בראשית א, טו

והיו למאורות. עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם:

וִיהוֹן לִנְהוֹרִין בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא וַהֲוָה כֵן

וִיהוֹן לִנְהוֹרִין בִּרְקִיעָא דִשְׁמַיָא לִמְנַהֲרָא עֲלוֹי אַרְעָא וַהֲוָה כֵן

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ הוסיף שיהיה אורם מגיע לארץ, כי אפשר שיראה להם אור בשמים ויעשו כל המעשים הנזכרים מבלי שיאירו בארץ. ולכך אמר שיהיו למאורות ברקיע השמים ומביט בארץ ויאירו עליה.

היו למאורות וגו' - להאיר לעולם יהיו.

להאיר על הארץ. שיבא עליה מאת המאורות אור ממוזג נאות ליושביה:

ויהי כן. נתקיים כן אותו ההתמזגות המוכרח במצותו:

ברקיע השמים להאיר על הארץ שכן דרך לתלות הנר במקום גבוה. ולפי פשוטו הוצרכו חמה ולבנה להאיר על הארץ. והאור הנברא ביום ראשון להאיר על השמים לפי שהרקיע שנברא ביום שני נעשה חוצץ בין האור הראשון ובין הארץ. אי נמי מה שכתוב ויהי אור היינו אור היום וכאן היינו אור השמש והירח. ואעפ״י שעדיין לא היו בריות שיצטרכו לאורה מכל מקום הרי היו עשבים ופירות שהם צריכים להתבשל בשמש ובלבנה כמה דאת אמר וממגד תבואות שמש ועוד מפני שרץ נפש חיה ועופות שנבראו ביום חמישי לפיכך הקדים להם אורה.

והיו למאורת וגו׳. משמעות הכתוב יגיד כי צוה ה׳ שיהיה אור המאורות בוקע בשמים, ועוד לו שיאיר בארץ, פרוש שיאירו המאורות בכל הקף השמים וגם יגיע אורם עד למטה לארץ. עוד ירצה כי הכינם ה׳ שיאירו תקף אורן ברקיע, ומהאור המתפשט ברקיע תאיר ארץ, כי אין כח בארץ לסבל תקף אור המאורות, והוא שדקדק לומר למאורת ברקיע השמים, פרוש כי שם יאירו, ואמרו להאיר על הארץ, פרוש כי מאור הבהיר בשחקים תאיר ארץ.

ולדבריהם זכרונם לברכה (חגיגה יב:) כי המאורות ברקיע ב׳, אין מאור המאורות בוקע אלא בשמים, והשמים ב׳ הם מאירים לארץ. ומה שאמרו זכרונם לברכה (יומא כח:) ״יומא דעיבא כוליה שמשא״, אינו מכחיש דברינו, כי על כל פנים מקום השמש, הגם שמתפשט תוקף השמש לצדדין, יש הבדל בין מקום קביעות השמש שיש בו תוקף יותר מצדדיו, ויומא דעיבא חוזר פעם ב׳ ומתפשט תוקף השמש הנשאר מכון כנגד הארץ שעור שתוכל לסבול, חוזר ומתפשט בגובה השמים באמצעות העננים, והיינו ״כוליה שמשא״׃

והיו וגו׳ להאיר על הארץ. שאפשר שיהא ניכר זהרם ע״י שיהיו תלוים ברקיע והזוהר למעלה. כמו אור הנר. מש״ה מפרש להאיר על הארץ. שהאור יהי מביט אך על הארץ:

ויהי כן. נעשו שני המאורות בדבר ה׳. והיו מונחים לפניו. ועוד לא נתלו ברקיע. אז ויעש אלהים וגו׳. תיקן אותם שיהיו מושלים בקרב תבל:

והיו למאורות ברקיע השמים. וגם שכולם יהיו מאורות ברקיע השמים שיתנו אור זל"ז שכל כוכב משליך מאורו שקבל מן השמש על כוכב המקבל לו, כמו שתשליך הירח ניצוציו על הארץ, ותכלית כולם הוא להאיר על הארץ שהוא התכלית בבריאת כולם, וכמו שהתבאר באורך בפי' תהלות סי' ח' שע"ז אמר מה אדיר שמך בכל הארץ. ויהי כן טבע זו נשאר במאורות שלא ישנו מהלכם ותפקודתם כל ימי עולם, וכבר נמצאו רשימות מחכמי מצרים ומחינא מאלפים שנים, ונתברר שלא שנה שום כוכב את מעגלו מאז עד עתה אף כחוט השערה:

ה כלומר ועוד נוסף על שמוש להבדיל וגו' שיאירו וכו':

ו והכי פירושו והיו ר"ל החמה והלבנה למאורות להאיר לבריות, ולכך נקט רש"י מלת לעולם ולא נקט לארץ כמו שכתב בקרא, להורות שפירוש על הארץ על אנשי הארץ, כי הארץ אינה צריכה לאור: