לפי ששמע חרפתו ולא השיב, והיינו דאמרינן, הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבין, עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשמש, ששמע חרפתו ולא השיב, ונתגדל ע"י כן. וגם ביוצר של שבת, יש גורסין, ראה והקטין צורת הלבנה, והכי פירושו, ראה השי"ת שקטרגה והקטינה. ולאותן שגורסין ראה והתקין, הפירוש כך, ראה השי"ת, שעתידין האומות העולם, לטעות אחר השמש, ולעשותו ע"ז, עמד ותקן צורת הלבנה, להראותן, שאין השמש אלוה, שהרי יש שמש אחר, הגון ונאה כמוהו:

ואמר אח"כ [המאור הגדול] אף ששניהם גדולים, מפני שאור הירח הוא מן השמש, כי הירח (גופו) הוא כוכב אפל, והוא כראי המקבל את אור השמש ומגיעו אלינו, במקום שהוא מקביל לו, בדומה לאישון העין המשקף את צורת האדם, מתוך העין כולה. ומחמת קבלו את אור השמש, מן ההכרח שיהיה (רק) חציו מואר, והוא החצי העומד מול השמש, והחצי השני אפל. ובזמן ההתקבצות, שבו הוא במישור תחת השמש, האור נופל על החצי העליון, ואין אנו רואים ממנו כלום, הואיל ואנו רואים רק את החצי חתחתון. וכשהוא (הירח) נפרד ממנה, החצי הסובב סוטה מן החלק העליון עד שהצד העליון (?) המקבל את (האור) נוטה אלינו במעט, ואנו רואים ממנו כשיעור הזה...ואחרי שהמקום אשר האור נופל עליו נוטה יותר אלינו ... והירח בראייתנו עד שבמהלכו הוא מגיע לחצי הגלגל, והוא כולו מקביל לשמש, והאור נופל על חצי הגרם שהוא מצדנו כולו, ואז אנו רואים אותו (כולו מואר). פרט למקרה של חיוץ בינו ובין השמש, כולה או חלקה, ואז יש לקוי לבנה, בכולה או בחלקה, ואין דבר זה קורה אלא בלילה שהירח במלואו, כשהוא עומד כולו נוכח השמש...

לממשלת היום ולממשלת הלילה, אין הכוונה אלא לאורם, ולא לשום דבר זולת זה...בהתרבות הירח והתמעטותו ... והליל מארח...ואת הנוסעים ממקום למקום, והוא מגלה לנו את צורת הכוכבים ופלאות טבעם, כשהוא מתמעט. ועל ידו משתרעים הימים, וגופות בעלי החיים, מקבלים שינוי (על ידו) בדם ובמח העצמות, ובו מתרוים ונרטבים, או מתיבשים העצים, ופעולתן עליהם דומה לפעולות השמש, בעונות האביב והקיץ, הסתיו והחורף. ואף התורה ייחסה את בישול הצמחים לכח הירח, כמו שייחסתו לשמש, ככ': וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. יתר על כן, הירח הוא אות (שנתן) אלהים שיש לכל נברא ראשית וסוף, התכווצות והתרחבות. וכן אמר הכתוב אודות הפגום והנעדר: תתן להם ילקטון ... [תסתיר פניך יבהלון] תוסף רוחם וג' ואל עפרם ישובון תשלח רוחך ... כאמור: כי שמים כעשן נמלחו. ואמר אחר כך (כי כאור) השמים החדשים והארץ החדשה....מסתובבת כולה מעל לארץ ... הלכת ... וכבר אמרו הראשונים שענין הקדימו פעם כסיל לכימה, ופעם אחרת אמר עושה כימה וכסיל מפני ... הקור אל הקור, וכסיל הוא הכוכב הנקרא סהיל ... אחד מהם (מביא) את האויר אל הארץ ומאזין אותו.

המארת הגדלים פירש רש״י שוין נבראו. י״מ להיות מאותו זמן ואילך שוין במדת עוגל אע״פ שלא היה אורם שוה. עוד פירש רש״י ונתמעטה הלבנה. י״מ הוא שמתמעטת מהמלוי עד החדש. ועוד פירש״י אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד, פי׳ אין הדעת סובלת שנהיה אני והחמה מתבהקין בשוה במדת עוגל שלנו, כסבורה הלבנה שתתמעט החמה.

הגדלים על שם הכוכבים הקטנים מכלם.

לממשלת היום על הפירות כדי לבשלם.

לממשלת הלילה כדי לצנן שלא יתליעו אבל באור שנברא ביום ראשון אין לשון ממשלה נופל בו שהרי אינו מושל לעשות פירות.

את שני המאורות. פי' שניהם גדולים מיהו הא' גדול מחבירו כדכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן ורז"ל דרשו בתחלה נבראו שוין ונתמעטה הלבנה ע"י שקטרגה והשמש עמד בגבורתו על ששמע חרפתו ולא השיב והיינו דאמרי' הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתו' או' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו על ששמע חרפתו ולא השיב. וע"ז יסד הפייט ראה והקטין צורת הלבנה. וה"פ ראה הקב"ה שקטרגה והקטינה. איתא במדרש בשעה שנזף הקב"ה בלבנה ונפלה נפלו ניצוצות ממנה על פני כל הרקיע וכבו המאורות ונקראו כוכבים על שם שכבו מאור הלבנה:

שני המאורות הגדולים. שמש וירח שהם גדולים מן האחרים והאחד גדול מחבירו ולגביה דידיה קורא לו קטון כשהוא אומר את המאור הגדול ואת המאור הקטון:

את שני המאורות הגדולים קרא ללבנה מאור גדול ומאור קטן. מאור גדול כנגד שאר הככבים מאור קטן כנגד השמש. ויתכן לפרש שהקטן המתחבר לגדול נקרא גדול עבד מלך מלך אבל כשמתפרד ממנו ונמנה לעצמו אינו נערך אלא לפי חשיבותו בלבד:

ואת הככבים אמרו במדרש בשעה שנזף הקב"ה בלבנה נפלה ונפלו ניצוצות ממנה על פני כל הרקיע ומזה נעשו הככבים ולפי שנפלו מאוריה נשארה חשוכה וגם הניצוצות שהם הכוכבים אינם מאירים כמו כשהיו חלק לבנה מאירה כשמש ולכן יקראו כוכבים לפי שכבו מלשון לא תכבה ע"כ. ומה שאמר יהי מאורות כתב הר"ן כי בו נכללו הכוכבים כמו שאמר בשעת מעשה ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ואת הכוככים וארז"ל אור כוכבים נמי אור הוא אם כן מה שאמר ולהבדיל בין האור ובין החשך ישוב אל השמש והככבים כי כל עת שיאיר השמש על הארץ יהיה אור יום וכשיעדר אורו לגמרי יהיה לילה. אמנם לא יוגבל זמן אורו אלא מצד הכוכבים שהיום והלילה אצל התורה לא יוגבלו כמו שהגבילום חכמי הכוכבים שאמר יום הוא כל זמן שהשמש על הארץ וכשאין השמש על הארץ לילה. ולתורתנו הקדושה אינו כן שהיום לנו הוא כל זמן שתאיר הארץ בסבת השמש אע"פ שלא יהיה על האופק שנאמר ויקרא אלהים לאור יום. ואמר את המאור הגדול לממשלת היום כי כל זמן שתאיר על הארץ באורו הוא יום והוא גם כן מה שאמר הכתוב למטה ולהבדיל בין האור ובין החשך שזה הוא עצמו מה שאמר ולהבדיל בין היום ובין הלילה שהורה בזה שכל זמן הראות אור השמש אע"פ שלא יהיה שמש על האופק הוא יום אבל לא יודע זה אלא מצד הכוכבים כי כאשר יראו הכוכבים יורו שכבר סר אור השמש מעל הארץ והוא התחלת הלילה ולזה אמרו חכמינו ז"ל שאור התורה לכל דיניה הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים כי הראותם יגביל תחלת הלילה ונאמר גם כן כי כמו שהראות הכוכבים תחלת הלילה כן הסתתרם יגביל תחלת היום והוא אז עלות עמוד השחר שהסבה בשתי התחלות אחת והיא התחלת עת הראות אור השמש יום והתחלת עת העדרו לילה ומה שאמר ולהבדיל בין היום ובין הלילה ישוב אל השמש ואל הכוכבים על הדרך הנזכר אבל לא ישוב אל הירח שהירח לא תראה בתחלת הלילה אלא ביום אחד מן החדש בלבד. וכתב ר"א ולמשול יום התורה משעת צאת השמש עד בואה והלילה משעת צאת הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים ודע כי עת שהחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים וכן הבקר אור קודם זרוח השמש ובצאת אור השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך עד כאן. זהו תועלת אחד מן המאורות להבדיל בין היום ובין הלילה. תועלת שני והיו לאותות שבתנועת המאורות ובמהלכם ובשנויים נעשים אותות ומופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן וגם קצתם יניעו האש וקצתם המים. ובו נכללו משפטי הכוכבים כמו שידוע לחכמי משפט הכוכבים ולזה אמר ומאותות השמים אל תחתו. תועלת שלישי ולמועדים זרע וקציר קור וחום וקיץ וחורף. תועלת רביעי מן המאורות ולימים ושנים ימים הוא הקף יום שלם עשרים וארבע שעות. ושנים הוא שישלמו מהלכם ויוסיפו שנית לשוב בדרך שהלכו בה שנת החמה שס"ה יום ושנת הלבנה שנ"ד יום וכן לכל כוכב תהיה שנתו כפי מהלכו. תועלת חמישי במאורות והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ שהיה איפשר שיהיה מהמאורות אור בשמים ויעשו כל המעשים הנזכרים מבלי שיאירו בארץ והאורה הכרחית לבעלי חיים שבזולתו לא יראו מוחשיהם שמצדו יבקשו המועיל ויברחו מן המזיק וגם האנשים יתבוננו בנפלאות השם ואמר בשעת המעשה להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה והכוונה שעשאם בשיעור הגודל שיש בהם ובמרחק שהם מהארץ וכשיעור התנועה מהמהירות והאיחור שבזה יגיע תועלת מהם שאם היה מתחלף היה בהפך שאם השמש היתה גדולה ממה שהיא או קרובה אל הארץ ממה שהיא היתה מאירה יותר מדי ויהיה אורו מפזר הראות וגם היה נפסד הישוב בקיץ מחוזק החום ואם היה יותר קטן ממה שהוא או יותר רחוק מהארץ ממה שהוא לא היה מאיר הצורך והיה נפסד הישוב מחוזק הקור וזהו שאמר להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה. ויש להקשות איך יתכן שיהיו אלו היקרים נבראים לצורך הפחותים בערכם ויש אומרים שהגלגל לא נברא לצורך האדם אמנם לפי שהוא מחק השלם להקנות שלימות לזולתו הושמו אלו המאורות בגלגלו ואין זה חסרון בחקו אלא מעלה. ונראה שאין צריך לזה לפי שאינו מן התימה שיעשה הצורף כלי כסף וכלי זהב לעשות מחטים בלתי בעל תכלית מברזל שהבלתי בעל תכלית מיותר מעלה מן הבעל תכלית ואין יחס לבעל תכלית עם הבלתי ב"ת ולפי שהשמים והמאורות בעלי תכלית ואישי האדם והבעלי חיים וכל הנמצאים שיש ויהיו בעולם השפל בלתי בעלי תכלית ראוי שיהיו נבראים שמים וארץ בעבורם. ואחשוב עוד שהמאורות בראם השם יתברך להאיר לשמים גם כן ולכן הוקבע השמש בגלגל רביעי שהוא אמצעי בין הז' גלגלים שבהם שבעה כוכבי לכת לפי שיאירו לשמים ולארץ ולזה גזר השי"ת באור קודם שגזר יהי רקיע שלא היה שלימות לרקיע עד שבא האור אלא שהכתוב לא הזכיר להאיר לשמים שאין לנו תועלת בו אלא הזכיר התועלת שהוא לנו והוא להאיר על הארץ. עוד אחשוב שאחר שאי איפשר מקיף בלא מרכז כמו שנתבאר במקומו ראוי לתת כבוד למרכז וזה שאם לא היו המאורות או לא היו בשיעורם ובריחוקם ובמהירות תנועתם כמו שהן היתה הארץ נפסדת ואם תהיה הארץ נפסדת יהיו כל הגלגלים נפסדים אם כן מה שעשה המאורות להאיר על הארץ היה לקיים השמים ושמי השמים שבזולתם יפסדו זה דעתי על זאת ההקדמה אבל לרז"ל והוא אמת שגדולים צדיקים מן המאורות אינו קשה שאמרו אמר יהושע לגלגל חמה עבדא בישא לית זבינת יתך בכספיה דאבא לא כך ראה אבא יתך בחלום והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ואם אין סברתם שיהושע מופלג במעלה ממנו לא היו אומרים שאמר לו עבדא בישא:

ויעש אלהים וגו׳. טעם שלא הספיק במה שאמר כבר ״ויהי כן״ על כל האמור, כי מעשה זה הוא מעשה חדש, שאחר שנתמעטה הירח כאמור בדבריהם, תקן השם וקבע מעשה חדש, שקבע ממשלה לירח בלילה, כי ביום אין לה ממשלה לפני אור השמש, ולוה לה הכוכבים. ואין בזה הפכיות למה שאמר השם בתחלת דבריו, כי כבר רמז אחרית דבר מראשיתו כמו שדיקתי באמרו ״יהי״. והגם שפרשנו אותה באפן אחר, סובלת היא ב׳ הפרושים.

את המאור הגדול לממשלת היום. עשה אותו ממונה על גידולים שבטבעם ביום. וכן הרבה מיני אבנים טובות ומתכיות שנעשים ביום:

ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. על גידולים ומתכיות ואבנים שבטבעם להעשות בלילה:

ואת הכוכבים. גם המה מושלים כל א׳ על איזה פרט כידוע:

ויעש אלהים התבאר אצלי (למעלה פסוק ז') שמלת ויעש בא על גמר הדבר, כי כדורי המאורות כבר נבראו בראשית הבריאה, והאור נברא ביום הראשון, ולא התחדש עתה רק מה שנתן האור בנרתק השמש ותקן אותו באופן שכשישליך נצוציו על כדור הארץ שהוא עיקר התכלית בבריאה יוכלו הבע"ח להשתמש בו לפי כח עיניהם וחושיהם, ושיהיו מכוננים לפי מה שצריך אל יצורי הארץ מהאור והחום לקיומם, ושיער שהאור שנתן אל השמש מן האור הגנוז הוא בשעור נערך בכוון כפי הצורך אל הארץ לקיום בריותיה, ובהשקף זה עשה ותקן את שני המאורות הגדולים, כי בהשקף אל יתר הכוכבים א"א שיקרא את הירח בשם מאור הגדול, כי הוא אינו כוכב בפ"ע רק משרת ומלוה את הארץ, ולכוכב צדק י"ל חמשה משרתים כאלה, ולכוכב שבתאי שבעה, והירח הוא הקטן מרוב כוכבי לכת, וע"כ בתחלה שדבר לפי בחינת עצמותם קרא את כולם בשם מאורות, אבל פה דבר מצד שתקנם לצורך הארץ, שספור מעשה בראשית הוא רק לספר מתולדות הארץ, שבה עם נברא יהלל יה ואין לה עסק עם מעשה ה' הגדול אשר עשה בעולמות אין חקר, ובבחינה זאת נקרא הירח בשם מאור הגדול, כי בעבור היותו קרוב אלינו יגדל אורו אלף פעמים מיתר כוכבים, ואצלנו השמש והירח הם הגדולים באורם אצלנו מכל המאורות, והשמש אורו גדול אצלנו מאור הירח, ויחד את המאור הגדול לממשלת היום השמש שולט ופועל פעולות רבות ביום ביסוד האש ובאויר ובצמיחת הפירות היבשים, והמאור הקטן שולט ופועל פעולות בלילה במעינות ונהרות ובפירות הלחים כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים:

ז דקשה לרש"י דבתחילה כתיב שני המאורות הגדולים, ואח"כ אמר את המאור הגדול וגו':

ח (נח"י), והשתא אתי שפיר דלא כתיב יהא כוכבים, או ויעש את הכוכבים: